בוקר טוב קיפוד

בוקר טוב קיפוד. צילום: יואב בבלי

בוקר טוב קיפוד עלתה במסגרת פסטיבל תמונע 2019, וממשיכה מאז לרוץ שם. היא מוגדרת על ידי היוצר כ”דרמה דוקומנטרית פיוטית”, ותהרגו אותי אם הבנתי מה זה אומר.

רועי ויובל, שני בחורים צעירים (בגילומם של רוי סער ושחף ברגר) נפגשים לדייט. הדייט הזה מוביל לקשר שנרקם, ובהמשך גם נפרם, בגלל הקושי שלהם לתקשר אחד עם השני.

רועי יוסף, שכתב וביים את המחזה, קרא לדמויות במתכוון רועי ויובל, שאלה השמות שלו ושל בן זוגו. את ההשראה למחזה הוא שאב מהקשר הזוגי שלו, כשחלק מהסיטואציות פה לקוחות מחייו ומהשיחות שניהל עם בן זוגו. אך בניגוד למה שקורה בהצגה, הוא לא נפרד מיובל והם עדיין ביחד.

בוקר טוב קיפוד. צילום: יואב בבלי

יש פה כמה רגעים יפים, כמו הדייט המקסים בין השניים. השימוש המקסימלי בכל החלל של הבמה, גם הוא בעיצובו של רועי, הוא יוצא מן הכלל. יש פה כמה רעיונות מאוד יצירתיים לאיך יוצרים תפאורה מעניינת רק עם מיטה וכמה רקוויזיטים.

“בוקר טוב קיפוד” עלתה לראשונה כתרגיל בימוי ארוך בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, ומשום כך לדעתי היא עדיין בוסר. זו הצגה לא מספיק אפויה בעיניי כי אין פה ממש מחזה, אלא אוסף של דימויים שמקורם בזרם התודעה האישי של רועי. אז קשה לי לקרוא לזה בלב שלם “מחזה ישראלי מקורי” כי כאמור, אין פה מחזה מגובש.

אבל – לדעתי רועי יוסף הוא במאי עם הרבה פוטנציאל, ואשמח לעקוב ולראות כיצד הוא מתפתח בעבודותיו הבאות. ואני מקווה גם לראות את השחקנים המוכשרים בתפקידים נוספים.

ולסיום – כמה מילים לנאוה צוקרמן, מנהלת תיאטרון תמונע וכוהנת הפרינג’ הבלתי מעורערת
נאוה יקירתי – האמפי בתמונע הוא אולם נהדר. בגלל הישיבה המדורגת בחצי גורן רואים את מה שקורה על הבמה מכל מושב באולם. גם גודלה של הבמה מאפשר להקים בה תפאורה ראויה. רק דבר אחד מפריע לי מאוד – הכיסאות. הם כל-כך לא נוחים, ואחרי עשרים דקות הקהל מתחיל לנוע באי נוחות בכיסא. את חייבת לרפד אותם, ועדיף להחליף אותם. כמו לתיאטרון הסימטה גם לך יש תקציב, כי אתם נתמכים על ידי עיריית תל אביב יפו ומשרד התרבות והספורט. אך בניגוד לתיאטרון הסימטה יש לכם גם אגודת ידידים. אז אני משוכנע שאם תצלצלי מחר לכל ידידי התיאטרון, ותסבירי להם מדוע חייבים בדחיפות להחליף את הכיסאות באמפי – כולם ישלפו ארנקים ויעזרו לך לממן את זה. זה כסף קטן עבורם, וצעד גדול עבורנו.