כל הפוסטים בדעות
כל עירום וכל אבן נוצצת שמעטרת את הגוף שלנו מחפשת אהבה
"בחדר ההלבשה מתקיימת ההשראה האמיתית לסיפור, כשהמופיעות חשופות החזה והכוס מתלבשות ומדברות על סיגריה, הנה לפני רגע היינו עירומות על
הקהילה הגאה לוקה בתסמונת סטוקהולם
"בצלאל סמוטריץ' הפך את ההומופוביה והגזענות לדרך לקבל תשומת לב והקהילה הגאה מרעיפה עליו מחמאות". עו"ד סמדר בונן מודאגת מתגובת
“איך זה שאת לא מכירה את הארנב!?”
"תחושה של דגדוג בבטן זרמה לי בכל הגוף, מלמטה ועד לפטמות. לא לקח הרבה זמן והבנתי עד כמה הארנב שלי
“לא חייב שחור בעיניים ושיער ארוך כדי להיות מקובל”
“…כאילו לא עברה אפילו שניה אחת מהתיכון ועד היום, רק הגוף במקום הנכון וזהות שמתאימה לו, והלב בדיוק אותו הדבר
הבית הזה שהוא שלי
“ברגעים אלו אני מתמלא עצב. עולות בי מחשבות שאולי הייתי צריך להשאיר את הבית כמו שהוא, רק כדי שהם יישארו”.
“זאת הפעם הראשונה שלי…”
"... החלפנו מרשמים, הוא עם המתכון שלו ואני עם המנגו החדש שלי..." גילי בסון חוזרת שנה אחורה לטור אישי במיוחד שמעולם לא
הפסיקה האחרונה לטובת הקהילה – אסור שתרפה את ידינו במאבק לשיוויון זכויות
פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי של כבוד סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בעיר תל אביב יפו, אשר מורה
“מאיפה באת לי פתאום!?”
בפגישות העסקיות ובבילויים הליליים, גילי מגלה שבסוף כולם מחפשים את אותו הדבר כשהאנושות מאבדת אחיזה במציאות היא נושאת תפילה אל
בארץ אהבתי
love | CC0 1.0 בארץ אהבתי / רז לב מהרגע שנכנסת משהו בחדר השתנה. היה ברור שאני לא היחידה שהבחינה בכך, לא
“אפילו מחאו לי כפיים”
“שיחקתי אני וזו פעם ראשונה כמו שכל הגדולים עושים, כמו שעשיתי פעם ובעצם לא עשיתי מעולם”. גילי בסון חוזרת אל הבמה,
“אהבה היא דבר מסובך, אפילו יותר משינוי מין”
“למציאות יש דרך משלה. אין כדור, אין רופא, אין מנתח או טיפול. יש רק אותי”. גילי בסון מתמודדת עם המציאות
לצאת מהארון כשאני חובקת גבר
"מה הטעם לעורר שיח על נטייה מינית ועבר רומנטי כשפגשתי את אהבת חיי ובמקרה יצא שהוא גבר?" דני טיירה על הטעם
להיות מאושרת באמת
לדאוג לאושר שלי או לאושר של אחרים? גילי בסון בהרהורים של אמצע הקיץ זרעי קיץ נשאים ברוח, אבל הפעם הם
“חבל שלא באתם אז”
"אל תפסיקו לבוא גם בשנים הבאות. אל תחכו לרצח ההומופובי הבא על מנת להתעורר שוב, כי חבל על דם שנשפך".
“לא רעש של משאיות, לא איש בחוטיני, ולא מטורף עם סכין. רק בועה שהתפוצצה”
“עצם הנוכחות והעצמה נתנה מספיק לכולם, כולם קראו סיסמאות, זוג גברים התחתן וילדה עם מגפון זעקה עד שלא נשאר לה
צאו נגד הרבנים. חבקו את התושבים
ראש מועצת טבעון סירב לגנות את רבה של טבעון שחתום על מכתב התמיכה ברב לוינשטיין, או לתמוך בפומבי בקהילת הלהט"ב, בטענה כי הרב
אוי אסי אסי
"באיזה צד אתה עובד אסי? למי להאמין? לאסי של "אמא יש לי משהו לספר לך", או לאסי שמנצל כל רגע
ירושלים של סוטים
״ירושלים של סוטים״ ושל כאב ושל דממה. ועכשיו גם של שנאה וגזענות הכי קשה. ירושלים כבר מזמן לא אור ולא
הרהורים של אמא לעת עונת המצעדים
"אני אמא לבן הומו. זה חלק מהזהות שלי. לא. אני לא מתביישת. הבושה שלי נגמרה בלילה ההוא, של הרצח בברנוער"
אוחצ’ תדרימי
יקיר אליהו וקנין חושב שהנפגעים ממצעד הגאווה הם כמו ילד שמשתטח על הרצפה וצורח עד שמישהו משתיק אותו עם סוכריה. עכשיו הוא
לפעמים פשוט אין מה להגיד
"רציתי לישון, לאכול ולדמיין שאני בתיכון בחופשת קיץ, שאין לי דאגות, ושכל מה שעבר עלי לא באמת עבר עלי, שככה
הפגישה הספונטנית שלי עם ראש הממשלה
“עוד צעד חשוב לנראות שלנו ולכוח שאנחנו מפגינים כלפי הציבור הישראלי”. רני סנה, פעיל גאווה בליכוד, על הביקור של חברי גאווה
אולי זה סימן?
ליאור סרוסי חוזרת למצעד בירושלים בשנה שעברה ולרגע שבו ההיסוס הפך להחלטה
לעלות על במה ככה, כמו שאני
אחרי שנים בהן שימחה והצחיקה רווקות, גילי בסון מופיעה בדראג כואב ומרגש שמחזיר אותה להופעות הראשונות כבלאדי מרי, שאפשרו לה
לדבר, לשמוע ובעיקר להקשיב
"כשאתה נפגש עם מישהו אחר ומקשיב אתה לומד המון על עצמך". מתנאור שוכר מסכם את העבודה על אירוע המרכזי של
תל אביב, יא חביבי תל אביב?
איך קווירית נכה, שמסתובבת דרך קבע עם שילוב של שפם וחצאיות מיני, מצליחה להרגיש בבית בבאר שבע?
בקרוב אצלי?
גילי בסון עוברת חוויה דתית ראשונית כאישה ומנסה לברר מה המקום שלה בדת כמישהי שנולדה מחדש
סקס, סמים וערבית
עם וויסקי קולה וננסי ננסי אג’רם, גילי בסון מצליחה להשתחרר מהמחשבה על מה שאחרים רואים בה, וליהנות ממה שהיא רואה בעצמה אחרי
כשההומופוביה הפכה לפחד
"אתם יכולים להפסיק להתנשק פה? לא בא לי לראות את זה". משפט אחד קטן הפך את הגאווה של אדיר אבן חיים
לא מכחישה ולא מאשרת
מריגולד (שם בדוי), עובדת בעבודה שאסור לה לדבר עליה. וגם לא לכתוב. אבל על ההשפעה שלה על הדייטים מותר לה.
כמה זמן לוקח לשנות ארבע מילים?
הכתבה על הבג"צ שהגישו אורלי ורוית החזיר את נועה דנה ליום בו היא נאלצה לעמוד מול דוכן משרד הפנים בניסיון להוכיח
שנאת גאים יוקדת
"לא אתה צודק ובטח לא אתם טועים". גל דויד רוצה שפשוט נסכים לא להסכים
המציאות שוב יורה
גילי בסון חוזרת מחג שבועות בלי נעלי עקב, בלי סלולרי ובלי פוזה, ישר למציאות שיורה באנשים שניסו לברוח ממנה אנחנו
המצב בישראל בנוגע לפשעי שנאה – קשה יותר מבארה”ב
הטבח במועדון הגאה באורלנדו מעלה שוב את שאלת ההתייחסות המשפטית לפשעי שנאה. עו”ד ארתור שני בוחן את המצב בישראל אל
ארונות של ריצוי
מתנאור שוכר פושט את המעיל הנורמטיבי והמכנסיים השיפוטיים וקופץ לאוויר, עירום
“המצעד הראשון שלי, איך שאני”
גילי בסון מגלה את מצעד הגאווה מחדש, וגם את המציאות התל אביבית של אחרי החגיגות יום המצעד הגיע, והפעם הוא
נזק לקהילה הדתית הגאה
שנת תשע”ו תזכר כשנה שבה נוצרה פריצת דרך בקהילה הדתית הגאה. השנה היה לנו קמפיין מוצלח בשם “הפנים שלנו” שבו
“אני בעקב כזה הולכת כמו קוקסינל”
בשבוע מלא בארועים היסטוריים, גילי בסון נצמדת לשגרה ולנורמליות “אז תגיד תודה שאתה לא חתול”, עניתי לו לאסמס שאמר “את
גאווה בשפל
“עוד יגיע היום בו תרצו לשבת מוקפים סביב שולחן השבת שמסביבו ילדיכם במקום באומן 17”. הפרסומאי ואיש חיי הלילה גל