סיפור אהבה בשלושה פרקים – הצגה שהיא סיפור חיינו

בהתחלה זה היה מחזה של 4 שעות, שהורכב מ-3 מחזות שכתב הארווי פירסטיין וחיבר אותם למחזה אחד בשלוש מערכות. ב-1983 הוא זכה בארבעה פרסי טוני – ביניהם למחזה הטוב ביותר ולפירסטיין כשחקן הטוב ביותר.

ב-1988 הוא הפך לסרט נפלא ומרגש עד דמעות, אך המפיקים הציבו תנאי – לקצר את המחזה לתסריט שאורכו שעתיים.

ועכשיו הוא עולה בבית צבי, ומישהו שם החליט לקצר אותו עוד, וחבל שכך.

מונולוג הפתיחה החשוב של הדמות הראשית הצטמצם כאן לחמישה משפטים. המונולוג הזה מבסס את דמותו של ארנולד – רומנטיקן שבע קרבות שצמא לאהבה אך מחפה על כך בציניות והרבה מסכות. כאן גם נשבר הקיר הרביעי, אלמנט שחוזר כמה פעמים במחזה אך נעלם בגרסה הנוכחית – למעט פעם אחת כשארנולד שואל כאן את הקהל מה השעה.

גם הסצנות הנפלאות בין ארנולד לאמא שלו נקצצו פה עד דק. בהתחשב בכך שזהו השיא הדרמטי, בעיניי לא נכון היה לגעת בהן, אלא להיפך – להשאיר כל מילה.

אך עושה רושם שרוב הקהל (למעט אתי רזניק, שביימה את הסיבוב הראשון של ההצגה בבית צבי) לא הכיר את המקור, ונהנה ממה שהוא ראה על הבמה, כי גם לאחר הקיצוצים נשאר מספיק ממה ליהנות ממנו.

סיפור שלעולם לא מתיישן

גיבור המחזה הוא ארנולד – הומו רגיש, נבון, ציני ושנון שמתפרנס מהופעות דראג. הוא בן למשפחה יהודית אמריקאית ויש לו אמא שאוהבת אותו, אך חושבת שהומוסקסואליות זו מחלה ומייחלת ליום שבו הוא יתחתן (עם אישה) ויוליד ילדים.

בחלק הראשון הוא מתאהב באד – ביסקסואל שמנהל חיים כפולים ולא מסוגל להתחייב למערכת יחסים עם גבר, בעוד ארנולד אינו מוכן להיות בארון ולחיות בשקר. בהמשך הוא פוגש את אלן, דוגמן צעיר ומקסים, ומנהל איתו מערכת יחסים נהדרת שמסתיימת בצורה טראגית.

בחלק השלישי הוא נמצא בתהליכי אימוץ של נער בן 16. כשאמו של ארנולד מגיעה לביקור יש לה הרבה מה להגיד על ההחלטות שהוא עשה בחיים, וארנולד נקרע בין אהבתו הרבה לאימו לבין כבודו והערכתו העצמית.

מדהים לגלות עד כמה המחזה הזה, שמתרחש במקור בסוף שנות ה-70 תחילת ה-80, הוא סיפור על-זמני שלעולם לא מתיישן.

החיפוש אחרי אהבת אמת, ביסקסואלים מתחבטים שמשחקים לבני ובנות זוגם ברגשות, הומופוביה ואלימות אנטי להט”בית, גידול ילדים במשפחה גאה וכמובן – היחסים הטעונים עם הורים שמתקשים לקבל את ילדיהם הלהט”בים.

בתכלס – ההצגה הזו היא סיפור חיינו, והדרך של ארנולד לצלוח את המשברים בחייו מוכרת לכולנו מקרוב – ציניות, הומור עצמי ויציאה לבר כדי לשכוח מהכל.

צילום: שמחה ברבירו

תפקידים עם בשר

“סיפור אהבה בשלושה פרקים” הוא מחזה כתוב היטב, מרגש ונוגע ללב לא רק בהקשר הלה”טבי. הארוי פירסטיין כתב לעצמו ולאנסמבל שמסביבו תפקידים נפלאים עם “בשר” וקונפליקטים, מהסוג שכל שחקן ושחקנית היו רוצים לגלם.

ב-1984 הוא עלה בבית ליסין בבימויו של אילן רונן ובכיכובו של נתן דטנר. ב-2017 דטנר קיבל את מושכות הבימוי, בהפקה של הקאמרי בכיכובו של מורדי גרשון. בין לבין הוא עלה מדי פעם בבתי ספר למשחק, ובבית צבי נזכרים בו כל 10 שנים – ב-2002, ב-2012 ועכשיו בפעם השלישית.

המחזאי-במאי-דרמטורג המחונן אבישי מילשטיין ביים כאן במקצוענות את תלמידי שנה ג’ המצוינים. זוהר אבודרם, שעל כתפיו מוטלת כל ההצגה, עושה כאן ארנולד נהדר. שי גורושין החתיך והסקסי (תודה לך אבישי על דקות ארוכות שנתת לו להיות בלי חולצה) מצוין כאד, דור כמוס הוא אלן מתוק ונוגע ללב, ולירז מויאל טובה כלורל.

מי שראויה לציון מיוחד היא יובל רהב הפנטסטית בתור אמו של ארנולד. בלתי אפשרי להיכנס לנעליה של אן בנקרופט, וגם לא צריך – רהב הצעירה מפליאה לגלם את דמותה של האם המבוגרת, האוהבת אך לא מקבלת, המצחיקה אך מעליבה, הנפגעת אך הפוגעת – תפקיד לא פשוט לסטודנטית למשחק, ואני מקווה שרהב תעלה ותצליח כי היא מעולה.

צילום: שמחה ברבירו

יוחאי שירי עושה כמיטב יכולתו כדיוויד, אבל סטודנט למשחק לא יכול לשחק ילד בן 16, זה פשוט כפוי טובה. הוא מקסים ומשתדל אבל זה ממש לא זה. בעולם אידיאלי היה נכון ללהק תיכוניסט מתלמה ילין לתפקיד הזה, אבל כנראה שאין ברירה וצריך ללהק סטודנט.

נופר דרזנר עיצבה תפאורה רב-תכליתית וניצלה היטב את הבמה הפצפונת שניתנה לה, באולם הפינתי הקטנטן (למה בעצם? זו הצגה חשובה שראויה לבמה הגדולה), והתלבושות של אביעד אריק הרמן מצוינות.

הנאמברים קצת מאולצים בעיניי. ריקוד הוא לא הצד החזק של אף אחד פה, ואם כבר דראג אז תנו להם להחזיק מיקרופונים דמה כי זה יכול לעזור. נאמבר הסיום מוצלח יותר, בעיקר בגלל יובל רהב, שנשארת בדמות של האמא וזה מצחיק ממש.

בסך הכל היה כיף, וגם הקהל מסביבי חשב ככה. לכו לראות את זה, בעיקר בגלל המחזה והמשחק. ואחרי שתראו את זה, חפשו את הסרט (“Torch song trilogy”) ברשת, כי זה סרט חובה.

“סיפור אהבה בשלושה פרקים”, מדי יום ב-20:30. עד ה-13.11.22. בית צבי, אולם אלי ליאון, שועלי שמשון 2, רמת-גן. כרטיסים כאן

מאת: הרווי פיירשטיין, תרגום – רבקה  משולח , בימוי – אבישי מילשטיין, תפאורה – נופר דרזנר, תלבושות – אביעד אריק הרמן, תאורה – דן גלזר, עריכה מוזיקלית – שירה בן חמו, הדרכת תנועה – גילי גבל. משתתפים: ארנולד – זוהר אבודרהם | אד – יונתן גרבובסקי / שי גורושין | לורל – לירז מויאל / ים קצור | אלאן – דור כמוס | דיוויד – יוחאי שירי | גב’ בקהוף – חן מרציאנו / יובל רהב