Women’s March NYC | B.C. Lorio | CC BY-NC-ND 2.0
צעדת הנשים המרגשת שנערכה בארצות הברית לפני מספר ימים היתה צורה מעוררת השראה של התנגדות בלתי אלימה לבחירה בטראמפ לנשיאות. נשים צועדות. בוושינגטון, בסן פרנסיסקו, בבוסטון, בפורטלנד, בדנבר, אטלנטה, ניו יורק. נשים צועדות. שחורות, לבנות, חומות, סטרייטיות, לסביות, ביסקסואליות, אמהות, אקטיביסטיות, טרנסיות, צעירות, מבוגרות. נשים צועדות.
נשים מזהות את השבר, ומזהות את ההזדמנות. הזדמנות להאבק בעוולות חברתיות, בחוסר צדק, בשובינזם, בחוסר שוויון, בגזענות, בלהטבופוביה. לא מפתיע, ועם זאת מעורר השראה ומרומם נפש, שבמרכז ההתנגדות האזרחית עומדות נשים. שהמחאה והזעקה הזו אשר נשמעת מכל הכיכרות והצמתים נישאת בפיהן ועל כתפיהן של נשים. כי נשים מכילות בתוכן את כל חוסר הצדק האפשרי. אנחנו עדיין הקבוצה הרחבה והמגוונת ביותר באוכלוסייה האנושית שסובלת מהפטריארכיה והשלכותיה הכלכליות והחברתיות. לכן, עדיין, נשים מרגישות את הצורך הדחוף ביותר להוביל את הקול שקורא ופועל ומתנגד. רצף הדוברות מעוררות ההשראה חולל שם אתמול משהו שמחדד לכל אזרחית את המשימה שלה – לקחת אחריות אישית, להיות פוליטית ולהתנגד למצב הקיים בעשייה אקטיבית. הקריאה החזקה ביותר מעל בימות ההפגנות והעצרות שנערכו אמש הייתה שכעת, עלינו לארגן את הכוח שלנו, של הרוב הנדכא ברחבי העולם.
אנחנו עדיין הקבוצה הרחבה והמגוונת ביותר באוכלוסייה האנושית שסובלת מהפטריארכיה והשלכותיה הכלכליות והחברתיות. לכן, עדיין, נשים מרגישות את הצורך הדחוף ביותר להוביל את הקול שקורא ופועל ומתנגד
קולות רבים עם זאת, אומרים שמה שמאכזב במחאה הזו הוא שהיא הגיעה מעט מאוחר מידי, לאחר הבחירות. אולי. אבל אותי מפגן ההון האנושי המרהיב הזה פוגש בנקודת הזדהות והזדמנות. גם לנו, נשים לט”ביות בישראל, יש כעת הזדמנות להיענות לקריאה המרכזית של נשים בארצות הברית וברחבי העולם. להתקבץ. להתארגן. אני כותבת שורות אלו בתור חברת ועד מנהל יוצאת של האגודה למען הלהט״ב. השנתיים שלי שם היו סוערות ומלאות התחדשות, שינוי ועשייה חסרת תקדים שהוביל הוועד המנהלת למען הקהילה שלנו. הבאנו הישגים משמעותיים הן בזירה הציבורית והן בשטח. לראשונה האוצר תקצב את הקהילה הגאה במסגרת בסיס תקציב המדינה, הוגש בג״צ נישואים גאים, הוקמה מנהלת הגאווה שבוחרת שנתית את הנושא הארצי לאירועי הגאווה ועוד. אני יוצאת משם מלאה בסיפוק ובידיעה ברורה שממש לא סיימנו; אחד השינויים המשמעותיים שהובלנו הוא הנהגה של בחירות ארציות, דמוקרטיות לוועד, ומההיענות של רבים ורבות מכן לקריאה להתפקד לאגודה – אני רואה שהייתה זו החלטה ראויה ונכונה שתביא אותנו להמשך ומינוף העשייה.
לצערי, מתוך 16 המתמודדים ישנן ארבע נשים בלבד שמתמודדות בבחירות הנוכחיות. ארבע נשים ראויות ומרשימות – חן אריאלי, ענבל קצף, עדינה גולדנברג ושרה סווירי. כולן נשים עם רקורד מרשים של עשייה בקהילה הגאה ויכולת מוכחת להביא תוצאות. הן לא יוכלו לעשות זאת לבד. השבוע נתקלתי בארכיון האגודה במחברת ישנה ובה הפרוטוקולים של ישיבות הוועד המנהל משנת 1975 ועד 1986. כשפתחתי את המחברת באופן אקראי נתקלתי בישיבה בה נכחו שתי נשים וחמישה גברים. בישיבת הוועד הזו התנהל דיון על מקומן של נשים באגודה והאם זה נכון לנשים להישאר במקום שבו קולן אינו נשמע בהתאם לחלקן בציבור הלהט״בי. הגברים היו עסוקים בלשכנע אותן והן עצמן אף היו חלוקות ביניהן. מי שמצויה בפרטים יודעת שאירועים אלו גרמו בהמשך הדרך להתפצלות של נשים מהאגודה ולהקמתו של ארגון קל״ף (קהילה, לסבית, פמיניסטית) שאני גאה לומר שהייתי גם חלק ממנו. כעת, שנים לאחר מכן, דור חדש ועידן חדש בקהילה הגאה. הייתי רוצה לראות יותר מתמודדות לוועד המנהל של האגודה ואני אכן מאמינה שיהיו בעתיד. ויחד עם זאת, בדיוק מהסיבה הזו, יש לנשים תפקיד. אני רוצה לצאת בקריאה לאחיותיי. נשים יקרות – לסביות, ביסקסואליות, טרנסיות – התפקדו והגיעו להצביע! אל תניחו ש”יהיה בסדר”, ש”בטוח יבחרו נשים לוועד”. זה לא מובן מאליו. הגברים שמתמודדים ראויים גם כן אך עלינו לעשות מאמץ ולהבטיח שנשים יהוו חלק בלתי נפרד, מרכזי ושווה בוועד המנהל של האגודה. איך לעשות את זה? להתפקד לאגודה, ולהגיע ביום חמישי הקרוב, 26.1 להצביע לנשים שנמצאות ברשימת המועמדים והמועמדות. זה חשוב, זה חיוני, זה ישפיע וזה יכריע.
כשאני מתבוננת על התמונות של רבבות הנשים צועדות עם זרועות מונפות בהפגנות בארה”ב וברחבי העולם, אני לא יכולה שלא לחשוב על הרגע שבו הקהילה שלנו התאגדה לראשונה. לפני יותר מארבעה עשורים. אנחנו כאן היום מספר ימים לפני הבחירות לאגודה. יש כוח עצום לקהילה שמחליטה לממש את זכותה האזרחית והדמוקרטית ולקחת את גורלה בידה. לנשים יש תפקיד חיוני ומהותי במהלכים שכאלה – שבדיעבד יש שיקראו אותם כהיסטוריים. התאגדו, התפקדו, השפיעו, הפכו את עצמכן להיות חלק מהמאסה שמתארגנת. כי כשנשים מחליטות להשפיע הן עושות זאת עבור עצמן, אך כמובן גם עבור החברה כולה. כך היה, וכך יהיה. וזה תלוי בנו. נתראה בחמישי בקלפי.
איך מתפקדות? באתר האגודה כאן
רוצות לקרוא על המועמדות והיכן ניתן להצביע? כאן
