כל הפוסטים של גילי בסון
כל כך טוב שאפשר להשתגע
"כנות שלא זכיתי לה הרבה זמן הגיעה אל הקשר ההזוי שלנו, הגורלי כל כך. שינה עד מאוחר, סקס ונשיקות קטנות
“אני רוצה שתעשי לי כמו שלה”
"אני חייבת להיות מודעת לעצמי, לבדוק ששום דבר לא זז, להתחמק מהשתקפויות בחלונות ראווה, לדמיין שאני משהו אחר, מישהי אחרת,
היום זו לא יום ההולדת שלי
וככה פתאום לקראת הצום אני מקבלת מסבתא עוגה קטנה, של ביס עם נר קטן אחד בודד. "תאכל מהר, יש לך
החוטאת האולטימטיבית או אחת משלנו?
"קל לנו לנהל שיחה עם עצמנו כשאנחנו חושבים שיש מי שמאזין בצד השני. ואם אנחנו לא רוצים לשמוע תשובה, לא
אני מי שאני ותהיה לי שנה טובה
גילי בסון נזכרת בחגים בהם נאלצה להסתיר את עצמה ובאלו שכבר יכלה להגיע עם שמלה, ויודעת שתהיה לה שנה טובה
“איך זה שאת לא מכירה את הארנב!?”
"תחושה של דגדוג בבטן זרמה לי בכל הגוף, מלמטה ועד לפטמות. לא לקח הרבה זמן והבנתי עד כמה הארנב שלי
“לא חייב שחור בעיניים ושיער ארוך כדי להיות מקובל”
“…כאילו לא עברה אפילו שניה אחת מהתיכון ועד היום, רק הגוף במקום הנכון וזהות שמתאימה לו, והלב בדיוק אותו הדבר
“זאת הפעם הראשונה שלי…”
"... החלפנו מרשמים, הוא עם המתכון שלו ואני עם המנגו החדש שלי..." גילי בסון חוזרת שנה אחורה לטור אישי במיוחד שמעולם לא
“מאיפה באת לי פתאום!?”
בפגישות העסקיות ובבילויים הליליים, גילי מגלה שבסוף כולם מחפשים את אותו הדבר כשהאנושות מאבדת אחיזה במציאות היא נושאת תפילה אל
“אפילו מחאו לי כפיים”
“שיחקתי אני וזו פעם ראשונה כמו שכל הגדולים עושים, כמו שעשיתי פעם ובעצם לא עשיתי מעולם”. גילי בסון חוזרת אל הבמה,
“אהבה היא דבר מסובך, אפילו יותר משינוי מין”
“למציאות יש דרך משלה. אין כדור, אין רופא, אין מנתח או טיפול. יש רק אותי”. גילי בסון מתמודדת עם המציאות
“לא רעש של משאיות, לא איש בחוטיני, ולא מטורף עם סכין. רק בועה שהתפוצצה”
“עצם הנוכחות והעצמה נתנה מספיק לכולם, כולם קראו סיסמאות, זוג גברים התחתן וילדה עם מגפון זעקה עד שלא נשאר לה
לפעמים פשוט אין מה להגיד
"רציתי לישון, לאכול ולדמיין שאני בתיכון בחופשת קיץ, שאין לי דאגות, ושכל מה שעבר עלי לא באמת עבר עלי, שככה
לעלות על במה ככה, כמו שאני
אחרי שנים בהן שימחה והצחיקה רווקות, גילי בסון מופיעה בדראג כואב ומרגש שמחזיר אותה להופעות הראשונות כבלאדי מרי, שאפשרו לה
בקרוב אצלי?
גילי בסון עוברת חוויה דתית ראשונית כאישה ומנסה לברר מה המקום שלה בדת כמישהי שנולדה מחדש
סקס, סמים וערבית
עם וויסקי קולה וננסי ננסי אג’רם, גילי בסון מצליחה להשתחרר מהמחשבה על מה שאחרים רואים בה, וליהנות ממה שהיא רואה בעצמה אחרי
המציאות שוב יורה
גילי בסון חוזרת מחג שבועות בלי נעלי עקב, בלי סלולרי ובלי פוזה, ישר למציאות שיורה באנשים שניסו לברוח ממנה אנחנו
“המצעד הראשון שלי, איך שאני”
גילי בסון מגלה את מצעד הגאווה מחדש, וגם את המציאות התל אביבית של אחרי החגיגות יום המצעד הגיע, והפעם הוא
הגיע הזמן לתת למשאיות לעבור
גילי בסון מרגישה מספיק גאה בדרך שעשתה, כדי להבין שהגיע הזמן לפנות אותה לאחרות אני זוכרת את הפעם הראשה שזה
“זה טוב גם לטיפול בלב שבור?”
גילי בסון חוגגת עצמאות במרדף אחר אהוב ישן, דוחה ומפתה בו זמנית ספירת העומר עומדת להסתיים. החגים עברו ונגמרו בזיקוקי דינור
אתן בנויות אחרת
“יכול להיות שיש שאריות נוספות לגוף הקודם שקשורות גם בנפש?”. החופש מזמן לגילי בסון סטוץ נפשי שמשאיר אותה מלאה בשאלות
“אם הם רק היו יודעים איזה ניצחון זה בשבילי…”
“אני אף פעם לא אהיה כמו הבחורות האלה שחבר שלהן מנשק אותן באמצע הרחוב או מחזיק להן את היד! אני תמיד
“איך זה שהמח יודע שמשהו שעוד לא קרה ירגיש כל כך טוב?”
גילי בסון ניצלה את אווירת חג הפורים כדי לממש את אחת הפנטזיות שלה, וגילתה שמותר ורצוי להגשים פנטזיות כבר שבוע
“במשפחה יקראו לי מעצב אופנה, אני אקרא לזה מעצבת את עצמי”
גילי בסון מסבירה כיצד הפך פורים מהיום היחיד בו מותר לה להתחפש לעצמה, לאוסף של מסכות זולות שאין לה בהן צורך
“כאילו הרגע באתי מפריז”
גילי בסון יוצאת לפאב ומרגישה כמו תיירת – נהנית מהאנונימיות אבל גם מתגעגעת להרגיש כוכבת בשטח המוכר שלה כבר מרגישה
“רק רציתי לראות אם זה אמיתי… הכל בצחוק”
יחד עם השינוי האחרון של גילי בסון, מגיעות גם ההטרדות וההחפצה, שהופכות את החיים מסרט דביק למציאות מכוערת חשבתי הרבה
“תראה, יש לי ציצי!”
“תעשה שאני אהיה יפה, ושאני לא אתבייש לישון עם מישהו בלי חזייה”. גילי בסון מגיעה לשלב הסופי בשינוי שלה אז אחרי
“הרי להיות אישה זה להספיק את ה-כ-ל, ועוד להראות טוב בסוף כל זה”
ממכון השיזוף לפגישה עסקית, לקניות בנחלת בנימין ומשם לארוחה ספונטנית עם האחד. בוקר שגרתי של גילי בסון גרם לה להרגיש כמו הנשים
אודם מהסוג שלא יורד
“תמיד ארגיש שמתביישים בי? שאני בולטת מדי, מוגזמת? מתי אאפשר לעצמי להיות פשוט מחוזרת?” גילי בסון מבינה שהגיע הזמן להסיר מגננות וללמוד לקבל
“מעכשיו גם לי יש תאריך לידה משלי…”
גילי בסון חוגגת יום הולדת שנה, ויש מתנה אחת שהיא אוהבת במיוחד.. המחשבות רצות מהר. אולי מהר מדי… אירוע רודף
לא תמיד הכל הולך
גילי בסון נתקלה במכשול בדרך לשינוי שהיא עוברת, ובניסיון למצוא את הכוח לעבור אותו מצאה גם קהילה לא תמיד הכל
“לחיות במקום בו אף אחד לא מכיר אותי ואת העבר שלי”
גילי בסון בודקת עם עצמה מהו מחיר החשיפה שהעניקה לחייה האישיים, והאם הייתה מסכימה לוותר על הכל ולחזור לחיות באנונימיות אם
“לשעון הביולוגי שלך קצב משלו”
“מצד אחד שלי אדם ומהצד השני חווה, והנחש מטייל לו באחד הענפים. אבל אני יודעת שאהבה היא לא רק כימיקלים…
“אני כבר לא סוד”
“לא רוצה ללכת על שטוח! רוצה עקב, ליפסטיק אדום ומחשוף נדיב. לא בחרתי להיות אישה אבל בחרתי לא לברוח מזה”. גילי
“לעולם לא אדע איך זה ללדת תינוק אבל בהחלט יודעת איך זה ללדת את עצמי”
"בכל חיי מצאתי הגדרות שונות לחיות בהן רק כדי שאני אוכל לענות כששואלים אותי איך ההורים קיבלו ומתי זה התחיל.