צילום: מתוך פייסבוק
בתחילת השבוע נישאו חיים אלבוים ויאיר שטראוס, זוג גברים דתיים. החתונה המרגשת של השניים הפכה עד מהרה לשיחת היום בכל בית בישראל, בעיקר בזכות הדברים שנשאה אימו של חיים לפני החופה, שריגשו את כל המדינה והציגו פנים אחרות של הדת ושל יחסה ללהט”בים בכלל ולזוגיות להט”בית בפרט.
הלן אלבוים, אמו של חיים, ריגשה את הקהל כולו בדברי הברכה שנשאה.
“כאשר חיים בא לספר לי בפעם הראשונה שהוא הומו, הוא ביקש שאני אשב, ושם על השולחן חבילה של טישו. אבל אני לא הייתי צריכה את הטישו, כי אימא זה אמא, ולי כבר הייתה תחושה. קיבלתי את חיים כמו שהוא באהבה, למרות שחלמתי על משהו אחר, על חיים רגילים בשבילו. בא השם ואומר לי: אני בראתי את חיים אחרת, אבל הוא בני כמו כל ילדי. הוא ימצא את בן זוגו, שותפו לחיים.
אין דבר רע יורד מלמעלה, גם אם לא תמיד מבינים. ודרכי השם הן נסתרות. וזה בסדר. זה בסדר שלו, של הקדוש ברוך הוא. ורצונו ייעשה”.
לחיות לבד זה כמו גזירת מוות
בחתונה נכח גם הרב בני לאו, שהגיע אחרי החופשה כדי לברך את בני הזוג. בראיון לאתר כיפה הסביר הרב לאו מדוע הגיע לחתונה.
“זוגיות עומדת בפני עצמה לפני נושא הקידושין”, הסביר הרב לאו, “בשפה הפנימית שלי מכיוון שלא טוב היות האדם לבדו, החיים לצד בן זוג הם בעיניי קריטיים לחיים עצמם”.
הרב לאו הסביר כי הוא עדיין אינו חושב שיש מקום לקידושין בין שני בני זוג מאותו המין, אך יחד עם זאת הוא חושב שחשוב לעודד את חברי הקהילה הלהט”בית למצוא בני זוג. “מעמד הקידושין כמו שאנחנו מכירים אותו מקדמת דנה, הוא מעמד של איש ואישה ושכינה ביניהם. אני לא יודע לפענח את המשמעות הרוחנית של היקשרות גבר עם גבר לכן את מעמד הקידושין בחתונות כאלה אני מניח בצד, לא משתתף וכמובן גם לא עורך. אך הרעיון ששני בני אדם מבקשים לכרות ברית זוגיות ביניהם, בעיניי זו הצלה ממוות לחיים, לא פחות. לחיות לבד זה כמו גזירת מוות וצריך לעשות כל מה שאפשר כדי להיחלץ מהמוות הזה”.
בראיון הדגיש לאו כי עמדתו לא נוגעת רק לשמחה הפרטית שהיה בה, “זאת אמירה שהיא קודם כל אישית, אך מעבר לזה גם כללית וציבורית”. וכשנשאל האם ימליץ לאדם שיגיע להתייעץ עימו וישאל האם ללכת לחתונת בן משפחה להט”ב, להגיע לאחר מעמד החופה, להשתתף מעט באירוע וללכת? ענה: “כן וזה בדיוק מה שעשיתי”.
זהורית שורק, חברת הקהילה הדתית הגאה ויו”רית התא הגאה במפלגת יש עתיד, נכחה אף היא בחופה.
“נוכחותו של הרב בני לאו, גם אם הייתה קצרה ביותר, הייתה משמעותית בעבור פעילים וחברי הקהילה הדתית הגאה ובעלת נופך סמלי של ממש”, אמרה, “האירוע, על כל שאירע בו ובעיקר גיחתו של הרב לאו, הוכיח להם כי השינוי בקהילה הדתית בישראל בעיצומו, וכי הדרך לקבלה של גאות וגאים התקצרה בעוד צעד משמעותי. אני מקווה כי בעקבות תעוזתו של הרב לאו, גם רבנים נוספים יצטרפו לגל התמיכה והקבלה ההולך ומתרחב בקהילה הדתית הגאה”.
