חשבתם שלהביא ילד בהליך פונדקאות זה מורכב? נסו לגייר אותו

בישראל של 2021 כמעט ואין אפשרות לזוגות חד-מיניים לאמץ ילדים. ב-09.12, לאחר שלא אושרה בקריאה טרומית הצעת החוק לביטול הקביעה שרק ״איש ואשתו״ רשאים לאמץ ילדים, כבה עוד זיק של תקווה.

בישראל כיום, בניגוד להרבה מדינות אחרות במערב, כאשר זוגות להט”בים רוצים לאמץ ילד, החוק לא מכיר בהם ורואה אותם כיחידים, דבר הפוגע משמעותית במיקום שלהם ברשימת ההמתנה ובסיכויים שהם מקבלים אל מול זוגות הטרוסקסואלים.

בדיוק בגלל זה, וכתוצאה ישירה מזה שהחוק לא מאפשר לזוגות להט”בים לבצע הליך פונדקאות בארץ, המסלול להורות שרוב הזוגות ההומואים נאלצים לבחור בו הוא הליך פונדקאות בחו״ל. מדובר בהליך מסודר ובתשלום, בו אישה נושאת ברחמה עובר אשר הופרה במעבדה מזרע וביצית (שגנטית לא שלה) עד לידתו של התינוק ומסירתו לבני הזוג המיועדים.

“ישראל היא המדינה עם מקרי הפונדקאות הרבים ביותר לנפש. הן בקהילה הכללית והן בקהילה הגאה”. אומר רועי רוזנבלט ניר, לשעבר קונסול כלכלי של ישראל בברזיל והיום מנכ״ל “משפחת תמוז”, חברה המעניקה ליווי והדרכה להורים לכל אורך הליך הפונדקאות. רועי בעצמו אב לשני ילדים שהביא בפונדקאות יחד עם בן זוגו.

נניח שאני ובן זוגי לעתיד רוצים להביא ילד בפונדקאות. מה הצעד הראשון?
“בשלב הראשון צריך לשבת עם מישהו שמבין בעניין כדי להחליט לאיזה כיוון אתם רוצים ללכת. כיום היעדים העיקריים שמאפשרים לגייז זרים לעשות פונדקאות הם קולומביה, ארצות הברית או קנדה ששם זה נחשב לקצת יותר מורכב. צריך לשבת עם מישהו שיידע להסביר לכם את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהאפשרויות האלו כדי שתוכלו להחליט לאן אתם הולכים. אפשר לבחור לבצע את התהליך הזה לבד ואפשר לעשות אותו באמצעות ליווי של סוכנות”.

רועי ורונן עם הילדים | צילום: תומר ושחר צלמים

מה צריך להיות השיקול שלי כשאני בוחר באיזו מדינה אני מבצע את ההליך הזה?
“השיקול הוא קודם כל כלכלי. כרגע המקום האידאלי לעשות בו פונדקאות הוא ארה״ב. יש שם את שירותי הרפואה והתנאים הטובים ביותר, אבל זה גם המקום היקר ביותר לעשות בו את ההליך הזה”.

אליק אוסטר ואדם מיכאלי, הורים לעמוס, מיכאל וסימונה, וארז ברוכי ואורי לחמי, ההורים של רוני ונבו, הם שני זוגות הורים מרקע דתי שרואיינו לכתבה, פעילים של ארגון ״חברותא – הומואים דתיים”. שני הזוגות עשו את כלל ההליכים שלהם בארה״ב על אף העלויות הגבוהות.

“אנחנו זוכרים מאוד לטובה את השירות בארה”ב”. משתף ארז, “זאת הייתה ממש חוויה נעימה ומגבשת גם מבחינה זוגית וגם מבחינה משפחתית. למרות שזה עלה הון תועפות זה היה שווה את זה. תפרנו על הדרך גם חופשה קטנה”.

ההליך

בחרנו את המקום שאנחנו רוצה לעשות בו, מה הלאה?
“מעבר לבדיקות הרפואיות שצריך לעשות והפקדת הזרע, צריך לבחור ביצית״, אומר רוזנבלט-ניר. “יש מאגרים אינטרנטיים של תורמות ביצית. עם פרופילים הכוללים היסטוריה רפואית והיסטוריה אישית שלהן. חשוב להדגיש שאין כזה דבר תורמת אידיאלית. תמיד אני אומר למי שנכנס לתהליך הזה להיות ריאלי. צריך למצוא למי אתם הכי מתחברים אבל אל תחפשו את השלמות, זה פשוט לא קיים”.

ומה קורה אחרי שבחרתי את התורמת?
“התורמת מגיעה למקום שבו תעשה שאיבת הביציות, זה יגיע למעבדה, ששם בעצם יפרו את הביצית עם הזרע וייצרו עוברים. העוברים האלו יוקפאו ויחכו לרגע שבו הפונדקאית תהיה מוכנה שעובר אחד או שניים יעברו לרחמה. אחרי שעשינו את התהליך הזה אנחנו מכינים את הפונדקאית מבחינה הורמונלית לקליטת העוברים, אנחנו מעבירים את העוברים לרחמה במרפאה, ואז מחכים לראות אם העוברים נקלטים. במידה והם נקלטים, עוברים תשעה חודשי היריון כמו כל היריון סטנדרטי עם כל הסיכונים הכרוכים בו. צריך לקחת בחשבון שזה לא תמיד מצליח בפעם הראשונה, ולפעמים זה דורש כמה ניסיונות, אבל בסוף זה קורה”.

שני הזוגות שראיינו מסכימים שהרגע המרגש ביותר בכל המסע היה בלידה. “היינו בשתי הלידות”, משתף אוסטר, “זה אירוע מופלא לחלוטין לראות שפתאום יש בן אדם נוסף בחדר”.

יש לי איזושהי אפשרות בחירה בנוגע לזהות של האם הפונדקאית?
“זה מאוד תלוי באיזה יעד״. רוזנבלט-ניר מפרט ״הבחירה שלך מתבססת על זה שאתה מקבל פרופיל שלם עליה ועל ההיסטוריה הרפואית שלה. כמובן שהיא כבר עברה בדיקה מקיפה, אבל תוכל לבדוק בעצמך, להתרשם ממנה ובסוף להגיד אם היא מוצאת חן בעיניך או לא”.

ארז ברוכי משתף חוויה לא קלה שהוא ובן זוגו עברו עם האם הפונדקאית שלהם. “לשני הילדים שלנו היו שתי פונדקאיות שונות. הפונדקאית הראשונה לא יכלה לשאת את ההיריון השני בגלל שהייתה לה סוכרת היריון. לפונדקאית השנייה היתה היפראמזיס, זו מחלת היריון של בחילות והקאות לאורך כל שעות היממה. במהלך ההיריון זה אפילו גרם לה להתאשפז בבית חולים. כשזה הגיע לשלב שממש סיכן את חייה אנחנו כבר המלצנו לה לעשות הפלה, אבל היא המשיכה להתעקש לעבור את ההיריון אחרי הכל. בסופו של דבר היא ילדה את התינוק והיום היא בריאה ושלמה”.

כמה זמן תהליך פונדקאות יכול לקחת?
רוזנבלט-ניר: ״הממוצע זה שנה וחצי אבל צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש״.

מהו טווח המחירים של תהליך כזה?
“תהליך בארצות הברית מסתיים במקרה הטוב בסביבות 130 אלף דולר, אך כבר שמענו במקומות אחרים על הרבה יותר מזה, עד כמעט 200 אלף. תהליך בקולומביה, אחת מהאופציות הפופולריות הנוספות, יסתכם באזור 70 אלף דולר”.

כל אחד מהתהליכים שביצעו הזוגות שרואיינו לכתבה עלה באזור החצי מיליון שקל בארה״ב.

זוג שבוחר בפונדקאות מקבל איזשהו סיוע מהמדינה?
“לא, שום דבר. מה שכן לאחר מאבקים רבים בבג״צ, הביטוח הלאומי מתייחס לזוגות שהביאו ילד בפונדקאות כהורים שילדו עכשיו. זה מעניק להם דמי לידה, מענק וחופשת לידה”.

במידה והעובר מושתל ברחם והוא לא נקלט, או שחס וחלילה משהו קורה במהלך ההיריון וצריכים להתחיל את הכל מההתחלה, מה המשמעות של זה מבחינת מחיר?
“היום רוב התוכניות הם במסלול guarantee. זאת תוכנית שבה אתה משלם סכום מסוים שקבוע מראש שמבטיח לך שבסוף ההליך יוולד ילד- לא משנה כמה ניסיונות יצטרכו לעשות או כמה פונדקאיות תצטרך לעבור. המסלול הזה מן הסתם הוא קצת יותר יקר מהמסלול הרגיל, כי יש לך איזשהו ביטוח, אבל זה שווה את זה”.

הגיור

חשבתם שלהביא ילד בהליך פונדקאות זה מורכב? נסו לגייר אותו.

איך עובד הליך הגיור?
“רוב ההורים שלנו בחרו לעשות גיור רפורמי״, מציין רוזנבלט-ניר. ״אפשר לעשות את זה איפה שהילד נולד או כאן בבית דניאל. הבעיה היא שגיור רפורמי מוכר על ידי רשויות המדינה אבל לא מוכר על ידי הרבנות. הילד יירשם כיהודי ברישום האוכלוסין, אבל אם יום אחד הילד ירצה להתחתן ברבנות זו תהיה בעיה. למרות זאת, יש מעט מאוד אנשים שבחרו לנסות גיור אורתודוקסי. לרוב הם יצטרכו לבוא להליך הזה כאב יחידני ולא כזוג, ובדרך כלל מי שיעשה את זה בעצמו חייב להיות שומר תורה ומצוות”.

רוזנבלט-ניר לא טועה, הליך הגיור יכול להיות לא פחות מורכב ותובעני מהליך הפונדקאות עצמו. הסוגייה הזאת הופכת לאתגר בעיקר כאשר הגוף הרשמי האמון על גיור בארץ, הרבנות, לא מוכן לקבל ילדים של זוגות חד-מיניים.

“אני חושב שמדינת ישראל, והרבנות בעיקר, נוקטת במדיניות של בת יענה”. סובר הרב יהודה גלעד, ראש ישיבת מעלה גלבוע ורב הקיבוץ לביא, כאשר הוא מסביר על סוגיית הגיור ברבנות, סוגיה שאינה בעיה בלעדית לקהילה הגאה.

“הרבנות הראשית לישראל, היא רבנות שאינה ממלכתית”, מפרט הרב גלעד. “היא רבנות חרדית שרואה רק את האינטרסים החרדיים. יש פה בעיה לאומית בסדר גודל ענקי. נוצר פה ציבור, שבזהותו רוצה להיות יהודי, אין לו דת אחרת, והוא רוצה להיות חלק ממדינת ישראל. רבים מהם אפילו מוכנים לקבל עליהם עול תורה ומצוות. אני משוכנע הלכתית שאפשר לעשות גיור יותר פתוח, יותר ידידותי, עם קבלת מצוות שדורשת דברים בצורה הרבה יותר מתונה והדרגתית. אנשים גם לא מבינים שככל שמחמירים יותר בגיור, זה רק מגביר את נישואי התערובת”.

בדיוק מהסיבה הזאת, הרב יהודה גלעד, יחד עם רבנים נוספים בציונות הדתית, הקימו את רשת בתי הדין האורתודוקסיים הפרטיים ״גיור כהלכה״, שמטרתו להוות מעין אלטרנטיבה לרבנות בכל הקשור לגיור.

מבחינת הליך הגיור עצמו, יש איזשהו הבדל קונקרטי בין איך שאתם עושים את זה לאיך שהרבנות עושה?
“ההבדלים הם לא ביסודות ההלכה, אלא במימוש ובפרשנות שלהם. הליך הגיור עצמו בנוי ממילה, טבילה וקבלת מצוות, אז כמובן שכל האלמנטים האלו קיימים גם אצלנו. ההבדל העיקרי הוא שהרבנות נוטה יותר להקשות. אנחנו כן דורשים קבלת מצוות, אבל באופן הדרגתי מאוד, בניגוד להרבה בתי דין שחושבים שיום למחרת הגיור צריך לקיים את כלל תרי״ג המצוות. אנחנו כבר גיירנו מעל ל-1,000 נפשות. אני מקווה שכאשר יגיעו יותר אנשים, מדינת ישראל לא תוכל להתעלם מזה. אני מרגיש שמה שאנחנו עושים נותן תקווה להרבה מאוד אנשים”.

הרב יהודה גלעד על גיור ילדי פונדקאות | צילום: ישיבת מעלה גלבוע

מה קובע את דת התינוק – תורמת הביצית או הפונדקאית?
“בעניין הזה יש מחלוקת בפוסקים – מי האם? היולדת או בעלת המטען הגנטי? יש שפוסקים לשני הצדדים, אז כדי להוציא מידי ספק בשני המקרים עושים גיור בלי ברכה. בכל מקרה הרבנות לא תקבע שילד נחשב ליהודי ללא גיור, אלא אם כן גם האם הפונדקאית וגם תורמת הביצית יהודית. וגם לזה יצטרכו להביא קבלות ברורות.

סוגיית הגיור של ילדי זוגות חד-מיניים נדון בשנים האחרונות בקרב הרבנים שאיתם אני פועל בנושאי גיור. אין הכרעה אחידה בעניין זה, אך רבים משותפיי הגיעו למסקנה שכאשר מדובר בהורים שמוכנים לתת לילד מסגרת של חיים דתיים או חשיפה לחיים יהודיים של שומרי מסורת, אין סיבה להבדיל בינם לבין ילדים שגרים בבתים חילוניים, שאותם אנו מגיירים. כמובן שזה טוב לעודד את ההורים לתת לילד חינוך דתי אבל לא צריך להעמיד את זה כתנאי”.

בוא נדבר על הפיל שבחדר. למה לדעתך הרבנות לא מסכימה לעשות גיור לילד שנעשה בפונדקאות של זוג הומואים דתיים שמקיים את כל המצוות אבל אולי תסכים לעשות את זה לזוג הטרוסקסואלי חילוני.|
“הם יגידו שמכיוון שהזוגיות החד-מינית אסורה על פי ההלכה הם לא יכולים לסמוך עליכם שתגדלו אותו לתורה ומצוות כשאתם בעצמכם עוברים על עבירה מעצם הזוגיות הזאת”.

והרבנות היום לא מכירה בזה שהם מגיירים גם הרבה אנשים סטרייטים שצפויים לעבור על איסורים כאלו ואחרים? למה זה שונה? למה זה מותר וזה אסור?
“אני מסכים איתך. בעיני מעבר לעניין ההלכתי יש פה הומופוביה שקשה להם להודות בה. זה פשוט מדהים שאנשים שמחללים שבת בפרהסיה, אוכלי נבלות, יגיעו לבית כנסת, יקבלו אותם ויתנו להם עלייה לתורה, אבל אנשים להט”בים דתיים שומרי תורה ומצוות, הם ידחו בשאט נפש כאשר מבחינה הלכתית אין ספק בכלל שזה משהו אחר לגמרי. אדם שבוחר לאכול נבלות או טרפות בוחר לעשות את זה, אדם שהוא הומוסקסואל לא בחר בזה, הוא נולד ככה. ככה יצר אותו הקדוש ברוך הוא”.

אליק אוסטר ואדם מיכאלי, כמו גם ארז ברוכי ואורי לחמי, פנו, בין היתר, לבית דין אורתודוכסי עם רבנים מהציונות הדתית.

“לתאומים עשינו גיור אורתודוקסי בניו יורק״. אליק מספר ״את הברית והטבילה עשינו שם לפני בית דין אורתודוקסי אבל את הילדה אנחנו מתכננים לגייר בארץ”.

התאומים שעשיתם להם את הגיור בניו-יורק – זה הוכר כגיור לכל דבר?
“ברבנות בכל מקרה זה לא מוכר. הם גם לא מכירים בבתי דין פרטיים לגיור, גם כשהם פועלים על פי ההלכה. משרד הפנים אמור להכיר בזה אבל כרגע הוא לא. לי באופן אישי היה חשוב שהילדים שלי יהיו יהודים לפי ההלכה ולכן היה חשוב לי לעשות להם גיור אורתודוקסי. השאר לא משנה”.

הסיפור שארז ברוכי מספר לנו כמעט זהה. “המשפחות של שנינו דתיות וכל נושא הגיור היה מאוד חשוב להם״, משתף ארז. ״בעיקר העניין של החשיבות של הגיור האורתודוקסי על פני הגיור הרפורמי או הקונסרבטיבי.את רוני גיירנו בגיור אורתודוקסי בארה״ב. היא רשומה כיום כיהודייה במשרד הפנים, אבל כמובן שהרבנות לא מקבלת את זה. את הגיור של נבו אנחנו עושים עכשיו גם באופן אורתודוקסי בישראל. בגלל שהם ראו שאנחנו זוג עם אוריינטציה דתית הם הסכימו לגייר אותנו. גם הגיור הזה יהיה בסופו של דבר מוכר על ידי המדינה, אבל לא על ידי הרבנות”.

ארז ואליק נוגעים בצורה מדוייקת מאוד באחד העצבים החשופים של תהליך שכזה.

“לתאומים עשינו גיור אורתודוקסי בניו יורק”. אליק ואדם עם ילדיהם | צילום: אלבום פרטי

לא רק הרבנות הראשית לא מקבלת את הגיור שלכם, גם במשרד הפנים לא עושים חיים קלים. אם גיור ברבנות מתקבל שם באופן אוטומטי, כל גיור אחר, בין אם זה אצלכם או במקומות אחרים, גורר אחריו מאבקים משפטיים רק כדי להכיר בו בתעודת זהות.
“היום התהליך יותר פשוט ממה שהיה בעבר, וזה הישג עצום שבסופו של דבר משרד הפנים כן מכיר״, מסביר הרב גלעד. ״היו לנו עשרות מקרים שהם עשו את ז”..

רק עשרות מתוך אלף שגיירתם?
“כן, מי שהיה מעוניין. תראה, כמעט אין שום משמעות משפטית לזה שברישום האוכלוסין רשום ‘יהודי’. מה שחשוב לאנשים זה להתחתן”.

היו באמת אנשים שהתראיינו לכתבה הזאת וחששו לתת פרטים בנוגע להליך הגיור שלהם. איך אתה מסביר את זה?
“החשש הוא שתהיה איזושהי התנפלות של רבנים על הנושא הזה. כמובן שאני חושב שהיא לא מוצדקת, אבל אנחנו צריכים לפעול בצורה שנהיה חכמים, לא צודקים. לפעמים עדיף להשיג הישגים שקטים”.

אז אתה חושב שכתבה כמו שאני עושה יכולה לעשות נזק?
“שאלה טובה. אני לא בטוח שלא, אבל בוא נאמר שאם הייתי חושב שהכתבה הזאת יכולה לעשות נזק לא הייתי בוחר להתראיין מלכתחילה. יכול להיות שלפני כמה שנים לא הייתי מתראיין, גם לא הייתה לנו אז מדיניות ברורה שכן לגייר. היום אני משוכנע שזה הדבר הנכון”.

היום שאחרי

אחרי שהתינוק אצלנו בידיים, מה הבירוקרטיה שאנחנו צריכים לעבור כדי להכניס אותו לארץ?
“מדינת ישראל לא עושה את זה קל במיוחד״, מנכ״ל תמוז מסביר, ״היא מבקשת שההורים יחכו בארץ בו נולד התינוק בזמן כל ההליך, שיכול לקחת גם חודש, עד הוצאת הדרכון והאזרחות. בזמן הזה צריך לפנות לשגרירות ולבית המשפט, לשלוח דגימת דנ”א, וביה״ח בארץ צריך לאשרר שהדנ”א הוא אכן של האב הביולוגי. זה רק חלק קטן מההליך הבירוקרטי שצריך לעבור על מנת להוציא דרכון ישראלי, שבעצם נובע מהקשר הגנטי של הילד לאב הביולוגי”.

אז בעצם זה אומר שבניגוד למקומות אחרים שההורים יכולים לגדל את הילדים בלי לדעת מי של מי, מדינת ישראל לא מאפשרת זאת.
“נכון. אין לנו את הפרווילגיה לא לדעת, כי המדינה דורשת ממך לעשות בדיקה גנטית לפני שנכנסים לארץ. אני מכיר הרבה הורים במדינות אחרות ששם אתה לא צריך להוכיח שום קשר גנטי והם יכולים להחליט שהם לא רוצים לדעת”.

איך רושמים את שנינו כהורים שווים של הילד בישראל?
“בשביל זה אתה צריך לגשת שוב אל בית המשפט ולבקש צו הורות. וגם על זה הוא יבקש חוות דעת מהפרקליטות, ואז מתקיים מעין דיאלוג בין שתי הרשויות, עד שלבסוף ירשמו גם את ההורה השני, למרות שהוא כבר היה רשום בתעודת הלידה המקורית והם פשוט לא מוכנים להכיר בה. הם דורשים שזה ייעשה פה, בעוד שההליך המשפטי יכול להגיע בקלות לסכום של 15,000 ש״ח בלי שום סיבה הגיונית”.

“משהו שכבר למדנו בין התהליך הראשון לשני, זה שצריך הרבה אוויר כדי לצלוח את הבירוקרטיה- הישראלית והאמריקאית״, אומר ברוכי. “הדברים האלו לוקחים זמן”.

פרט לגיור, איזה עוד אתגרים אופייניים צפויים לזוג דתי בתהליך שכזה?

“אחד האתגרים הבולטים שיש, זה שחלק מהזוגות הדתיים שבאים אלינו לא יצאו מהארון אל מול המשפחות שלהם, ואז נשאלת השאלה עד כמה המשפחה יכולה להיות שותפה בתוך התהליך הזה״, מסביר רוזנבלט-ניר. ״היו גם מקרים שנתקלתי שכאשר המשפחה הייתה מעורבת היה להם מאוד חשוב שמבחינה גנטית הילד יהיה מהאב הדתי. הגנטיקה לרוב משחקת יותר תפקיד אצל המשפחות הדתיות בהשוואה למשפחות החילוניות”.

אפרופו גנטיקה, איך בוחרים מי מבין בני הזוג יהיה האב הגנטי של הילד?
“רוב הזוגות מחליטים ללכת על שני תהליכים במקביל. שכל ילד יהיה מאב ביולוגי אחר”.

ומה עושים הזוגות שאין להם תקציב לממן שני הליכי פונדקאות במקביל?
“בדיוק בשביל זה בארצות הברית מנסים ללכת להליך של תאומים שבהם החזירו שני עוברים לאותה הפונדקאית אבל כל אחד הוא מאב גנטי אחר. ככה נולדים אחים שהם בעצם תאומים כי נולדו מאותה בטן באותו הזמן, אבל כל אחד מהם בכלל מאב ביולוגי אחר. זה הליך מאוד מעניין, אבל הבעיה שאי אפשר להבטיח ששני העוברים יתפתחו, ולכן הרבה מהזוגות מחליטים לעשות הליכים נפרדים או בהדרגה.

חשוב לי להמליץ עד כמה שאפשר להימנע מהריונות תאומים. הם נחשבים להריונות עם פחות סיכויי הצלחה שיכולים להסתיים בלידה מוקדמת או בפגיות. אני יכול להבין את בני הזוג, שכל אחד מהם רוצה ילד גנטי משלו והם יודעים שלא יוכלו להרשות לעצמם יותר מהליך אחד, אבל צריך לקחת בחשבון את הסיכונים וההשלכות של זה”.

אליק אוסטר ואדם מיכאלי, אגב, הלכו בתהליך הראשון שלהם על מסלול של תאומים בארה”ב. “הכל עבר חלק”, משתף אוסטר. לפחות במקרה שלו.

“אחרי התהליך הראשון חשבנו שאנחנו מבינים את העולם ואנחנו כבר יודעים איך הכל הולך”. אוסטר מספר. ״אבל משהו שלמדנו זה שעם השנים הדברים מאוד משתנים. העלויות מאוד משתנות, החוקים מאוד משתנים, הסוכנויות ואפילו הביטוח של הפונדקאית ושל הילדים עצמם”.

איזה טיפ היית נותן לזוגות שרוצים להיכנס למסע הזה היום?
“שיהיה להם הרבה כסף״ ברוכי צוחק. ״זה תהליך ארוך וקשה וצריך המון סבלנות, אבל בסוף הילדים תמיד שווים את זה, לא משנה כמה כסף מוציאים עליהם לפני ואחרי שנולדים”.

“זה הליך שהוא כמו רכבת הרים”, אומר רוזנבלט-ניר. “אתה תעבור בו את כל מנעד הרגשות, החל משמחה גדולה מאוד ועד לתסכול עמוק. צריך להיכנס אליו מתוך הבנה שהוא יהיה ארוך. צריך אורך רוח, סבלנות והבנה שזה לא תמיד קל. חשוב גם לבחור נכון מי ילווה אותך בתהליך הזה. תמיד כדאי ללכת רק לסוכנויות ולמרפאות הוותיקות והמוכרות שיש להן ניסיון. בנוסף, חייבת להיות היתכנות כלכלית, לא רק בתהליך עצמו אלא גם לגידול הילדים אחרי. וכמובן, שהכי חשוב לזכור, עד כמה שהבירוקרטיות יהיו מציקות, בסוף אף אחד לא זוכר את זה. הילד שווה את הכל. אני אומר את זה לא מהמקום שלי כמנכ״ל תמוז אלא מהמקום שלי כאבא”.