בדיוק לפני שנה, בקיץ שעבר, קם קול צעקה אדיר מתוך הקהילה הטרנסית בעקבות הדקירה של מאיה חדד אישה טרנסית בביתה. המקרה הקשה הוציא לרחובות אלפי אנשים ונשים ואיחד את הקהילה. לצערנו, זה לא היה מקרה האלימות האחרון, חברי וחברות הקהילה הטרנסית חשופות באופן יומיומי לאפליה בתחומי החיים , בדיור ואפילו במתן שירותים שונים ולפעמים אפילו לאלימות, אם מתוך שנאה ואם מתוך בורות.
ביום ראשון ה-28.7 בשעה 18:00 תתקיים הצעדה הטרנסית השניה בתל אביב-יפו בסימן עושות #טרנס_פורמציה למציאות. הצעדה תצא משדרות וושינגטון בשכונת פלורנטין עד לרחוב רוטשילד במרכז העיר, מסלול שנבחר במטרה לסמן את הדרך שעושה הקהילה כדי להביא עצמה למרכז, לא עוד נדחקות לשוליים.
פעילים ופעילות טרנס* מאחדים שורות ונלחמות יחד למען עתיד טוב יותר עבור עצמם. האם יש משהו יותר מעורר השראה מזה?
ביקשנו לבדוק את התחושות בקרב הקהילה הטרנס*ית – מהם הקשיים אותם הם חווים.ות, מה נותן להן כוח ולמה הצעדה הקרובה חשובה בעיניהן?
ג׳ול טרגן
לאחרונה אני מנסה להבין שאני לא במרדף אחר הזמן שאיבדתי, אלא אני חופשיה בהווה עם הזמן שיש לי בשביל לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה לחיות אותם היום, בקצב שלי, ולא הכל בבת אחת כאילו עוד שנייה יחטף ממני החופש שלי שוב – כי אז איפה בעצם החופש?
מה את הכי אוהבת בעצמך?
הדמיון שלי יכול לקחת אותי כל כך רחוק וזה נותן לי אומץ לחלום חלומות קצת יותר אמיצים כל פעם מחדש.
מה היית אומרת לעצמך הנערה?
ילדה מי שומר עלייך?? בואי בואי, היינו פה.
מה מחזק אותך?
הזוגיות שלי עם שקדי, וללמוד לדאוג לעצמי ולמי שאני אוהבת.
למה הצעדה הזו חשובה?
כי הגיע הזמן כבר וכי הקהילה הלהט”בית בארץ מלאה ביוז’ורים שחושבים שהמילה קוויר היא איזה סופרלטיב יפה שלה”בים אקטיביסטים יכולים להתהדר בו ועלה לנו במאתיים לנסות לעבוד עם האנשים האלה, והכי הכי חשוב – כי אנשים צריכים להבין שהקהילה הטרנסית היא הקהילה הקווירית ולהיפך. שיהיו יותר טרנסיות בארץ שיגידו אני גם טרנסית וגם ג’נדרקווירית ושיהיה מקום אחד, אפילו קטן, ששם את הקולות האלה במרכז.
בר אווסקר יצחק
הקושי שאני מתמודדת איתו עכשיו ובשנתיים האחרונות הגיע מתוך ההבנה שאני רוצה חיים טובים יותר ממה ש’קיבלתי’ , שאני רוצה שפע בחיים שלי ורוצה שיהיה לי טוב. זו התמודדות ענקית ומסע חשוב שאני עוברת דרכו.
מה הכי אוהבת בעצמך?
אני הכי אוהב.ת בעצמי את העובדה שאני לא רואה בעיניים, שיש לי מטרה ואני על זה.
מה היית אומרת לעצמך הנערה?
“ממי את מלכה, יש לך את זה וכל המכוערים האלו מקנאים”
מה מחזק אותך?
החברות שלי, הא.נשים המדהימות סביבי, להסתכל אחורה ארבע או חמש שנים ולראות כמה התפתחנו כקהילה בזמן הזה, כמה אני התפתחתי. משמח 🙂
למה המצעד הזו חשוב?
אין חשוב ממנו. אנחנו חיות בעולם שרוב הטרנסיות והקוויריות חיות במצבי עוני (כלכלי, חברתי, תודעתי) קשה. רובנו לא מממשות את הפוטנציאל שלנו ואת היכולות שלנו כי אנחנו מקבלות כל כך הרבה ברקסים משאר החברה.
חן דוד
לאחרונה אני נאלצת להתמודד עם קולגה בעבודה שניסתה להשפיל אותי וגרמה לי לתחושות קשות. אני מנסה להבין מה גרם לה להתייחס אלי ככה. הגבתי לה בגדלות נפש וקיבלתי חיזוקים מהקולגות האחרות ומהבוסית שלי.
מה הכי אוהבת בעצמך?
גם כשהחיים מערימים עלי קשיים והתמודדויות אני קמה ונלחמת כמו לביאה למרות הקשיים תמיד זוכרת לעזור מכל הלב לכל מי שצריך.
מה היית אומרת לעצמך הנערה?
תמשיכי להאמין בעצמך, גם אם רע ונראה שאי אפשר, הכל תלוי רק בך ויכול להיות לך הרבה יותר טוב.
מה מחזק אותך?
המשפחה שלי מחזקת אותי וההתנדבות. לקום ולתת מעצמך לאלו שהכוכבים האירו להם פחות וגם א.נשים שמתנדבים ומתנדבות ועושות עבודת קודש.
למה המצעד הטרנסי הזו חשוב?
המצעד חשוב להראות שאנחנו מאוחדות ואנחנו מבקשות שיבינו שכולנו בני אדם וכולנו שווים.
שקד קטיה כהן
אני לומד כרגע לתואר ראשון, המפגש באוניברסיטה, עם התלמידים ובעיקר עם ההנהלה והמרצים מעלה קושי.
בכל פעם שמגיע מרצה חדש לכיתה מתחיל אותו הסיפור, אני מבקש שיפנו בלשון זכר והם מאדימים, העיניים מתגלגלות נראה כאילו המוח מתאמץ ממש לעשות איזה חישוב מתמטי בלתי סביר חזה נשי+בגדים “גבריים”+ לק בציפורניים+ שיער קצר = ????
זה מאוד מקשה על היכולת שלי ללמוד כשכל הזמן המורה עסוקה בלהצליח לפנות נכון (ובדרך כלל לא בהצלחה רבה). הרבה מורות גם ממש הפלו אותי לרעה בגלל שזה הרגיז אותן. העדיפו לא לדבר איתי לא ללמד אותי או ממש פגעו בי בציון או ביחס.
מה אתה הכי אוהב בעצמך?
אני חושב שבגלל שבעצמי עברתי הרבה שינויים, הרבה “יציאות מהארון”, קשיים והתגברות על מכשולים ודברים שבחיים לא חלמתי שאבין ואלמד על עצמי, זה לימד אותי להיות רגיש וסובלני כלפי א.נשים, לנסות לאהוב ולהכיר גם את מי ששונה ממני, ותמיד לנסות לעמוד לצד מי שנעשה לו/ה עוול.
מה היית אומר לעצמך הנער.ה?
יש עוד א.נשים כמוך! גדלתי בפריפריה, לא הכרתי אף בן/ת אדם טרנס* לא ידעתי שלתחושות שלי יש שם, לא ידעתי שמותר להרגיש ככה ושאפשר לעשות עם זה דברים נפלאים. רק בגיל 23 פגשתי לראשונה א.נשים טרנס*ימות וקוויריות, התחושה הייתה כאילו מישהו הוריד לי כיסוי עיניים שהיה שם כל השנים. פתאום העולם נראה בצבעים החיים והאמיתיים שלו, פתאום יכולתי להיות פשוט אני.
מה מחזק אותך?
החבריםות היפיםות שלי, שהם האהבה, הגב, הכוח וההשראה שלי. אהובתי, שהיא הבית שלי, המקום הבטוח והמוזה של חיי. והאומנות…האומנות, ליצור, לתפור, לשיר ולצייר את כל מה שקורה בתוך הלב.
למה הצעדה הזו חשובה?
אני חושב שהקהילה הטרנסית צריכה לעמוד על הזכויות שלה. הזכות לחיות בביטחון פיזי, נפשי וכלכלי. המאבק שלנו הוא מאבק על החיים. אנחנו צריכים לצעוד ביחד, כקהילה, כאחים ואחיות למאבק, ברחובות שלנו, לא רק במרכז וצפון העיר, לצעוד איפה שאנחנו חייםות גריםות ועובדיםות.
אור מיזן
הקושי האחרון שלי היה בעיקר סביב מציאת עבודה ובטחון כלכלי, אני עובד עם נוער ועד שהגעתי לעבודה הנוכחית שלי (הפוך על הפוך תל אביב, של עמותת עלם), הייתי בראיונות עבודה שהערימו עלי קשיים ולרוב התעניינו יותר בטרנסיות שלי מאשר איך אני כעובד. לפעמים לא כיבדו את לשון הפנייה ואפילו נאמר שזה לא ילך כי אבלבל את הנערים והנערות במקום.
מה אתה הכי אוהב בעצמך?
אני תופס את עצמי כאדם רגיש, קשוב, שלם, שיכול לראות א.נשים אחרות ואת הדיכוי שהן עוברות. אולי גם מה שבנה אותי כאקטיביסט שאני היום.
מה היית אומר לעצמך הנער?
סמוך על החושים שלך, לך עם התחושות שלך, דבר ותביע את עצמך יותר. למילים שלך יש כח ומשמעות.
מה מחזק אותך?
החברים הקרובים שלי, המשפחה המצומצמת שלי. אני והקיום שלי בעולם.
למה המצעד הזה חשוב?
בעיקר כדי להראות שאנחנו קיימים, שיש לנו כוח ואנחנו מסוגלים! להפסיק לחיות כפרטים ובשוליים. אנחנו השינוי ואנחנו הכוח אליו.
הצעדה הטרנס*ית – עושות #טרנס_פורמציה למציאות | יום ראשון, 28.7 בשעה 18:00 | שדרות ווישנגטון ת”א
