צילום: האגודה למען הלהט”ב בישראל
ארגון הנוער הגאה (איגי) בשיתוף עם תנועות וארגוני נוער קיים הערב את הטקס המסורתי לציון הרצח במועדון הנוער הגאה, “הברנוער” בתל אביב, בו נרצחו ניר כץ וליז טרובישי ז”ל ונפצעו עוד 11 בני אדם.
השנה, שבע שנים לרצח, התקיים הטקס בצל הפיגוע הרצחני שחוותה הקהילה הגאה בשנה שעברה במצעד בירושלים, בו נרצחה שירה בנקי ז”ל ונפצעו שישה נוספים, ולאור ההערות הלהט”בפוביות הרבות שנשמעו לאחרונה מרבנים רבים, שגם חתמו על מכתב ה-300 ויצאו בצורה חריפה נגד הקהילה הגאה.
בטקס, שהתקיים בגן מאיר, ת”א, השתתפו נציגי איגי (ארגון הנוער הגאה), הנוער העובד והלומד, תנועת תרבות וארגוני נוער נוספים מכל הארץ. הטקס לווה בקטעי שירה מרגשים ובסרט קשה שהציג תקריות להט”בפוביות שאירוע בארץ ובעולם בשנים האחרונות. בין הנואמים בטקס עלתה גם איילה כץ, אמא של ניר כץ ז”ל שנרצח בברנוער.
“אתמול עשינו אזכרה לניר בבית העלמין, ואמרתי שם כשאני רואה את החודש האחרון, את ההשתלחות של אותם רבנים, שפותחים פה בצורה שלא מכבדת, קודם כל אותם, ונקרע לי הלב”, אמרה איילה כץ במהלך הטקס, “כי הם פוגעים בעיקר באנשים שנמצאים בקהילות שלהם. אותם אנשים שיושבים אצלם בבית, בישיבה ובכיתה, והם לא רואים כמה הם פוגעים. אני לא מוכנה לתת להם לגזול מכל אחד מאתנו לחיות את אורח החיים כפי שהוא רוצה לחיות. לא מוכנה לתת להם לקחת מאתנו את היהדות. כל אחד בדרך שהוא בוחר לבטא אותה. לא מוכנה לתת להם לגזול מאתנו את האופטימיות, שאפשר לחיות כל אחד בדרכו שלו ולא לפגוע באחר וללכת עם האמת שלו בעולם. ומי שיכול לעשות את השינוי הזה ובענק זה בנוער. אני חושבת שאתם העתיד. אתם אלה שלוקחים קדימה את המקום הערכי. אתם אלה שלוקחים קדימה את אותו מקום ששם לא רק את ההכרה והזיכרונות אלא גם את ההסתכלות קדימה והתקווה”.
ברק פלג מהנוער העובד והלומד וליאור קזין יעקובסון מאיגי (ברנוער), שנאמו בשם הנוער, התייחסו אף הם לאמירות האחרונות של רבנים מכל רחבי הארץ. “בחודש האחרון היינו עדים לאמירות להט”בפוביות ומסוכנות של אישי ציבור ורבנים, בשם היהדות. להם נאמר בקול ברור – להט”בפוביה, שנאה, גזענות – אינה היהדות. מרכזה של היהדות הוא הרעיון של “ואהבת לרעך כמוך”. למוסדות הדתיים אחריות לפעול, לחנך, למנוע רצח, וללמוד מארגונים כמו בת קול וחברותא הנאבקים על דמותה של היהדות, ולהם תפקיד חשוב בקהילה שלנו ובחברה בכלל. יש לזכור כי אנחנו לא עדה. אנו שייכות לכל קהילה וקבוצה – ערביות, אתיופים, מזרחים ואשכנזיות. המאבק לשחרורנו הוא המאבק לשחרור כל בני ובנות האדם. אנו הנוער חיים וחיות בכל הארץ, במרכז ובפריפריה, מתמודדים ומתמודדות עם כל סוגי הלהטבפא”קפוביה, אך אין אנו חלשות. אנו עושים ועושות את השינוי בתנועות ואירגוני הנוער. אנו העתיד ולנו הזכות לשנות את המציאות. אנחנו נפגין ונתכנס, נחנך ונדבר, כדבריו של מרטין בובר “הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות”.
