הרבה השתנה עבור להט”ב דתיים בעשר השנים מאז שבני אלבז ונתי אפשטיין הלכו בעקבות נשות בת-קול והקימו את חברותא – ארגון להומואים דתיים. אני, שצעדתי באותן שנים את צעדי הראשונים אל מחוץ לארון כנער דתי בפריפריה, שאבתי השראה מפירורי המידע שהצלחתי ללקט באינטרנט אודות העשייה המהפכנית והאמיצה שלהם. הייתי מיד לאחר סיום התיכון, פעיל צעיר כשהוקמו הקבוצות הדתיות של איגי בשיתוף עם חברותא ובת קול. אני זוכר את ההערצה-כמעט לכל דמות שפגשנו בפעולות מבין אותם פעילים ופעילות אמיצות שמייצרות שינוי. אני זוכר איך נפעמתי מהמחשבה על מה שמצליחים לייצר בארגון שב”ל שבדיוק הוקם. אני זוכר את ערב המצעד הראשון שבו צעדו הארגונים הדתיים, את בוקר המצעד שבו הייתי שותף להכנת הרכב עם הרמקול על הגג לטובת המצעד מתחת לבית של אייל ליברמן, שבאותה שנה לקח את חברותא והפך אותה לעמותה. ואני זוכר את דניאל יונס, מרשים ומעורר השראה כבר אז.
הרבה השתנה עבור להט”ב דתיים בעשר השנים האחרונות, הרבה השתנה גם אצלי. אני חייב המון תודות על כך למאות (ואולי אלפי) אנשים שפגשתי בדרך ועיצבו את מי שאני היום. לפני כמעט שנתיים קרו שני דברים כמעט במקביל – הראשון היה החזרה לקבוצות הדתיות של איגי, הפעם כרכז, והשני, היה השתתפות בקמפיין ‘הפנים שלנו’. השילוב של שני אלה גרם לי לחזור באחת לעשייה ולהתמודדות בשדה הזה של דת ולהט”ב, להט”ב ודת. התחלתי להתמודד באיגי על המפגש הזה, בין הזהויות, לעבד את המשמעויות שלו וככל שהעמקתי ככה גבר הרצון שלי להשפיע ולקדם את המאבק של הקהילה הדתית הגאה. כך הצטרפתי לועד של חברותא, כך מצאתי שותפים לדרך כמו יהונתן רוסן ממן ומשה גרוסמן-אשכנזי, וכך הזדמן לי ללמוד ולהעריך מקרוב את העשייה החשובה של דניאל יונס כחבר ועד בשמונה השנים האחרונות ויו”ר חברותא בשש מתוכן.
אנחנו כבר לא בהכרח החלשים, אנחנו נהנים מתמיכה ציבורית ורבנית שהולכת וגדלה, אנחנו עדים לשינוי מהותי בשיח המתנהל, התבגרנו והקמנו משפחות, גדלנו והפכנו לקהילה דתית גאה
הרבה השתנה עבור להט”ב דתיים בעשר השנים האחרונות והרבה השתנה גם בחברותא. אני מתרגש מאוד להיכנס לנעליים הגדולות של קודמיי ולהתמנות ליו”ר חברותא. יש לי הזכות לקבל את חברותא, אחרי העשור הראשון לקיומה ולהוביל אותה אל עבר העשור השני שלה יחד עם חברים טובים לדרך. אני מסתכל מסביב ואני מבין כי השדה בו אנחנו פועלים משתנה; אנחנו כבר לא בהכרח החלשים, אנחנו נהנים מתמיכה ציבורית ורבנית שהולכת וגדלה, אנחנו עדים לשינוי מהותי בשיח המתנהל, התבגרנו והקמנו משפחות, גדלנו והפכנו לקהילה דתית גאה. אני מאמין כי המרד הקדוש של הקהילה הדתית הגאה מתקרב לשיאו וכי על אף שאנו רחוקים מסיום המאבק – יש בכוחנו לבחור את השינוי שנרצה לייצר ולעצב אותו באופן טוב יותר מאי-פעם בעבר.
הרבה השתנה עבור הקהילה הדתית הגאה בעשר השנים האחרונות ואני בטוח שהרבה עוד ישתנה, והשינוי הזה גורם לי להתמלא בציפייה והתרגשות לקראתו. אני רואה את חברותא כחלק מהמארג שהוא הקהילה הדתית הגאה, וככזו אני רואה חוזק בקיומה של חברותא מגוונת, חברותא שמתקיימים בה מגוון של קולות וייצוגים, מגוון של דעות, רעיונות ותפישות ועל כן אני שמח על הצטרפותו של ישי מאיר למשה, יהונתן ואלי. על מנת להעצים את חברותא ולבנות לה המשכיות, אני מזמין אתכם להצטרף, לבוא, להשמיע ולפעול יחד איתנו – חברותא היא של מי שרואים בה בית, קהילה. בואו נצעד יחד אל העשור השני של חברותא ויחד עם כלל השותפים והשותפות שלנו, לקהילה הדתית הגאה ובכלל, נתקן עולם ונוביל למציאות טובה יותר.
