Bisexual contingent marching | Mik Scheper | CC BY-NC-ND 2.0
אפילו עוד לפני התעוררות הדיון בנוגע לנושא המצעד, יצא לי לראות לעיתים קרובות שאנשים לא ממש בטוחים מה בעצם ביסקסואלים* רוצים. איזה מין מטרות יש לקהילה הביסקסואלית? איזה בעיות יש לה בכלל? מילים כמו “ביפוביה” ו”מחיקה” נאמרות הרבה, אך חשוב להבין שלא מדובר רק ברעיונות אמורפיים או ויכוחים סמנטיים אלא בדברים שמשפיעים ישירות על החיים שלנו.
עם בחירת הביסקסואליות כנושא המרכזי של ארועי הגאווה 2017, בחרתי להציג את האתגרים המשמעותיים ביותר של הקהילה הביסקסואלית ומה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב.
מה הבעיות שלנו?
בריאות נפשית: הסוגיה החמורה ביותר שמשפיעה על החיים של אנשים ביסקסואלים היא בריאות הנפש. ביסקסואליות וביסקסואלים סובלים יותר מדיכאון וחרדה בהשוואה למונוסקסואלים*. יותר מחצי מתלמידי התיכון הביסקסואלים אמרו שהם מרגישים עצובים או חסרי תקווה בהשוואה ל-40% מהלסביות וההומואים ו-25% מההטרואים/ות.
הנתון הזה מוביל בסופו של דבר לאחוזים גבוהים של אובדנות: ביסקסואליות דיווחו על מחשבות אובדניות פי 6 מהטרואים/ות (הומואים ולסביות דיווחו על פי 4). ולא רק מחשבות – ביסקסואלים דיווחו על ניסיון התאבדות פי ארבע מאשר הטרואים/ות ופי שתיים מהומואים ולסביות.
כל זה ללא ספק קשור לעבודה שביסקסואלים נמצאים הרבה יותר בארון – פחות מ-30% מהביסקסואלים/ות אמרו שהאנשים החשובים בחייהם יודעים על מיניותם, בהשוואה ל-70-80% מההומואים והלסביות. כשמגיעות לקבל טיפול נפשי הבעיות לא נגמרות, שכן למעט מאוד מטפלים יש מודעות ורגישות לביסקסואליות ולעיתים קרובות מחזיקים בעמדות ביפוביות שמשפיעות על הטיפול. לדוגמה, מחקר אחד מצא שרבע מהמטפלים של מטופלים ביסקסואלים הניחו שזהותם המינית רלוונטית למטרת הטיפול למרות שהמטופל לא חשב כך ושישית מהם ראו בביסקסואליות כחלק מבעיה נפשית, 7% מהמטופלות הביסקסואליות אף דיווחו על ניסון “להמיר” אותן להטרוסקסואליות ו-4% דיווחו על ניסיון המרה להומוסקסואליות.
אלימות: ביסקסואלים מדווחים על רמות גבוהות של אלימות מינית, פיזית, ופסיכולוגית מצד פרטנרים/ות אינטימיים (60% מהנשים הביסקסואליות בהשוואה ל-35-40% מהנשים המונוסקסואליות, 40% מהגברים הביסקסואלים בהשוואה ל-25-30% מהגברים המונוסקסואלים). שלושת-רבע מהנשים הביסקסואליות דיווחו על אלימות מינית שאיננה אונס במהלך חייהן (דברים כמו מגע מיני לא רצוי ללא חדירה, חשיפה לא רצויה של איברי גוף, וקיום יחסי מין עקב לחץ פסיכולוגי) בהשוואה לכ-40% מהנשים המונוסקסואליות. 75%! וגם גברים – חצי מהביסקסואלים דיווחו על אלימות מינית שאיננה אונס בהשוואה ל-40% מההומואים ו20% מההטרואים. המיניות של ביסקסואלים וביסקסואליות משמשת כתירוץ לאלימות כלפיהן וכאמצעי לבייש, להשפיל, לאיים, ולשלוט בהם, וביסקסואלים שעוברים התעללות מתקשים למצוא תמיכה מהקהילה הגאה או הקהילה הרחבה, ולעיתים קרובות נדחקות להסתיר את זהותן.
בריאות פיזית: באופן מפתיע ולמרות החוסר במחקר בנושא, לא כל הסוגיות הבריאותיות נמצאות בראש שלנו. דבר ראשון, גורמי הלחץ הנפשיים גורמים לעלייה בגורמי סיכון למחלות פיזיות, שכן ביסקסואלים מדווחים שהם מעשנים, שותים אלכוהול, ומשתמשים בסמים בתדירות גבוהה יותר מאשר מונוסקסואלים. דבר שני, הסיכון למגוון בעיות בריאותיות כולל מחלות מין נהיה גדול יותר בגלל שביסקסואלים לא מרגישים בנוח לספר על הזהות המינית שלהם לרופא (33% מהביסקסואליות ו39% מהביסקסואלים לא סיפרו לרופא על מיניותן בהשוואה ל-10% מהלסביות ו-13% מההומואים) והרבה מאלו שכן חווים חוויות ביפוביות מצד הרופאים. תוסיפו לזה את העובדה שבערך אין בכלל הכוונה של קמפיינים ותוכניות בריאות לביסקסואלים ונוצר מצב שבו הרבה ביסקסואליות וביסקסואלים לא מקבלים את המידע והטיפול הרפואי הנחוץ להם ונמנעים מבדיקות או טיפול.
עבודה: אחד מהסקרים הבודדים שנעשו בישראל שהפרידו חלקית בין נתונים של הומואים ולסביות לאלו של ביסקסואליות/ים מצא שביסקסואליות מתקשות יותר למצוא עבודה במשרה מלאה ומובטלות יותר ביחס להומואים ולסביות ולאוכלוסייה הכללית. למה? בנוסף להשפעה של בעיות בריאותיות שכבר תוארו, יכול להיות שזה קשור לכך שביסקסואלים נוטים להיות הרבה פחות מחוץ לארון במקומות העבודה שלהם (במחקר אחד 6% מהביסקסואלים/ות אמרו שהם מחוץ לארון מול כל עמיתיהם לעבודה, בהשוואה ל40% מההומואים והלסביות), בדרך כלל אין מודעות לביסקסואליות בארגונים גם בהכשרות של רגישות, והרבה חשופות להטרדה ובדיחות ביפוביות בהקשר למיניותן.
יותר מזה, מדיניות ויוזמות שנועדו לתמוך במקרים של אפליה והטרדה במקום העבודה לא תמיד נגישות לביסקסואלים בגלל תפיסות ביפוביות, ו/או ביסקסואליות מוותרות מראש על לנסות להתלונן בגלל שהן חושבות שהן לא יקבלו את התמיכה שהן צריכות. הבעיות במציאת עבודה יוצרות בתורן שכיחות גבוהה של עוני אצל ביסקסואלים/ות (בארה”ב, 25-30% מהביסקסואלים/ות מתחת לקו העוני בהשוואה ל-15-20% מהמונוסקסואלים/ות), שכמובן מחזק את כל שאר הבעיות.
הצטלבות: נכון כל מה שרשום למעלה? אם מדובר בביסקסואליות לא לבנות או טרנס* אתן מוזמנות להכפיל כמותית ואיכותית את כל הבעיות האלו.
גם בלי להזדהות: שימו לב שהרבה מהדברים הרשומים פה רלוונטיים לא רק לאנשים שמזדהים כביסקסואלים, אלא באופן כללי למי שנמשכת ו/או מקיימת מגע מיני עם אנשים מיותר ממגדר אחד. לדוגמה, חוסר המודעות לסוגיות של בריאות מינית כנראה יהיה חמור יותר אצל מי שמקיים מגע מיני גם עם גברים וגם עם נשים אך לא מזדהה כביסקסואל. דוגמה אחרת – סקר של תיכוניסטים מצא שאלו שהיו במגע מיני עם גברים ונשים דיווחו על יותר אלימות בדייטים מאשר אלו שהיו במגע מיני רק עם גברים או רק עם נשים.
איך אפשר לפעול לשפר את המצב?
הכשרה לאנשי חינוך וטיפול: כחלק מההכשרה המקצועית שלהם, אנשי טיפול כמו רופאות, פסיכולוגים, ועובדים סוציאליים ואנשי חינוך כמו מורים, מדריכים, ומנהלות צריכים לקבל מידע לגבי יחס רגיש ונכון לביטויים מגדריים ומיניים שונים, ובאופן ספציפי הכשרה זו צריכה לכלול מידע על ביסקסואליות. לעורר מודעות לביפוביה ולקשיים הייחודיים של אנשים ביסקסואלים, יחד עם הנחיות כיצד לדבר ולהתייחס לביסקסואליות ולמיניות בכלל באופן שלא מבייש, פוסל, דוחה, מניח הנחות, או מוחק אלא מכיל ומקבל הוא הכרחי בשביל הבריאות הגופנית והנפשית ותחושת הביטחון שלנו.
נראות מגוונת: אנחנו צריכים להראות. בקמפיינים, במדיה, באינטרנט, בשיח היומיומי, בכל מקום. להראות שאנחנו קיימים זו לא בקשה שטחית, אלא יכולה להשפיע באופן ישיר על קבלה-עצמית של ביסקסואליות ולהפחית עמדות ביפוביות, ועל כן חוסר נראות מתקשרת לכל הבעיות שתוארו למעלה. נראות יוצרת מודעות, ומודעות משפרת בריאות, מונעת אלימות ואפליה, ומעודדת לבקש תמיכה ועזרה.
כאן חשוב לציין שהנראות חייבת לשקף את המגוון שלנו, ולא לפנות רק לביסקסואלים שתואמים סטריאוטיפים מסוימים או לביסקסואליות שהן יחסית “נורמליות”. אסור להתנות את הקבלה של ביסקסואלים בכך שהם יהיו מונוגמיים או פוליאמוריים, עושים הרבה או מעט סקס, במערכת יחסים עם אדם מאותו המגדר או ממגדר אחר. הייצוג שלנו חייב לכלול גם ביסקסואליות לא-לבנות, נכות, מבוגרים, דתיים, עובדות מין, טרנסג’נדריות, נערים, שמנים, וכו’.
מדיניות מכילה: בחוקים ומדיניות הקשורים להגנה מאפליה, הטרדה, ואלימות, חשוב לוודא שהנוסח הכתוב והיישום בפועל לא מדירים ביסקסואלים, כך שהם כוללים גם הגנה מביפוביה (בין אם במפורש או לא) כפי שהיא מתבטאת בצורות כמו אמירות ובדיחות ביפוביות, התייחסות משפילה או מזלזלת למיניות של עובדות כולל עובדות ביסקסואליות, או מניעת הגנות מסוימות לביסקסואלים (נגיד אם אחראיים על תלונות הטרדה מינית או אפליה בעבודה ידחו תלונה של ביסקסואל מכיוון שהוא נשוי לאישה).
להתחיל לדבר אלינו: עלונים וקמפיינים שקשורים לנושאים כמו בריאות, תמיכה נפשית, זכויות להטא”ב, ואפליה צריכים לפנות באופן ישיר ומפורש לביסקסואלים ולהתייחס לצרכים ולאתגרים הספציפיים שלהם. כשיש קולות קוראים, שאלונים, או הזמנות לאירועים גאים, הם צריכים להיות מנוסחים בשפה מכילה ולא מדירה וביפובית, וגם כאן לפנות ולהזמין ביסקסואליות באופן מפורש לא יזיק. פנייה רק להומואים ולסביות או ניסוחים שמדירים ביסקסואלים (כמו “בין אם אתה הומו או סטרייט”) עלולים לדכא ביסקסואלים מלקחת חלק בפעילות, לענות על הטופס, או לקרוא את העלון, וכמובן שאי-התייחסות לסוגיות ייחודיות לביסקסואליות מגדילה את חוסר המודעות אליהן ומשאירה אותן לא מטופלות.
להתחיל לדבר איתנו: הזמינו ביסקסואליות לדבר על הסוגיות שנוגעות להן ולהצביע על בעיות בהתנהלות של מוסדות חינוכיים, בריאותיים, ממשלתיים, תעסוקתיים, וכו’. שתפו ביסקסואלים בקבלת החלטות שנוגעת אלינו. דאגו שאנחנו מיוצגים בוועדות, פאנלים, או צוותים המתעסקים בנושאים רלוונטיים. אל תניחו שהצרכים או החוויות שלנו זהים לאלו של לסביות והומואים או לאלו של הטרואיות/ים. דאגו שיש לנו קול וששומעים אותנו במקום לנסות לדבר במקומנו.
חיזוק קהילה ביסית: הפניית משאבים (גם במובן של כסף וגם במובן של מקום וזמן) ועידוד יצירת מרחבים ופעילויות של ולמען קהילה ביסקסואלית. יצירת מרחבים חברתיים ותומכים מאפשרים לנו לתמוך אחת בשני, לדבר על החוויות הייחודיות שלנו, לעודד אחרים כמונו להרגיש גאווה במקום בושה במי שהם, ולעורר מודעות בתוך הקהילה הביסקסואלית ומחוץ לה.
עידוד איסוף ידע ומחקר בנושא: מעט מאוד מחקרים מסתכלים על ביסקסואלים כאוכלוסייה מובחנת מהומואים ולסביות, או פשוט לא מסתכלים על ביסקסואלים בכלל. איסוף מידע על החוויות והחיים של ביסקסואליות הוא חשוב בכדי שנוכל להבין היטב את הבעיות שאנחנו חוות וכיצד ניתן לטפל בהן, ועל כן יש לעודד מחקרים שעוסקים בביסקסואליות. בנוסף, גם מחקרים שלא עוסקים בביסקסואליות באופן ספציפי צריכים להתחיל להתייחס לאוכלוסייה זו כאוכלוסייה מינית שונה באופייה מהומואים/לסביות והטרואיות/ים ולא לנכס את הנתונים הנאספים מביסקסואליות לקטגוריה מונוסקסואלית.
תמיכה בין-אישית: במובן הבסיסי ביותר, אנחנו צריכים שהאנשים שסביבנו יהיו מקבלים ותומכים בזהות ובמיניות שלנו. לכולנו יש עמדות ביפוביות שהפנמנו (ככה זה, החברה ביפובית אז זה משפיע על החשיבה שלנו), אבל זה לא אומר שאי אפשר להיות מודעים אליהן ולהילחם בהן. זה אומר להפסיק להניח שכל מי שלא סטרייט הוא הומו, זה אומר לא לדבר עלינו כאילו אנחנו “חצי-חצי”, זה אומר לא להתייחס אלינו כאילו אנחנו הגשמה של פנטזיה מינית פורנוגרפית, ובעיקר בעיקר – זה אומר להפסיק להטיל ספק במי שאנחנו. להפסיק לשאול אותנו “אבל מי יותר?”, לבטל את המשמעות של הזהות שלנו אם אנחנו נמשכות יותר למגדר מסוים או כי היינו רק בקשרים עם מגדר אחד, או לחשוב שבגלל שאנחנו עכשיו בקשר מונוגמי אז אנחנו כבר לא ביסקסואליות. אל תטילו עלינו סטריאוטיפים, אבל גם אל תביישו את מי שכן תואמת להם!
ברמה יותר עמוקה, תפנימו את זה שזו אופציה, שישנם אנשים שנמשכים ליותר ממגדר אחד במגוון של צורות ואופנים, ותבטאו את זה בצורה שאתם מדברים וחושבים על מיניות או זהות. יותר מזה, אל תישארו אדישים לאמירות ביפוביות מסביבכם, אז השמיעו קול נגד מחיקה, זלזול, ואלימות כלפינו.
* אני משתמש במונח “ביסקסואליות” אך מתכוון לכל מי שנמשכת ליותר ממגדר אחד, כולל פאנסקסואלים, פלואידיות, הטרו- והומופלקסביליות, פוליסקסואלים, וכו’. מונוסקסואלים – אנשים שנמשכים רק למגדר אחד (בד”כ הומואים, לסביות, או הטרואים/ות). הטקסט נכתב בלשון גבר ואישה לסירוגין, אז אלא אם רשום בפירוש שמתייחסים לגברים או לנשים הכוונה היא לאנשים מכל המגדרים.
אלא אם צוין אחרת, המחקרים המתוארים אינם ישראליים (בד”כ אמריקאיים, קנדיים, או בריטיים).
למרות שבחלק מהמקרים אני כן משווה את מצבם של ביסקסואלים/ות להומואים ולסביות בנפרד מההשוואה להטרואים/ות, חשוב לציין שהמטרה פה היא לא לומר “ביסקסואלים סובלים יותר מהומואים ולסביות” במין תחרות דיכויים שכזו, אלא פשוט כדי לומר “לביסקסואלים יש בעיות חמורות וייחודיות כקבוצה מובחנת ביחס ללא-ביסקסואלים”.
הכותב הוא פעיל ביסקסואל בבית הפתוח בירושלים ובאחווה הגאה הסטודנטיאלית. בעל תואר שני בלימודי תרבות ומגדר מהאוניברסיטה העברית
