תחרות הצילומים שמסייעת לאמיר להקים מקלט ללהט”בים ערבים

כבר בילדותו בטייבה ידע אמיר שהוא שונה מחבריו וחברותיו לכיתה. את הבובות שקנו לו הוריו שבר כדי שיוכל לשחק במשחקים של אחיו הגדול.

“מגיל צעיר התחלתי להרגיש שאני שונה, שונה מחברי וחברותי לכיתה. תמיד הרגשתי שזה לא אני. תמיד אמרו לי: “למה את כמו הבנים?” למה את לא כמו הבנות? למה האת שונה?” ולא יכולתי לענות על השאלות שלהם כי לא הייתה לי תשובה”.

ככל שהתבגר, התקשה אמיר להתחבר לגוף הנקבי בו נולד ועד מהרה מצא את עצמו מחוץ לעיר מולדתו, טייבה, והחל לחפש את מקומו בין מוסדות ופנימיות שונים. לאחר גירושי הוריו הועבר אמיר על ידי שירותי הרווחה למקלט לנוער שם התייחסו אליו באופן מחפיר.

מקרה חמור במיוחד שהתרחש בתקופה בה שהה במקלט זכור לו במיוחד: “אחת הבנות במקלט פנתה אלי בלשון זכר”, הוא מספר, “המדריכה כל כך התעצבנה שהיא נכנסה למקלחות, גררה אותי מהמקלחת עירום והראתה לכל הבנות שאני בת ולא בן”.

בגיל 14 החליט אמיר לצאת מהארון. הוא סיפר את שיערו קצוץ ושינה את שמו.

“נדהמתי לראות שהוא גזר את השיער” הסבירה אימו, “לא האמנתי למראה עיני. אפילו לא רציתי להביט בפניה. היה לו שיער ארוך ובלונדיני שכולם קינאו בו”.

בעקבות השינוי שעבר אמיר, הוא ואימו עזבו את טייבה ועברו להתגורר יחד בישוב חריש. “אם לא הייתי רוצה לקבל אותו לא הייתי עוברת לישוב אחר”, היא מסבירה, “אני יצאתי מהכפר בגלל בני, לא בגלל משהו אחר. שלא יפגעו בו, שלא יתנכלו לו. הרי מה שהוא עשה זה לא דבר מקובל אצלנו”.

היום בגיל 23, אמיר משמש “מנטור”, סוג של אח גדול, מלווה ותומך לילדים ולבני נוער להט”בים מהמגזר הערבי ובכלל, שנמצאים במקום בו היה לפני מספר שנים. חלומו של אמיר הוא לפתוח מרכז תמיכה לילדים אלו ובהמשך הוא חולם לפתוח מקלט שיציל אותם מהחברה שאינה מסוגלת להכיל אותם.

“המטרה שלי בחיים היא להקים מקלט או מרכז תמיכה, כדי שכשיגיע מישהו כמוני הוא ימצא מקום שיקבל אותו כבן אדם”. אומר אמיר. עד שזה יקרה, אמיר מסתפק במפגשים על בסיס קבוע עם בני הנוער, בהם הוא שומע, מייעץ ועוזר ככל יכולתו. בהמשך אמיר מתכוון להיפגש עם תלמידים מהמגזר הערבי בבתי הספר ולספר את סיפורו בכדי להעלות מודעות בעיקר בקרב המגזר הערבי.

צפו בסיפור המרגש של אמיר:

באדיבות כאן 11

להקים מקלט ללהט”בים ערבים

על מנת לגייס כספים למימון מרכז התמיכה, פתח ביום הנראות הטרנסג’נדרית מיזם Skillit בקמפיין חברתי יצירתי. זהו לא מימון המונים המבקש מאנשים לתרום, אלא תחרות צילומים שמייעדת את ההכנסות מדמי ההשתתפות לתמיכה במטרתו של אמיר.

הנושא הנבחר הוא “צבעוניות”, והקמפיין קורא לאנשים יוצרים, אומנים, צלמים וחובבנים להעלות תמונות סטילס בנושא. דמי ההשתתפות – 30 ש”ח לתמונה אחת ו 50 ש”ח לשתי תמונות, יועברו באופן מבוקר לאמיר לטובת ליווי והדרכת בני הנוער ועבור הוצאות הכרוכות בהרצאות המתוכננות לו בבתי ספר בכל חלקי הארץ.

לפרטים מלאים על תחרות הצילומים לתמיכה באמיר

מאחורי המיזם עומד ג’קי ברמן, יליד דרום אפריקה שעלה לארץ בגיל 11. ברמן, בוגר לימודי קולנוע במכללת תל חי, מתפרנס מעשייה קולנועית הן כמרצה ומורה והן כיוצר פעיל מעל עשרים שנה.

“שנים רבות מצאתי את עצמי במאבק עיקש וקשה להשגת תקציבים לצורך הפקת התסריטים שלי”, מסביר ג’קי, “פה ושם קיבלתי במה וחשיפה ואף זכיתי בתחרויות בארץ ובחו”ל אבל המסע תמיד היה מלווה במאבק קשה. היום בני הבכור עדן, לומד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואין לי ספק שעבור הדור שלו זה רק הולך ונעשה יותר ויותר קשה. הקושי הזה הוביל אותי להקים את מיזם Skillit שלמעשה משמש כפלטפורמה שמעניקה לכל אדם ללא קשר לגיל, ניסיון או מגדר, במה בכל תחומי היצירה (צילום סטילס, קולנוע, אנימציה, כתיבה, עיצוב, מוסיקה וכדומה). הצטרפתי לקבוצת יזמים בשם WORKLAB שמלווה יזמים ומה שהחל כרעיון התגבש לקונספט של מיזם חברתי-עסקי”.

כיצד פועל המיזם?
“אחת לתקופה אנחנו משיקים קמפיין חברתי עצמאי או קמפיין משותף עם ארגון או עמותה חברתית. הקמפיין יוצא ב”קול קורא” במתכונת תחרותית בו אנו  פונים לאנשים לצלם ולהעלות תמונות סטילס הקשורות לנושא הקמפיין הספציפי.

המשתתפים משלמים דמי השתתפות סמליים עבור כל תמונה שמעלים לקמפיין. חלק מדמי ההשתתפות חוזרים חזרה למיזם עצמו וחלק ממנו נתרם לטובת הנושא החברתי שנקבע מראש. לרשות המשתתפים עומדים פרסים כספיים נאותים, חלקם נתרמים על ידי הגופים איתם Skillit משתף פעולה וחלקם במימון עצמי”.

במסגרת המיזם כבר עסק ברמן בנושאים חברתיים בוערים, וסייע לעמותות ולגורמים פרטיים לגייס כספים באמצעות האומנות.

“סיימנו קמפיין בשם “מוציאים את מתן מעזה”, שיצא בקול קורא להעלות תמונות סטילס בנושא “שקט”, השקט שמתן, חייל הלום קרב ממבצע “צוק איתן” כל כך זקוק לו. כל הכסף שנכנס בקמפיין זה נתרם למשפחה כדי לבנות לו יחידת דיור המוגנת מכל רעשי הסביבה. קמפיין נוסף שעשינו היה יחד עם “מדרסה-לומדים לתקשר” בית ספר אינטרנטי שמעניק שיעורי ערבית מדוברת בחינם. הנושא של הקמפיין היה “שפה משותפת”. חלק מדמי ההשתתפות נתרמו חזרה למדרסה כדי לעזור להם לממן קורס חינם בערבית לעובדי המדינה כך שיוכלו לתקשר עם הקהל הערבי וחלק חזר למיזם עצמו. בימים אילו אנו עומדים לעלות מספר קמפיינים גדולים בשיתוף הג’וניט, מחלקת האו”ם בארץ, מרכז לעיוור ועוד.

כיצד בחרת את הסיפור של אמיר כנושא לקמפיין?
“יום אחד קבלתי שיחת טלפון מהעובדת הסוציאלית של אמיר, שביקשה שאפיק כתבה קצרה על סיפור חייו המרתק של אמיר לצורך גיוס כספים להקמת מקלט לבני נוער להט”בים מהמגזר הערבי והיהודי. בפגישה עם אמיר שנערכה מספר שעות הקשבתי לסיפורו קורע הלב וממש התאהבתי באישיות ובתעצומות הנפש של אמיר. הצעתי להם שנרים קמפיין יחדיו באמצעות מיזם Skillit בו ננסה לגייס כספים כדי לעזור לאמיר לשמש כמנטור וסוג של מרכז תמיכה לבני נוער להט”בים ערבים ויהודים, כאילו שנמצאים במצב העגום והקשה בו היה בגילם.

אני מקווה שנוכל באמת לעזור לאמיר להפוך לסוג של מרכז תמיכה אישית עבור כל כך הרבה בני נוער להט”בים בעיקר מהמגזר הערבי. אמיר הנו אישיות מדהימה, אדם חזק שסבל רבות ועדיין ממשיך לסבול אבל רואה את עצמו כשליח עבור רבים כמוהו”.

לפרטים מלאים על תחרות הצילומים לתמיכה באמיר