פוליטית מעצם קיומי

הזמן עובר מהר, הכאב דוהה לאט
איך עברו שנתיים ועדיין את
הולכת אחריי, איתי בכל פינה
פרא בגופי חוזר ובא, בלי הזמנה

אפרת קולברג, מוזיקאית וזמרת מת”א, הוציאה לפני שנה את אלבום הבכורה שלה “אל תדברי אל פוליטיקה”, ממנו הוציאה כמה קליפים לרשת בנושאים טעונים, כמו “לא בא לי”, שיצא כשיר תגובה לסרטון הבית היהודי נגד משפחות חד מיניות, ו”בשבילך” (שכר דירה) שלווה בקליפ שצולם בדירות השכורות הכי פח בתל אביב.

“בגלל דברים קודמים שעשיתי, שואלים אותי הרבה האם גם “בלי הזמנה” הוא גם קליפ פוליטי”, מסבירה אפרת, “קשה לי לענות על זה. מצד אחד השיר הזה נוצר מתוך מקום של רגש ונשמה, השיר, וגם הקליפ, מבטאים רגש של אהבה וניסיון להשתחרר ממנה זמן רב אחרי שהיא נגמרה. זהו רגש שכמעט כולנו חווינו, ונוצר ממקום אישי מאד ופרטי שלי. היתה לי בת זוג שאהבתי מאד, ואחרי שנגמר הקשר לקח לי שנים להצליח להשתחרר מזה. במובן הזה השיר הזה ממש לא פוליטי ובוודאי לא נוצר כדבר פוליטי. העניין הוא שזה שיר אהבה מאישה לאישה, ובקליפ מערכת היחסים מעובדת לתנועה, ולמגע, בין שתי נשים. לפני כמה ימים שמעתי שפסלו לשידור פרסומת שדיברה על זכויות אדם בכלל, וזכויות של זוגות חד מיניים בפרט. בעידן שבו מדינות רבות בעולם נפתחות לרעיון הנישואים החד מיניים, בעידן שבו העולם כבר מבין שחד מיניות היא לא בחירה, לא מדבקת, ולא מאיימת על מוסד המשפחה או על שום מוסד או אדם אחר, אצלנו נדמה לפעמים שיש רגרסיה בתחום הזה. במקום שבו פוסלים לשידור תשדירים שמדברים על זכויות אדם וזכויות גייז, וישנם נציגי מפלגות ורבנים שמרשים לעצמם לצאת בהצהרות הרסניות כלפי קהילת הלהט”ב, אני חושבת שחשוב מאד להמשיך וליצור יצירות בנושא. היצירה שלי, שכאמור מבחינתי הכי אישית והכי גלובלית (נוצרה ממקום אישי ומבטאת רגש גלובלי), הופכת במדינה הזאת לדבר פוליטי מעצם קיומה. למעשה אני בעצמי דבר פוליטי במדינה הזאת מעצם קיומי, בין אם בחרתי בזה או לא.

הנעורים חולפים מהר, הכאב דוהה לאט
איך עברו שנתיים מאז שהשתוקקת
לנשק אותי, לגעת בנפשי
את כל כולי לדעת, לטעת בראשי
זרע אשליה, גדל והשתלט, על כל חלקי גופי
מהראש עד לעקב והתעכב בלב

ככל הנראה היה לי הרבה יותר קל אם הייתי נולדת במדינה דוברת אנגלית, שם אפשר פשוט לשיר I LOVE YOU ואף אחד לא יודע אם אני שרה לאישה או לגבר. אבל העברית, כמו שאמרה יונה וולך, היא שפה סקס מניאקית. שפה שלא מאפשרת לנו להתחמק. אני יודעת שיש זמרות שעושות את זה, מחביאות את נטייתן המינית ושרות לגברים, סחטיין עליהן, לא יודעת איך הן עושות את זה. כנראה שהן מוצאות דרך להתחבר לזה גם ככה. אולי אני פשוט לוקחת הכל כבד מדי ונותנת משמעות לדברים, בסך הכל שואו ביזנס… בכל אופן לי באופן אישי אין יכולת להתחבא וגם לא הייתי רוצה. אנחנו, המוזיקאים העצמאיים, כל כך מתאמצים ליצור, בדרך כלל יש לנו עוד עבודה כדי להתפרנס, משקיעים בהקלטות, חזרות, ועוד המון דברים, אז מה הטעם בכל זה אם היצירה היא לא אמיתית? אני רוצה להתבטא באופן חופשי לגמרי במוזיקה שלי ולא להתחשב בשום מעצור חברתי.

מופע מיוחד לציון שנה לצאת האלבום | רביעי 12.1.17 בסקולה | פרטים וכרטיסים באתר המופע