גיא כהן הציץ לחייהם של זוגות בשלבים שונים של הזוגיות כדי ללמוד עליהם ועל עצמו
לפני שנה בערך יצא גיא כהן, סטודנט לצילום שנה שלישית במכללת הדסה שבירושלים, מהארון. ומאז הוא חווה המון שינויים בחיים שאחד מהם הוא חיפוש אחר זוגיות. בשלב מסוים החליט גיא לשלב בין החיפוש הזה לבין האומנות שלו ו”להציץ” קצת לזוגות אחרים. הוא לקח מצלמה, בחר את הזוגות ונכנס לחייהם לצפות בזוגיות שלהם ולתעד את הרגעים היומיומיים.
“היה לי חשוב לראות את זה, לראות אותם, להבין לאן לשאוף, וגם איך לעשות את זה”, מסביר גיא, “אפשר לומר שהצילומים האלה משקפים איזושהי פנטזיה שלי. ניסיתי להעביר משהו שנע בין היומיומי לאינטימי, לא משהו “גדול מהחיים” אלא יותר בכיוון שקט, רגוע, חם, ביתי ונעים. גם היה חשוב לי מאוד שזה לא יהיה “דביק”, להראות גם מהמורכבות של האינטימיות ושל החיים בשניים”.
איך בחרת את הזוגות?
בדרך כלל אני כותב סטטוס בפייסבוק אבל הפעם זה עבד מפה לאוזן. חיפשתי זוגות שמתאימים למקום שלי בחיים – אזור גילי פחות או יותר, בשלבים מוקדמים ומאוחרים יחסית של הזוגיות, כאלה שגרים ביחד וכאלה שלא. לא פסלתי אף אחד שענה להגדרות האלה ופשוט צילמתי כל מי שהתאים להם והגיע אלי. היה רק טייפ אחד שממש חיפשתי אחריו (ולמזלי מצאתי לקראת הסוף), והוא של זוג שחי בקיבוץ. זה היה חשוב לי כי רציתי להתרחק קצת מהעיר ולהראות גם סגנון חיים ישראלי קצת שונה.
האם הייתה מבוכה מצד המצולמים? איך התגברתם עליה?
כמובן שהייתה מבוכה. קודם כל, הנוכחות שלי ושל המצלמה כבר מקשה על הכל. מה גם שהמצלמה היא מצלמת פילם ישנה בפורמט בינוני שמאטה מאוד (אבל מאוד) את כל תהליך הצילום עד כדי כך שבמשך כל הסט אני מצלם רק שלושים תמונות. כמות הקליקים הנמוכה גרמה לחלק מהזוגות לחשוש שאולי הם עושים משהו לא בסדר. ניסיתי להרגיע את המבוכה בכך שהשתדלתי להיפגש עם כל זוג כשבוע לפני הצילומים, להכיר, לתת להם לשאול שאלות וגם להסביר להם על התהליך האיטי של המצלמה. אצל הרוב המוחלט של הזוגות המבוכה נעלמה בשלבים המוקדמים של הצילומים לשמחתי.
למה לצלם בפילם?
לא רציתי לבוא עם המצלמה הדיגיטלית, להקליק 200 תמונות בחצי שעה וללכת. רציתי שכל התהליך יהיה איטי ושיווצר איזשהו חיבור ביני לבינם, לתת לאינטימיות לצאת ולהיות טבעית לאט לאט.
הפרויקט המלא באתר האינטרנט של גיא כהן
