מצעד גאווה שצועד ברחוב תיאו מינץ, מרכז גאה חדש ברחוב עמוס גוטמן או הפגנת מחאה בשדרות יותם ראובני, את הכתובות האלו עדיין לא יצא לנו להכניס לווייז, אך בזכות יוזמה חדשה אולי נוכל בקרוב לשתף מיקום ברחוב גילה גולדשטיין.
כ-2500 רחובות יוצרים את דמותה של העיר תל אביב-יפו, מתוכם רק כ-2.5% קרויים על שם נשים, לעומת 45% הקרויים על שם גברים. בימים אלו מחפשת עיריית תל אביב-יפו שם לרחוב בשכונת בבלי בעיר, שעד היום התהדר בשם חסר האופי רח’ 1318. במסגרת החיפוש פרסמה העירייה קול קורא לבחירת האישיות על שמה ייקרא הרחוב.
כדי להכניס סוף סוף אישיות טרנסית לרשימת הרחובות בתל אביב, וכדי להנציח את דמותה כאיקון תל אביבי בולט, הציע פרויקט גילה להעצמה טרנסית את שמה של גילה גולדשטיין כמועמד להתנוסס על שלטי הרחוב החדש.
כדי להצטרף ולהוסיף את המלצתכם לקריאת הרחוב על שם גילה גולדשטיין, תוכלו להכנס לעמוד מערכת שיתוף הציבור של עיריית ת”א, להמליץ על שמה של גילה גולדשטיין ולהסביר את בחירתכם במספר מילים.
שלב ההצעות יהיה פתוח להצעות הקהל הרחב עד לתאריך 8.6.
בסיום השלב הראשון יועברו ההצעות לועדה עירונית שתבחר את השם מתוך ההצעות. בעירייה מציינים כי ההחלטה על בחירת האישיות מסורה לשיקול דעת העירייה, והיא תיעשה בהתאם לדין ולנהלי העירייה, שתביא בין מניין שיקוליה את השאיפה לייצוג הולם של קבוצות אוכלוסייה מגוונות, כגון נשים וקבוצות מיעוט חברתיות.
גילה מקבלת את אות יקירת הקהילה | צלם לא ידוע
גולדשטיין עלתה לארץ מאיטליה וגדלה בחיפה. בשנות ה־70 יצאה גולדשטיין לנסות את מזלה באירופה. היא הופיעה בקברטים ועבדה כחשפנית וכרקדנית, ולאחר כמה שנים החליטה לחזור לתל אביב. כששבה לארץ הפכה לאמנית הבית של מועדון הלילה “רודיק” וב”בר 51″, ודמותה אף שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן ז”ל.
במשך השנים הפכה גולדשטיין לסמל ומודל לחיקוי קהילתי. בשנת 2003 הוענק לגילה פרס “יקירת הקהילה” על “היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו ובנראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך”. החל משנת 2011 פועל ברחבי הארץ פרויקט גילה להעצמה טרנסית. הפרויקט דואג לייעוץ משפטי על רקע שונות מגדרית, מפעיל רשת של פתרונות דיור ומעניק סיוע בחיפוש עבודה ובתמיכה מול מוסדות מדינה.
בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי, על תפקידה בסרט “ילדים טובים” של הבמאי יאיר הוכנר.
דמותה הונצחה בעשור האחרון בסרט התיעודי “זה גילה, זה אני”, בבימויו של אלון ויינשטוק וממש לאחרונה בסדרת המופת של יאיר קידר ואילן פלד “נעלמות” של yes דוקו.
בשנים האחרונות ניתן היה למצוא את גילה יושבת בבתי הקפה השכונתיים בתל אביב, זמינה לכל חברי הקהילה הרבים שביקשו להכיר את האגדה מקרוב וחולקת איתם את ניסיון החיים שלה.
גולדשטיין, הנחשבת לטרנסג’נדרית הראשונה בישראל, משתייכת אל דור הולך ונעלם של חברי וחברות הקהילה הגאה ששרדו את השנים בהן עצם קיומנו היווה עבירה על החוק. במשך כל ימי פעילותה, לא התביישה גולדשטיין לבטא בצורה ישירה את מחשבותיה על כל אדם ועל כל נושא, לעתים באופן שעשוי להיתפס כשערורייתי ואף וולגרי, והפכה לדמות פורצת דרך בקהילה הטרנסג’נדרית.
ב-5.2.2017 נפטרה גולדשטיין בבית החולים איכילוב כשהיא בת 69. ביום למחרת הובאה למנוחות בבית העלמין ירקונים כשהיא מלווה במאות חברי קהילה שהגיעו ללוותה בדרכה האחרונה.
