שר הבריאות ניצן הורוביץ ערך הבוקר מסיבת עיתונאים בה הודיע על תכניות משרדו להקלה על תהליך ההתאמה המגדרית לטרנסג’נדרים.
התכנית החדשה כוללת שורה של צעדים לשיפור השירות, והתאמת המערכת לצרכי הקהילה הטרנסי, בהם קיצור התורים לניתוחים להתאמה מגדרית, הכשרת צוותים רפואיים למפגש עם להט”ב והקלה במתן אישורים לטיפולים.
“הקשיים שסטרנג’דרים מתמודדים איתם הם עצומים. אין כמעט טרנסית שלא חטפה צעקות, קללות, ואלימות פיזית. עבור טרנסים וטרנסיות, זה דבר שבשגרה. הציבור הטרנסי משלם את המחיר הכבד והאכזרי ביותר. זו קהילה שמחצית מחברי ניסו להתאבד לפחות פעם אחת, רבים קיפחו את חייהם, בגלל גילויי השנאה כלפיהם. לכבוד הוא לי לפעול למען הקהילה הטרנסית. זה מאבק על החופש, פשוט להיות מי שאתה, זו מלחמה על החיים.
יש מצוקה של ממש בזמינות של הניתוחים לשינוי מין. ניתוחים להתאמה מגדרית הם לא ניתוחים קוסמטיים אלו ניתוחים משני חיים וניתוחים מצילי חיים. אנו נרחיב את מספר הניתוחים ונקצר את התורים לניתוחים החשובים האלו כאן בישראל. נשפר את השירות הרפואי, ונתאים אותו לצרכי הקהילה הגאה, והקהילה הטרנסית בפרט. נפעל להקצאה מתאמי טיפול שילוו בהליך שינוי המין, ויקלו על המטופל ככל האפשר. נכשיר את הצוותים הרפואיים במערת הבריאות הציבורית למפגש עם הקהילה הגאה, לצרכים הייחודיים שלה, להתאמות המקצועיות ולרגישויות הנדרשות. בנוסף, נקדם מתן מענה רפואי ראוי לקהילה על ידי משרד הבריאות וקופות החולים, ונקל על הליך האישור של ניתוחים וטיפולים נדרשים בהליך הכולל של שינוי המין.
אמשיך ואפעל, במשרד הבריאות, ובשיתוף עם המשרדים הרלוונטים ליישום מסקנות דוח הצוות הבין-משרדי לקידום הקהילה הטרנסית בראשות המשנה ליועמ”ש לשעבר דינה זילבר. הצעדים שאנו עושים היום הם צעדים חשובים מאוד, אבל יש עוד עבודה רבה. הקולות החשוכים שמבקשים להשאיר אותנו שקטים ומפוחדים הגיעו גם לספסלי הכנסת והם מביישים את המוסד הדמוקרטי. אבל אני אופטימי מאוד, כשאני מסתכל לאחור, רואה אילו הישגים אדירים הבאנו במאבק למען סובלנות ולשוויון, אני גאה, אני יודע שהצדק והשפיות איתנו, אני יודע שאנחנו בדרך הנכונה, ושאנחנו ננצח”.
המנגנון שמאשר את הניתוחים הוא מסורבל, מאיים ולא שקוף
במפגש נכחו נציגות ארגוני הקהילה הטרנסית פרויקט גילה, טרנסיות ישראל, מעברים, ברית הלביאות, פרויקט לולה ומערך קשרי ממשל של ארגוני קהילת הלהט”ב.
“רוב האנשים בקהילה שלנו שרוצים ניתוחי התאמה מגדרית, פונים לרפואה פרטית”, אמרה מיכל סטולר, עובדת סוציאלית הפעילה בפרויקט גילה וחוקרת את את הנושא של נגישות ניתוחי התאמה מגדרית, “זה לא קורה בגלל שיש לנו קהילה עשירה, להיפך, במחקר שלי, הגדול ביותר שנעשה עד היום בישראל על הקהילה הטרנסית, עם כ400 משתתפים, מצאתי כי רוב האנשים מרוויחים הרבה מתחת לממוצע, ו40 אחוז נסמכות על קצבאות קיום של הביטוח הלאומי. זה קורה, כי המנגנון שמאשר את הניתוחים הוא מסורבל, מאיים ולא שקוף. כי זה לא הגיוני לצפות ממטופלות להגיע שוב ושוב לפגישות במרכז הארץ, גם כאלו שאינן רלוונטיות כלל לניתוח המבוקש. כי קופות החולים לא מכירות את הוועדה ומקשות במתן התחייבויות. כי בהיעדר הנגשת מידע מצד מערכת הבריאות, הקהילה שלנו נסמכת על מידע שעובר מפה לאוזן, והוא פעמים רבות לא מידע חיובי.
כבר 7 שנים אנחנו מחכות שנוהל המסדיר את פעילות הוועדה יתפרסם, כפי שנדרש על ידי מנכל המשרד. הוועדה הזו היא שארית מתקופה חשוכה שבה יחסים הומוסקסואלים עוד היו מחוץ לחוק בישראל. תקופה שבה משרד הבריאות פעל להגביל את החופש של נשים טרנסיות לעצב את גופן. הניתוחים הגניטליים הם הניתוחים היחידים בישראל שמשרד הבריאות אוסר לבצע אותם בבתי חולים פרטיים. בשנים האחרונות אנחנו רואות שיפור בשירות, וזה מתבטא גם בנתוני המחקר שלי. אבל שינויים מהותיים מאד צריכים להתרחש על מנת להבטיח נגישות ראויה לניתוחים שהם חלק מסל הבריאות. אחד השינויים הדחופים ביותר הוא קיצור זמני ההמתנה לניתוחים תחתונים. אין עוד ניתוחים במערכת הבריאות בישראל שיש להם רשימת המתנה של 4-5 שנים. כבר שנים שאנחנו מתריעות על כך בפני משרד הבריאות, אך זמני ההמתנה רק הולכים ומתארכים, ללא מענה. הנקודה האחרונה שאני רוצה להתייחס אליה נוגעת לאחיותינו הטרנסיות הפלסטיניות, להט”בים וכל מי שנכנסות לישראל על מנת לבקש מקלט מאלימות על רקע מיני ומגדרי, אך מגלות כי אינן זכאיות אפילו לקיום הבסיסי ביותר. שמחנו מאד לשמוע שהשר התחייב להסדיר ביטוח רפואי למבקשי מקלט ואנחנו מפצירות בך, להרחיב את המענים לכלל מבקשי המקלט בישראל, כולל אלו הפלסטינים”.
