כשהייתי קטנה, היו לי כל כך הרבה חלומות. בכל פעם שקראתי סיפור חדש, נוסף לי חלום חדש. רציתי לגלות ארץ קסומה, כמו לוסי מ”האריה, המכשפה וארון הבגדים” או אליס מארץ הפלאות. רציתי לטוס עם להקת אווזי בר כמו נילס. רציתי לגלות שאני בעצם קוסם או מכשפה כמו הארי פוטר. רציתי לטוס מסביב לעולם, לרכב על דרקונים, לפתור תעלומות ולכתוב ספרים.
אבל לא האמנתי שחלומות יכולים להתגשם.
האמת היא שלא הרבה השתנה – אני עדיין חולמת לא מעט. היום אני יודעת שאחד החלומות הכי גדולים שלי הוא לחיות בכנות ובפתיחות, במגדר שבו אני מזדהה. אני מגשימה את החלום הזה, לאט לאט, צעד אחרי צעד, כל יום.
בחודשים האחרונים זכיתי להשתתף בכתיבת “יש מכשפה בקצה הפרדס” – ספר ילדים שנכתב ואויר בידי חניכי קבוצות הנוער והצעירים על הקשת הטרנסג’נדרית של איגי. את הספר כתבנו כפרויקט קבוצתי לקראת יום הנראות הטרנסית, שחל בסוף מרץ.
התחלנו את התהליך ברצון למצוא את הדרכים המשמעותיות והאפקטיביות ביותר לספר סיפור טרנסי לקהל הרחב, באופן שיהיה רלוונטי לכמה שיותר אנשים. העברנו ימים ולילות ארוכים בעבודה משותפת – תכנון, כתיבה, איור, עריכה, התייעצות עם מומחים ואנשי מקצוע, תיקונים, עיצוב, הגהות וחוזר חלילה – ואנחנו משלימים בימים אלה את התהליך, וניגשים להוצאת הספר לאור.
במרכז הסיפור חבורה של ילדים, לכל אחד חלום משלו. על מנת להגשים את חלומותיהם, הילדים עושים את דרכם לבית של אישה, ששמעו עליה שהיא “מכשפה”. מן הסתם, הם מסיקים, המכשפה יודעת להגשים חלומות.
הגשמת חלומות היא עסק לא פשוט. לחלק מהילדים, גם בספר וגם בעולם האמיתי, יש חלומות שהגשמתם דורשת השלמה עם זהות מגדרית שונה מזו שהורגלו אליה. גם לילדים שמגדרם הוא זה שגדלו לתוכו יש חלומות שהגשמתם דורשת עבודה קשה, והתאמה של החלום לתנאי המציאות. כשטווינו את חוטי העלילה של הסיפור, רצינו לספר לילדים שיקראו אותו (ובהחלט גם למבוגרים שיקריאו אותו), שאנחנו יודעים שזה קשה – אבל אפשר להגשים חלומות.
למרות שאני מאמינה בחשיבות של מסרים של גאווה טרנסית, אחווה ואהבה עצמית, הם לא המרכז של הספר, אינם נמצאים בלב החוויה של הילדים והמציאות הסיפורית. גם אם ל”יש מכשפה בקצה הפרדס” תהיה השפעה חברתית או חינוכית חיובית כמו שאנחנו מקווים, המשימה הראשונה שלנו היא ליצור ספר שילדים ישמחו לקרוא. אם ילדה אחת תצחק מהמרדף של ראמי אחרי ארנב או שילד אחד יתרגש מההרפתקאות של תמר, אם ילדה אחת תבין שהיא בעצם ממש כמו עמית ואיזה מדהים זה שיש בספרים ילדים כמוה – עשינו את שלנו.
בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה מרגשת ומבורכת של ייצוגים להט”ביים במדיה בכלל, ובמדיה לילדים בפרט. יותר ויותר ספרי ילדים מתארים הורות להט”בית או אהבה בין בני אותו מגדר. אבל רק מעטים מהם מספרים סיפורים על שונות מגדרית או תהליכי מעבר. הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו ואחד לשני מדריכים אותנו, במידה רבה, כיצד לחשוב על העולם. יש שינויים ממשיים שיכולים להתחיל בהורה שמקריא סיפור לילדתו לפני השינה ומבין שוואלה, לא יהיה סוף העולם אם הילדה תגלה שהיא טרנס כשתגדל; או בילדה שקוראת סיפור ומבינה שהיא לא “פגומה”, אלא מסוגלת לעשות דברים נפלאים ומגניבים עם חייה.
אנחנו עדיין רחוקים מאוד מחיים חופשיים מדיכוי מגדרי, ונצטרך להשקיע עוד הרבה עבודה, בכל החזיתות, בדרך לשוויון וביטחון. אחד המוקדים של המאבק הזה הוא יום הנראות הטרנסית, שמצוין מדי שנה ב-31 במרץ. היום נועד לאפשר לחברי וחברות הקהילה שלנו להראות את פנינו ללא מסכות, להשמיע את קולנו ללא עיוות ולספר את סיפורינו ללא שקרים. אתם מוזמנים ומוזמנות בחום להקשיב, משעמם זה לא יהיה.
ביום חמישי הקרוב, ה-28 במרץ, נקיים אירוע השקה לספר “יש מכשפה בקצה הפרדס”. באירוע יהיה אפשר לשמוע את הסיפור עצמו ועל תהליך העבודה, ולהזמין עותקים מההדפסה הראשונה. נתחיל ב-19:00 במרכז קהילתי שפירא, ישראל מסלנט 27, ת”א.
הכותבת סתו היא חניכה בקבוצת צעירים.ות טרנס* ומועדון המטריה באיגי
