Pixabay | cc0
בעקבות כניסת טיפולי הפרפ לישראל, פורסמו לאחרונה טורי דעה רבים העוסקים בנגיף ה-HIV והקהילה הגאה – הקהילה לא נזהרת. הקהילה חולה. הקהילה לא מוסרית. הקהילה צריכה להתוודות. והאחרון: הקהילה לא משכילה ללמוד מהפמיניסטיות.
לפי דבריו של כותב הטור, הד”ר יובל לבנת, יש לקהילה נורמות בעייתיות כי היא לא השכילה ללמוד מהפמיניסטיות. ההשוואה שהוא מקיים דווקא רלוונטית: הגלולה שחררה את הנשים מהצורך להשתמש באמצעי מניעה, בדיוק כמו שהטיפול המונע ישחרר את ההומואים משימוש בקונדום. אלא שלא זאת המסקנה של לבנת.
לאחר מלל מבולבל שספק מה מטרתו, מגיעה התובנה הבאה: צריך להבין ש”לא כל הומו בישראל צריך להפסיק לשים קונדום” (כך במקור). את האמירה של מנכ”ל הוועד לא הבנתי. לעומתה, כנשא HIV אני מעונין לשתף איפה הוועד נכשל ומדוע הוא מיותר.
א. ראשון בין שווים: מספר קטן של אנשים מת מאיידס בכל שנה. אבל נתחיל בסיבות אחרות למוות. בשנת 2015 מתו 534 איש בתאונות דרכים, כ- 10,000 איש מסרטן, מעל 6000 ממחלות לב וכ- 2500 מסוכרת. וכמה אנשים מתו מאיידס? אם להיות מדויקים- 33 איש לפי משרד הבריאות. תורידו את אלו מביניהם שהם עובדים זרים ופליטים שפחות משולבים במערכת הבריאות, ותקבלו מספר, שעצוב ככל שיהיה, לא בהכרח מצדיק את קיומו של הוועד למלחמה באיידס.
ב. הוועד אחראי לזה שאנשים עדיין מקשרים בין הומואים לבין איידס, ולו בשל העובדה שהוא ארגון שנתפס כארגון של הקהילה.
ג. הוועד לא השכיל למצוא שם פחות מאיים למחלה. עדיין משתמשים במלה משנות השמונים, שבהם אנשים גססו ומתו באלפיהם בניו יורק ובסן פרנציסקו. מדוע אני, כנשא של הנגיף ולא כחולה של המחלה, צריך לשמוע שיש לי איידס, כשהאמת היא שאין כמעט לאף אחד איידס? אנכרוניסטי ומיותר. תוצר הלוואי של השימוש במלה “איידס” הוא פחד של אנשים מפני. וכאן כבר עולה התחושה שהוועד פועל נגדי.
ד. הוועד התבלבל במטרותיו. במקום להלחם באיידס, שזו המטרה המוצהרת של שמו, הוא טיפח גישה שבאה לחנך אנשים ולעזור להם. אגב, אין בזה שום דבר רע. תמיד טוב לעזור לאנשים. אלא שכאן אני יכול להעיד מנסיון אישי שהוועד נכשל. נשאים של HIV (אפשר למצוא לנו שם אחר?) נתקלים בקשיים רבים מול חברות הביטוח, מול קרנות הפנסיה, בהוצאת משכנתאות, בבעיות ביורוקרטיות מול קופות החולים ומשרד הבריאות ועוד ועוד. בכל אחד מהתחומים האלו הוועד לא הצליח לעזור לי ולו במעט. בכל אחד מהמקומות נאלצתי להיאבק בעצמי, במידות כאלו ואחרות של הצלחה. אין לי ספק שהתאגדות הייתה יכול לסייע מאוד. מדובר על צרכים של אלפי אנשים בישראל. במקרה של נשאים, קשה להתאגד, שכן עצם ההתאגדות תחשוף את הסודיות הרפואית של חברי ההתאגדות. זה היה מקום שבו הוועד היה יכול להועיל רבות, לייצג את האינטרסים של קבוצה גדולה של אנשים שלא מעוניינת להיחשף. אלא שהוא לא הצליח. אינני מזלזל בהצלחות מסוימות שהיו בעבר, אלא שבכל האתגרים שאני נתקלתי באופן אישי – לא היה מענה מוצלח.
ה. הוועד משתף פעולה עם ארגונים גזעניים במסווה של דאגה. לא מזמן עלה קמפיין הנוגע לתרומות דם בשיתוף עם הוועד למלחמה באיידס ועם האגודה למען הלהט”ב. בכותרות נאמר שהומואים יוכלו לתרום דם. עולם חדש מופלא. פורסם סקר שהתבקשתי למלא באינטרנט על השאלון של תרומות הדם. בסופו ראיתי עליו את הלוגו של הוועד למלחמה באיידס. למען הסר ספק, הומואים לא יוכלו לתרום דם ועדיין יחשבו שהדם של הומואים מלוכלך. לפי המילון שלי זו גזענות בהגדרתה. אבל נחשו מי מגבה אותה? הוועד למלחמה באיידס. שנים ארוכות בנק הדם מתייחס להומואים בצורה גזענית ומבישה, ומכל הארגונים בעולם, דווקא הוועד בוחר לקדם את הסקרים שלו. ליקוי מאורות מוחלט.
ו. לא צריך להלחם באיידס כי אין איידס. ככל שננרמל את המחלה כך אנשים פחות יפחדו ממנה. אם מציבים סביבה גדר ותולים שלט מפחיד, אנשים יפחדו לגשת להיבדק, ללכת לבית החולים, לאסוף תרופות בבית המרקחת. וחבל, כי טיפול הוא הערובה הטובה ביותר למניעת הדבקה.
ועוד הערה לסיום: זה בסדר גמור שאנשים יזדיינו בלי קונדום. כן, ממש בסדר גמור. אמרתי את זה ורבים חושבים כמוני וחוששים להביע את דעתם. לא מתים מזה היום. זו בחירה אישית של אנשים. סקס הוא חלק חשוב מהחיים, וטבעי שאנשים לא ירצו להיות עטופים בגומי. ואם יש משהו ללמוד מהפמיניסטיות, זה שמותר ליהנות מסקס בלי רגשות אשם.
לוועד למלחמה באיידס אין תפקיד בעולם של היום, וכשאין תפקיד יש מי שידאג להמציא אותו. כל זה היה בסדר גמור לולא הרגשתי שפעילות הוועד חותרת נגדי כנשא, אך כשזה קורה, אני אומר פשוט וקל: לסגור את הוועד. זמנו עבר מן העולם.
הכותב הוא נשא HIV מזה מספר שנים, פעיל ומעורב בענייני הקהילה. שמו לא נחשף על מנת לשמור על סודיותו הרפואית
