pixabay | cc0
“יש משהו במילים האלה, שנשמעות עכשיו מכל עבר – “נשא”, “חיובי”, “נגיף”, שפתאום הפכו מרק שלי לשל כולם בעצם”. כך אמר לי מטופל בפגישתנו בקליניקה של הוועד למלחמה באיידס, עם חלון פתוח בזמן סערה, חורפית ורגשית. את הפגישה הבאה קיימנו כבר בזום.
בימים האחרונים נכנסנו למציאות חדשה ולא מוכרת. הכל משתנה, מצטמצם, משאיר לבד, בתהליך הדרגתי אך מהיר. לצד מתקפה עוצמתית של מידע, תחזיות ופרשנויות, מדברים גם על הזדמנויות. עצירה, התבוננות, חשבון נפש. אלו חשובים וחיוניים ועם זאת, לא פשוט להתמסר אליהם כשהקרקע רועדת ולא מוכרת.
הקורונה נחווית כמצב קיצוני, שעדיין אינו מוגדר מבחינת היקפו, משכו וההשלכות שיביא עמו. אנו נעים בין הצורך לתפקד ולהחזיק שגרה נורמלית עד כמה שניתן, ובין רגעים בהם מציפות אותנו חרדות, בין אם בריאותיות, כלכליות, חברתיות, פוליטיות, על היקרים לנו, ו/או על עצמנו. חשוב מאד לדעת, שבמצבים לא נורמאליים, חרדה היא תגובה נורמאלית לחלוטין.
המציאות הישראלית מאלצת אותנו לתרגל מצבי חירום, אולי לחזק את החוסן שלנו, אולי לשחוק אותו, אך בסיטואציה של חירום ובידוד יחד, טרם התנסינו.
בידוד, הסגר. סגר שהביא איתו וירוס העובר מאדם לאדם במגע, בנוזלי גוף. מצב המוכר עד כאב לאנשים החיים עם HIV. בעוד שעם גילוי סטטוס חיובי, המציאות החיצונית לא משתנה, המציאות הפנימית של האדם לא שבה להיות כשהיתה. הכניסה להסגר נפשי היא הרבה פעמים מיידית. הסגר מתוך בושה, מתוך אשמה, מתוך סוד.
ציבור שלם כעת נמצא בהסגר בישראל ובעולם כולו. ציבור עולמי הוא מעביר מחלה פוטנציאלי, מדבק, נשא, חיובי לנגיף. באופן פרדוקסלי, מתוך הבידוד, מגיחה לה שותפות. נשיאה משותפת בנטל של מילים מתייגות ומסמנות, כך שהכובד שלהן הולך ופוחת
מי שחי עם HIV בשנים הראשונות של המגיפה, לא רק התמודד עם בידוד נפשי, אלא ניצב אל מול בידוד חברתי ומוסדי, אלים וכואב. הבידוד הנוכחי, וודאי עלול להציף זיכרונות, אולי אפילו טראומטיים, מהתקופה ההיא בפרט, ומהימים הראשונים, המסוגרים והבודדים של כל אדם שגילה שהוא חיובי, בכלל.
אנחנו בוועד כאן בשבילכם בקבוצות, מרחבים שיתופיים וטיפולים פרטניים (בפלטפורמות וירטואליות בימים אלה).
ציבור שלם כעת נמצא בהסגר בישראל ובעולם כולו. ציבור עולמי הוא מעביר מחלה פוטנציאלי, מדבק, נשא, חיובי לנגיף. באופן פרדוקסלי, מתוך הבידוד, מגיחה לה שותפות. נשיאה משותפת בנטל של מילים מתייגות ומסמנות, כך שהכובד שלהן הולך ופוחת.
מילים הן חשובות, יש להן משמעות רבה בעולמנו, אבל אולי זה יותר גדול מהמילה, אולי אלו לא רק השפה והשיח. אולי זו שותפות גורל שכולנו, אבל כולנו, שותפים לה. זה כבר לא ה”אחר”, זה אנחנו, כל אחת ואחד מאתנו. ואם ככה, אולי בכלל אין דבר כזה “אחר”. יש בני ובנות אדם. שכל אחד מהם נושא איתו משהו. כל אחת מהן היא פוטנציאל להעביר ממנה משהו לעולם הזה. משהו חיובי.
אם אתם חיים עם HIV ומרגישים צורך במענה רגשי או חברתי, אל תהססו ליצור איתנו קשר.
מור ארם, עו”ס בוועד למלחמה באיידס, טלפון: 0543200016, דוא”ל: Social2@aidsisrael.org.il
זיו גולדנשטיין, רכז רווחה קהילתית בוועד למלחמה באיידס, טלפון: 054-3200071, דוא”ל poz@aidsisrael.org.il
