צילום: צילום מסך ערוץ 10
אורלי ורוית וייסלברג-צור ביקשו להביא ילד לעולם. רוית נכנסה להריון מתרומת זרע וכעת נמצאת בחודש התשיעי להריונה.
את כל תהליך ההפריה ההיריון עברו רוית ואורלי יחד, אך בעוד כמה שבועות, כאשר יוולד בנם הראשון, לא תוכל אורלי להחשב כאימו, ותצטרך להוכיח את את אמהותה. זאת בניגוד לזוגות הטרוסקסואלים, שם נדרש האב פשוט לחתום על מסמך המאשר שהוא אבי הילוד, ללא שאלות, בדיקות או הוכחות.
האפשרויות העומדות כיום בפני אורלי להכרה כאימו של בנה הטרי היא לבקש באמצעות בית משפט צו אימוץ או צו הורות, שניהם תהליכים ממושכים המחייבים אות להוכיח את הורותה ואת כשירותה להיות אם.
“לא ברור איך ולמה זה הגיוני שכל גבר יכול לבוא ולהצהיר על עצמו בחתימה כעל ההורה של הרך הנולד, אבל אני אדרש להוכחה”, אומרת אורלי, “אחרי שהחלטנו להביא ילד לעולם, עשינו את כל הדרך יחד (בדיקות, תהליכי הכנה, כניסה להריון, הריון, הכנה ללידה, הכנה להורות, לידה) בבית החולים לא מוכנים לרשום אותי כהורה ואני חייבת לקחת עורכת דין טובה, ללכת לבית המשפט, להוכיח את היותי הורה ולהתחנן לצו הורות/אימוץ”.
בנות הזוג יחד עם האגודה למען הלהט”ב פנו לבג”צ בבקשה לדרוש ממינהל האוכלוסין במשרד הפנים לנמק את המצב הלא שוויוני ולדאוג להשוואת הזכויות בין הורים הטרוסקסואלים להורים להט”בים.
“המציאות שבה ילדים לזוגות הטרוסקסואלים נרשמים מיד במשרד הפנים, אבל ההורות של בנות זוג בנות או המין מוטלת תמיד בספק, והן נדרשות לעמוד תחת עינים הבוחנת של בתי משפט ופקידות סעד, היא בלתי נסבלת”, אומרים עורכי הדין חגי קלעי ואוהד רוזן, שהכינו את העתירה, “בשנת 2016, הגיעה העת שמשרד הפנים לא יפלה בין משפחה למשפחה. שתי אמהות, שני אבות, משפחות חד הוריות ואף משפחות שבהן שלושה או ארבעה הורים, כולן משפחות לגיטימיות והיחס לכולן צריך להיות שווה. בסופו של יום, טובתו של ילד היא לגדול לבית אוהב. כל שמבוקש מהמדינה הוא להפסיק להפריע ולאפשר להורים לדאוג לצרכי ילדיהם ללא סיבוכים בירוקרטיים מיותרים, משפילים ואשר יסודם בתפישת עולם להט”בופובית”.
“הבחירה של הקהילה בנושא השנתי ‘נשים’ מחייבת את האגודה ואת שאר ארגוני הקהילה לפעול בהתאם”, אומר אימרי קלמן, יו”ר שותף של האגודה למען הלהט״ב בישראל, “על הארגונים לראות את נשות הקהילה, לדבר איתן ולהקשיב להן. להבין שישנן סוגיות שלא קיבלו את היחס ההולם ולא קיבלו את החלק השווה במשאבים ובאנרגיות, בעיקר כי קבלת החלטות נעשתה על ידי גברים. כך עשו מתנדבי המחלקה המשפטית של האגודה בהחלטה שלהם להגדיל את המשאבים והאנרגיות שיושקעו במאבק המשפטי של נשות הקהילה. הבג”צ הזה מרגש אותי באופן אישי כי אורלי ורווית הן חברות ואהובות עלי מאד. הן פעילות ותורמות לקהילה לאורך כל השנה, אבל תרומתן לקהילה בהחלטה להגיש את הבג”צ הזה היא החלטה אמיצה שיכולה לעשות היסטוריה בישראל ולקדם את הקהילה צעד נוסף לקראת שוויון”.
