להרבה א.נשים יש נטייה להתחיל ולספר את דברי הימים של הקהילה הגאה בישראל במצעד הגאווה הראשון בתל אביב ב1998. משום מה, ההיסטוריה הגאה בישראל מתחילה לתעד את עצמה רק בנקודת הזמן הזו. לפני כן, יש אזכורים בודדים שנוגעים להפגנה של “הנעימים והנעמות” בשנת 1979 או בהקשר לחברת הכנסת שולמית אלוני ז”ל שהביאה לביטול חוק איסור משכב זכר ב1988.
ואמנם פוליטיקה היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הגאה, כפי שהיא חלק בלתי נפרד מכל דבר אחר בישראל, והיא מהווה חלק משמעותי בעיצוב קהילת הלהטב”ק, אך למרות זאת בהיסטוריה הגאה יש יותר מ-רק פוליטיקה. הרבה יותר. יש בה גם תרבות תוססת וחיי לילה סוערים וכוכבות ואמנות ופשע ואהבה. יש בה הכל מהכל ולכן יש צורך לתעד אותה מתחילתה – כל עוד הדבר אפשרי.
עד לפני שנתיים וחצי גרתי בתל אביב. בין דירות ברחוב בן יהודה לשלמה המלך גיבשתי את זהותי כלסבית וכבימאית קולנוע. אך לפני שנתיים וחצי חל שינוי בחיי. התאהבתי בחיפאית. לאחר חודשיים של נסיעות ברכבת, מצאתי את עצמי אורזת את דירתי ואת חיי מזה כתשע שנים ועוברת לגור בשכונת הדר בחיפה. וכך בין העליות לירידות, לשכר הדירה השפוי, מצאתי דבר נוסף – מצאתי קהילה גאה רב גונית ומרתקת, בעלת קול ייחודי במאבקה – לא רק לשוויון זכויות אלא גם להכרה בתוך הקהילה הגאה בישראל.
וכך מצאתי את עצמי מצטרפת למאבק של מאות פעילים ופעילות וביחד עם עוד חברות מקימה את הקשת החיפאית – ארגון שהוקם על מנת להעלות על סדר בחיפה את הצורך בתקציבים ובמרכז גאה פעיל בעיר. הארגון פיתח מערכת יחסים עם עיריית חיפה ובסופו של דבר הצלחנו להוביל להקמת מרכז גאה (בית הקהילות לגאווה וסובלנות) ולקבלת תקציבים קבועים מעירייה למען פעילות גאה בעיר.
מלבד הקשר עם העירייה אף יזמנו הפגנות והפקנו מצעדי גאווה בשנים קודמות, והפקנו אירועי תרבות רבים כמו הרצאות, מסיבות, ערבי שירה ועוד.
לחלץ את סיפורה של הקהילה הגאה בחיפה
בתוך הפעילות בקשת החיפאית נוסד גם פרויקט מרתק, שזכיתי להיות חלק ממנו, שנקרא פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית.
הפרויקט הוא פרויקט תיעוד של היסטוריה בעל פה, בוידיאו ובראיונות פרונטליים, שמרכז בתוכו סיפורים של עשרות נשים וגברים שגדלו וחלקם חיים משנות ה40 עד היום בחיפה. הפרויקט משרטט קו – לעיתים ישר ולעיתים מזגזג, שעובר משיטוטים בגנים ציבוריים בחיפה שהיו מקום מפגש להומואים, דרך “הרשימה הוורודה החיפאית” שהוחזקה במשטרה ומקרי רצח מפורסמים על רקע מיני בשנות ה90 ומדלג בין סיפורי יציאה מהארון שבימים ההם היו לעיתים סיפורי גבורה של ממש. עוד הפרויקט מנציח, בעזרתן ובשיתוף פעולה עם מכון המחקר והארכיון הקווירי של אישה לאישה בחיפה, את ראשית המאבק הפמיניסטי בישראל שהחל את דרכו בחיפה ועדיין מוביל את הלפיד במאבק.
את הפרויקט מובילים, ביחד איתי, יואב זרציקי ודותן ברום, שני חוקרי היסטוריה צעירים, שמתוך פועלנו האקטיביסטי הבנו שיש צורך לחלץ את סיפורה של הקהילה הגאה בחיפה ולתת קול לדמויות היסטוריות שהושתקו לא אחת במהלך השנים.
הפרויקט מתעד נשים וגברים בגילאים שונים – מכל הקשת. לדוגמא: אייל, אמן פלסטי ופעיל חברתי מוכר בחיפה, שהיה בשנות ה90 יושב ראש הסניף של האגודה לזכויות הפרט בחיפה ויזם את חודש הגאווה הראשון בחיפה בשנת 1994. חנה ספרן, אשר מביאה את הסיפור הפמיניסטי, לסבי ופוליטי על העיר חיפה כעיר של דו קיום, ועל הקהילה הגאה הערבית אל מול זו היהודית. רפי, שבשנות ה-90 היה בעל טור גאה במקומון חיפאי בשם בדוי וננסי שניידר, אחת הטרנסיות הראשונות בישראל, חיפאית בעברה וחברתה הטובה ביותר של גילה גולדשטיין ז”ל עוד מילדותן בעיר. וכך, עוד רבים ורבות שבעזרתם נוצר ארכיון אנושי מרתק.
במהלך המפגשים עם הדמויות השונות, אנחנו גם אוספות חומרי ארכיון כמו קטעי עיתונות, כרזות, מכתבים אישיים ורשמיים ופרוטוקולים של ישיבות ששופכים גם הם אור על סיפורים שונים ששמענו. כל אלו הם פרקים בספר היסטוריה גאה שהגיע הזמן לספר אותו לא בלחישה מפה לאוזן אלא בקול רם, אפילו בצעקה, שתהפוך את ההיסטוריה הגאה החיפאית מנשכחת לנוכחת וקיימת לעד.
בימים אלו יצאנו בפרויקט בקמפיין לגיוס כספים על מנת להצליח ולהנגיש את המידע הלאה לציבור הרחב. עם הכסף שנגייס אנחנו מתכננות להקים ארכיון דיגטלי שיאחסן בתוכו את כל הראיונות שקיימנו ועוד נקיים שיהיה פתוח לציבור למטרות מחקר וגם עניין כללי, ואף את חומרי הארכיון הרבים שאספנו כמו מסמכים שונים, כרזות, עיתונים ישנים וכו. בנוסף אנחנו כבר עכשיו עובדות על הפקת סרט תיעודי שיספר את הסיפורים המרתקים והמיוחדים.
לקמפיין התגייסו שורה של אנשי ונשות תרבות ורוח שתרמו תשורות מיוחדות וייחודיות למען המטרה. כך שבזכות הקמפיין אנחנו גם מצליחים להפיץ למאות אנשים תרבות ואמנות גאה, ומטרה זו חשובה בעינינו לא פחות.
לתמיכה בפרויקט ההיסטוריה החיפאית הגאה וקבלת התשורות הייחודיות, הכנסו לעמוד הקמפיין בהדסטארט