CC BY-SA 2.0 | הכנסת | צילום: Israeltourism
בשיאו של יום זכויות הלהט”ב בכנסת קיימה מליאת הכנסת דיון מיוחד בהובלת יושבות ראש השדולה הגאה.
יושבות ראש השדולה הגאה יעל גרמן ומירב מיכאלי סיכמו בפני 12 חברי הכנסת שנכחו במליאה את היום המיוחד ואת הנושאים שנדונו במהלך היום בועדות השונות, וניתחו את מצבה של הקהילה הגאה בישראל בשנת 2018.
כל הנואמות הטילו את האשם על מצב הקהילה בממשלת ישראל, הנכנעת להסכמים קואליציונים ולחצים של המפלגות החרדיות, בניגוד לעמדת רוב העם.
צפו בעיקרי הדברים שנאמרו בדיון:
לפני הדיון המיוחד, במסגרת שלב נאומים בני דקה במהלכו חברי כנסת מעלים נושאים החשובים לליבם, הקריאו חברי וחברות כנסת במליאה נאומים שנכתבו על ידי להט”בים. לפניכם מבחר נאומים בני דקה שהוקראו הערב במליאת הכנסת.
אמיר אוחנה
חבר הכנסת אמיר אוחנה ניצל את המעמד כדי להתייחס לדבריו של הרב יגאל לוינשטין ממכינת עלי.
“גם אני רוצה להצטרף ולהודות לך על היוזמה וההיענות לקיים יום הלהט”ב בכנסת”, אמר ח”כ אוחנה ליו”ר הכנסת, “אני חושב שזה חשוב מכיוון שגם אנחנו חלק מהחברה הישראלית, ואפילו לא מהחלקים הפחות פרודוקטיבים ותורמים בחברה הישראלית.
אנחנו עדים לקרב מאסף של חלק מהרבנים, ולמרבה הצער גם של חלק מהפוליטיקאים, שרואים עולם חופשי מתהווה נגד עיניהם, עולם בו להט”בים יכולים להיות הורים מצוינים לילדים מאושרים, ונשים יכולות להיות טייסות ולתרום לבטחון מדינת ישראל. והסטייה היחידה בעיניי היא המחשבה המעוותת שניתן יהיה לעצור את זה. מכינת עלי הוציאה תחת ידיה אנשים טובים שאת חלקם הכרתי, אבל היא עשתה זאת בעיני למרות רבנים דוגמת יגאל לוינשטיין, מפיץ מחלת השנאה שמפעמת בו, ולא בזכותם.
אנחנו נמצאים במקום טוב, ואני אומר שישראל תמשיך להיות, על אפם ועל חמתם, מדינה פלורליטיסטית ופתוחה. צריך להסתכל על ארבעת העשורים האחרונים ולקחת תמונה אחת מכל עשור כדי להבין כמה התקדמנו, מהי המגמה וכמה אנחנו צועדים קדימה אל עבר הפתיחות”.
חברת הכנסת מיכל רוזין
“אני חושבת שהעובדה שהכנסת מקיימת את יום זכויות הלהט”ב זה לא דבר ברור מאליו”, אמרה ח”כ רוזין, “מאות חברי קהילת הלהט”ב מגיעים לכנסת, ועדות רבות ושונות מקיימות דיונים מרתקים עם כנס מרכזי של השדולה הגאה, אני חושבת שאין ספק שיש חשיבות גדולה ליום הזה לקהילת הלהט”ב ולחברה כולה”.
ח”כ רוזין הקריאה את מכתבה של חברת קהילה:
“אני רוצה לספר לכם, חברי הכנסת, איך זה להיות להט”ב במדינת ישראל. איך זה להיות אדם שהחברה מצפה ממנו להמשך למגדר אחר ממנו, או שאינו מזדהה עם המגדר שניתן לו בלידה. הייתי רוצה להזדהות בגאווה ככותב המכתב הזה, כג’נדרקווירית, אך איני יכולה כי אני חוששת לבטחוני לרווחתי. כי בישראל בורות, פחד, שנאה כלפי להט”בים רווחות, וכיון שאני אפילו לא יכולה להיות בטוחה שאתם, משרתי הציבור, מכבדים את הזהות שלי. חלקכם אף יחשבו שעצם קיומי מהווה איום, למרות שאני לא פוגעת באף אחד. להיות להט”ב בישראל זה להרגיש זר, להרגיש שזו לא המדינה שלך. למרות שאתה יהודי, למרות שאתה רוצה להשתייך, למרות שלא עשית כלום”.
ח”כ יעל גרמן
הקריאה את מכתבה של חברת הקהילה רינה:
“להיות להט”בית בישראל זה דבר קשה. יש המון שנאה כלפי הקהילה הגאה, במיוחד בפריפריה. אני נערה בחטיבת ביניים שגרה ברמלה, כביכול פריפריה חברתית. יצאתי מהארון לפני חצי שנה כדי לעזור לבני נוער כמוני, גאים, שלעולם לא קיבלו תמיכה וידע על הקהילה הגאה. לא ציפיתי שיהיו קשיים כל כך רבים. חברים שניתקו קשר, אנשים ששאלו יותר מדי שאלות כלפי המיניות שלי והעמידו אותי במקומות לא נוחים, ז”א אומרת שהטרידו אותי, מתוך תמימות וחוסר ידע. כל הדברים שאמרו עלי היו יכולים להשתנות אם משרד החינוך היה מוביל תכנית לקבלה של הקהילה הגאה”.
ח”כ מוסי רז
הקריא מכתב של דינה יצחק, אמא גאה:
“קוראים לי דינה יצחק ואני אמא לשני ילדים. נולדתי בארץ, למדתי ושירתתי בצה”ל והקמתי בית במדינת ישראל. לירון בני יצא מהארון בגיל 16 וחצי ועברנו איתו דרך של קבלה והכלה. אין לי סיפור קורע לב ומלא בכי ודמעות ועצבות לספר לכם. הבן שלי מאושר ושמח בחלקו. שירת בצה”ל והיום הוא לומד במקצוע שבחר באהבה רבה. לירון בני הומו מבטן ומלידה, כי כך בחר האל וזו המתנה שנשלחה אלי. לירון נשוי לדור בן זוגו, הם עובדים ומשלמים מיסים ובשעת מלחמה הם יגוייסו לצה”ל. מיותר לומר כי הם צברים גאים תרתי משמע, חלומם לבנות בית עם יסודות חזקים וגאים במדינת ישראל, בית שומר חוק. אבל לירון ודור צריכים אתכם. למה? כי הם לא יכולים להתחתן במדינה שלהם. הם לא יכולים לאמץ, הם לא יכולים להביא ילדים בפונדקאות, הם צריכים לשלם 700 אלף ₪ עבור תהליך פונדקאות בחו”ל, שעולה במדינת שיראל פחות ממחצית עבור זוגות סטרייטים. כדי לרשום את הילד המשותף שלהם הם צריכים לעבור שבעה מדורי גיהנום.
הם חלק נכבד וחשוב מדור ההמשך של מדינת ישראל ויש להם תקווה שתרימו את ידכם בהצבעה על חוק שיוגש למענם, כי הומואים יש בימין בשמאל, חילונים ודתיים יהודים וערבים. אז כשמגישים לכם הצעת חוק למענם תחשוב איך לעשות טוב וצדק והצביעו כדי לשנות את אי הצדק הזועק לשמים”.
ח”כ שרן השכל
נקריאה את מכתבו של חבר קהילה:
“אני בר מזל, יש לי אזרחות אמריקאית. לי יש זכויות שלהט”בים אחרים בארץ אין. לי יש פריבילגיה, ואני מכנה זאת ככה בלב כבד, להתחתן ולאמץ ילדים ולהקים משפחה שמוכרת בעיני הממשלה כמשפחה. כל אלו לא אמורות להיות פריבילגיות, אלו דברים שאמורים להיות מעוגנים בחוק, בדיוק כמו שכל אחד מכם היה מתרעם אם זכות בסיסית כזו הייתה נשללת ממנו. אז גם אני באתי לרעום. באתי מולכם במילותי, לא בבקשה ולא בנועם, אלא ברעם ובדרישה – תנו לי את מה שמגיע לי כאזרח שווה במדינה שלנו, תנו לי להקים בית ומשפחה בישראל. תנו לי מה שאתם מרשים לעצמכם”.
ח”כ רויטל סוויד
“אני חושבת שזה ראוי שבכנסת ישראל , זו הפעם השלישית, מצוין היום המיוחד הזה. העובדה שהיום הזה יוחד הפעם לגיל הזהב יש בזה כדי לאותת על מצוקה כפולה. אנחנו מדברים פה על זכויות על אחת כמה וכמה זכויות של מי שמגיע לגיל הזהב ואנחנו יודעים היטב עד כמה הוא נתקל בקשיים”
ח”כ סוויד הקריאה את דבריה של שרה סווירי בת 68 מהרצליה.
“אני דור שני להורים ניצולי שואה. מרבית חיי הייתי נשואה לגבר למרות שידעתי שאני אוהבת נשים. יש לי שלושה ילדים ותשעה נכדים נהדרים. יצאתי מהארון בגיל 50 רק אחרי שהורי נפטרו וילדי יצאו מהבית. כיום אני חיה בזוגיות עם אישה ופעילה בקבוצת בשלה ובאגודה לזכויות הלהט”ב. חזרתי לאחרונה מסיור לימודי בארה”ב שם ביקרתי במרכזי יום לותיקי הקהילה ובדיור מוגן יעודי לקהילה הגאה. אני מכירה מקרוב את המצוקות והצרכים של ותיקי הקהילה הגאה בארץ – עוני, בדידות, מחסור בשירותים מתואמים, אפליה ואייג’יזם. רבים מחברי נאלצים לחזור לארון לעת זקנה, אותו ארון ממנו נחלצו לא מזמן. בבואנו לבית אבות עלינו להסתיר את מי שאנחנו שם, שמא לא נרגיש בנוח. דור המייסדים לא יחזור לארון. אני פונה אלים מכאן – תנו לנו להזדקן בכבוד”.
ח”כ נחמן שי
“ניהלתי דיון בועדה למעמד האישה בנושא הטרנסג’נדריות והקשר בינן לבין מוסדות הממשל”, אמר ח”כ שי, “הייתה ישיבה טובה וחשובה ואני שמח שהכנסת היא נקודת המפגש של קבוצה גדולה כזו מוצאת את מקומה בה, והממשלה באה, מאיזנה ונותנת או תתן פרונות למצוקה”.
ח”כ שי ציטט ממכתבו של ערן מהקהילה הטרנסית:
“אנחנו קהילה עם אחוז האבדנות הגבוה ביותר, אחוז הנמצאות במעגל הזנות הגבוה ביותר. רבות מאיתנו מגורשות מהבית, רבים שהם עדיין בני נוער. רבות מאיתנו לא יכולות לצאת לרחובות ולדרוש את הזכויות שלנו, פשוט כי הן עסוקות בלשרוד את היום. עד שמישהו שם למעלה לא ישים לזה סוף, הקהילה שלי תמשיך ליפול בין הכסאות. אני פונה אל חברי הכנסת: אל תהיו נגדנו כי גם ככה קשה לנו. גם אם אתם לא מבינים אותנו, גם אם אתן מתנגדות לזהות שלנו, אל תשבו שם בלי לעשות כלום. אל תשבו בנחת בזמן שנערות ישנות ברחוב”.
ח”כ עומר בר לב
הקריא את מכתבו של רועי יולדוס רוזנצוויג:
“המסע שלי להורות היה הכל חוץ ממובן מאליו. כמו עבור הומואים רבים שהפכו להורים, מדובר היה בהתגשמות חלום כנגד כל הסיכויים. במשך שנים גדלתי בידיעה כמעט מוחלטת כי אשאר לבד בסופו של דבר, ערירי, בודד. חוץ מהפחד מהניכור, מההומופוביה ומהבדידות בהווה, ריחף כל העת הפחד מהבדידות בעתיד, מאיך לעזאזאל אני מקים לעצמי משפחה.
הרגע בו הקמתי לי משפחה לפני ארבע שנים היה רגע הניצחון הגדול של חיי. אי שם בצידו השני של העולם, בהליך יקר, מורכב, רצוף ציפיות ואכזבות, מתח וחרדה, רחוק מהמדינה שלי, מהחברים ומבני משפחתי. אני הצלחתי להפוך לאבא רק בגלל שנולדתי בתקופה הנכונה – הומואים רבים מדיי שנולדו קצת לפניי, פשוט פספסו את הרכבת, ויתרו ונותרו לבדם. היום מסביבי אלפי לסביות והומואים, זוגות ויחידים, שמקימים משפחות אוהבות ונפלאות. הסביבה לאיטה מעכלת ובגני הילדים ובבתי הספר מלמדים על משפחות מסוגים שונים והדור החדש נולד למציאות אחרת טובה יותר הוגנת יותר”.
