בת 42, חיה ועובדת ב-14 השנים האחרונות בתל אביב;
מזדהה כלסבית וכפמיניסטית;
מתנדבת בארגון חוש״ן מזה כעשר שנים; מגדלת עם זוגתי 3 ילדים בגילאי גן ובית ספר.
אני מאמינה שהמשאבים שלנו צריכים ללכת קודם כל למי שצריכה יותר, למי שקולה פחות נשמע עד כה, שהמנגנונים הקיימים לא מיטיבים עמה – שיש עליי אחריות לפעול וליזום על מנת לקדם מטרה זו.
9 תגובות
מהי לדעתך הנושא העיקרי שהקהילה מתמודדת עמו עכשיו?
האם הקהילה צריכה להיות עם הפנים החוצה או להתמקד בעיקר בבניית הקהילה פנימה?
מהו האופי שהאגודה צריכה ללבוש בשנים הקרובות, האם זה נכון להיות ארגון גג?
מה תפקידו של הועד? מה מידת המעורבות הרצויה של חברות וחברי האגודה?
מהן נקודות החוזקה שלך בועד העתיד להבחר?
מהו לדעתך הנושא העיקרי שהקהילה מתמודדת עמו עכשיו?
למרות ההישגים הרבים של השנים האחרונות – גם במאבקים קונקרטיים על זכויות וגם בהיקף הנראות הלהט”בי והייצוגים החיוביים שלו, המציאות של רבות מחברות הקהילה (גם כחלק ממגמת הקצנה כללית בחברה הישראלית) היא מפגש יומיומי עם מיזוגניה, טרנספוביה, מחיקה וגזענות – ברחובות, במקומות העבודה, בתקשורת וגם בתוך המשפחות שלנו – מולדות או נבחרות.
הקהילה שלנו מורכבת ממגוון אינסופי של א.נשים – קבוצות, זהויות, מגדרים ונטיות עם צרכים ורצונות לפעמים חופפים, לפעמים משלימים, לפעמים מנותקים ולעתים אפילו מנוגדים. ישנן חברות קהילה שנתקלות בקשיים בהקמת משפחה, כאלו שנאבקות על ייצוג ונראות וכאלו שנמצאות במאבק הישרדות יומיומי.
האתגר המרכזי שעומד בפנינו בעיני הוא – למרות כל השונויות בינינו – למצוא את הדרך לנהל את המאבקים האלו, תוך יצירת תחושת קהילתיות וסולידריות שתעשה שימוש בכוחות החזקים שיש לנו כדי לחזק ולקדם את כל מי שזקוקה לכך.
האם הקהילה צריכה להיות עם הפנים החוצה או להתמקד בעיקר בבניית הקהילה פנימה?
אני מאמינה שפניה החוצה חייבת להיות מלווה בשיח פנימי שמאפשר בחינה ודיוק של הדיאלוג המתמשך בין הקהילה לחברה הכללית – כלומר איני מאמינה שניתן בכלל לנתק בין שני הדברים. העבודה הפנימית היא מחויבת המציאות לטובת יצירת אותה תחושת סולידריות קהילתית, שתאפשר לנו לצאת החוצה לאותם מאבקים.
מהו האופי שהאגודה צריכה ללבוש בשנים הקרובות, האם זה נכון להיות ארגון גג?
אני מאמינה שביסוסה של האגודה כארגון גג הוא המפתח ליצירת אותו מרקם קהילתי עשיר ומורכב, שאינו מדבר בקול אחד אלא מקיים דיאלוג פנימי ומבסס שיתוף פנים-קהילתי שרואה ומאפשר לצרכים של קבוצות שונות להתקיים אלו לצד אלו.
על האגודה למנף את ההישגים והעשייה המצטברת שלה במטרה להוות הפלטפורמה הקהילתית המובילה ליצירת שינוי חברתי – גם במאבקים ציבוריים וגם ביצירת שפה ועשייה משותפת בין כלל הגורמים והארגונים הפועלים בתוך הקהילה.
האגודה צריכה להיות הגוף המוביל במאבק על זכויות, ייצוג, נראות ושוויון – עבור כלל הקבוצות והזהויות בקהילה, ועליה להשמיע קול ברור ויציב בסולידריות עם כל מי שנפגעת ע”י הדהירה של החברה הישראלית להוקיע כל ‘אחר’ ממנה.
מה תפקידו של הועד? מה מידת המעורבות הרצויה של חברות וחברי האגודה?
תפקידו המרכזי של הוועד הוא לעסוק בשאלות המשמעותיות והאסטרטגיות (חלקן תוארו כאן) על מנת להתוות מדיניות פעולה לארגון – גם פנימית, גם מול ארגונים שותפים אחרים בקהילה וכמובן שגם מול גופים ואישים בחברה הכללית. לפעול לגיוס המשאבים שיאפשרו את המאבק, להציע וליזום פעילויות קונקרטיות אשר יקדמו את המטרות שסומנו ולהיות ‘הפנים’ של האגודה בעשייה הציבורית אותה היא מנהלת.
אני רוצה לראות את חברי וחברות האגודה במעורבות מלאה בכל מה שקורה בה – באחריות הוועד וההנהלה לשקף לחברים והחברות בכל הארץ (באינטרנט, באספות משותפות ובכל דרך אחרת) את הפעילויות ולאפשר לחברים ולחברות להשתלב בעשייה ובפעילויות, להעביר משוב עליהן ולקיים דיאלוג עם ההנהלה סביבן.
מהן נקודות החזקה שלך בוועד העתיד להיבחר?
אני יודעת ומסוגלת לעבוד קשה ולהיאבק בנחישות למען המטרות שאני מאמינה בהן, לא אתפשר על העקרונות וערכי הבסיס שלי, אבל לצד כל זה אני מסוגלת לראות, להבין ולהתמודד עם מורכבויות במאבקים שלנו.
גם מתוך העשייה שלי בחוש”ן כמתנדבת וחברה בדירקטוריון, וגם כלסבית הפעילה ומעורבת בקהילה – נבנה אצלי בסיס ידע והיכרות רחב עם הקהילה ועם אקטיביזם, וכן הכרה בחשיבות של השמעת קולות שונים משלי, ובכלל זה המאמץ המיוחד אותו יש להשקיע במי שקולה נשמע פחות בדרך כלל.
אני באה לוועד כדי להשמיע קול נשי, פמיניסטי ורדיקלי חזק ואמיץ.
היי ענבל. התרגשתי לקרוא את הערתך, בשולי הדברים, בדבר “המשפחה שבוחרים”.
רציתי לשאול מה עמדתך בנוגע למערכת היחסים בין הארגונים הלהט”בים והאגודה – הארציים והאיזוריים/מקומיים. כיצד מערכת היחסים צריכה להיראות, ומה המקום של האגודה במרחבי הפעולה של ארגונים אלה – בעשייה פנימה והחוצה [שאין להפרידן בעיני]
תודה
לפעיל המודאג:
בקשר בין האגודה לבין ארגונים להט”בים אחרים – על האגודה לפעול כדי להיות הגוף המאפשר – להוות פלטפורמה שתעצים ותחזק את הארגונים השונים.
זה אומר לעודד כמה שיותר שיתופי פעולה בין האגודה לבין הארגונים ובינם לבין עצמם, וכמובן לתת כל סיוע (בין אם במישור הכלכלי, בייעוץ ארגוני, ביצירת קשרים, בהדרכה והנחיה ובכל דרך אפשרית) שיעודד זאת.
מקווה שעניתי?
ענבל
לשאלתו של אלישע לגבי הקהילה הטרנסית:
ראשית אומר שאין לי שום כוונה לדבר *על* הקהילה הטרנסית אלא איתה, וזה אומר שהדבר המרכזי שיהיה עליי לעשות כחברת ועד הוא לתת את הבמה לקהילה שתנסח בעצמה את הצרכים שלה.
ולכן אני מנצלת את הבמה כאן וקוראת לכולן להצביע לנציגה הטרנסית היחידה (!) ברשימת המועמדות – עדינה גולדברג. קולה בועד הוא לא פחות מחיוני.
אם אבחר לועד אני מתכוונת קודם כל לשמוע (את עדינה כמובן, את כל מי שתרצה לבוא ולדבר, ואת כל מי שנביא בעצמנו כדי שתשמיע את קולה), ומתוך הדברים שיאמרו לנסח ביחד את הדרך הנכונה ביותר לשיתופי פעולה עם ‘גילה’ ו’מעברים’, ליציאה משותפת למאבקים על זכויות, לקמפיינים של ייצוג וניראות, למאמצים לגיוס משאבים ולפרויקטים ספציפים שנצביע עליהם.
וכן כמובן – לתקציב, לפרויקטים, לנוכחות באירועים טרנסיים – איזו שאלה.
ענבל כמה שאלות
האם את עדיין מכהנת בדירקטוריון של חושן? אם כן, האם את לא חושבת שזהו ניגוד אינטרסים מובנה?
לתשובתך כאן ” על האגודה לפעול כדי להיות הגוף המאפשר – להוות פלטפורמה שתעצים ותחזק את הארגונים השונים”, מה הוא תפקידה של האגודה כגוף עצמאי, האם יש לאגודה יעוד פרט ללהיות פלטפורמה לקידום אירגוני הקהילה האחרים? האם האגודה צריכה להנהיג ולהוביל, או להיות מובלת על ידי הארגונים הקהילתיים?
מייק שלום
אני כבר לא מכהנת בדירקטוריון של חושן – עזבתי אותו כדי לנהל את צוות סמינרי ההכשרה בארגון כך שאני מכירה היטב גם את עבודת הדירקטוריון וגם את עבודת המטה והשטח בארגון.
לשאלתך על פעילות האגודה מעבר להיותה גוף מאפשר – לתפיסתי על האגודה עצמה להוביל מאבקים ציבוריים (חברתיים, תקשורתיים, משפטיים) הדרושים על מנת להיטיב את מצבה של הקהילה בארץ, ושהיכולת של פרטים לקדם אותם היא מוגבלת. בנוסף בעיני על האגודה ליזום פרויקטים פרטניים לסיוע והעצמה של קבוצות ויחידים הנתונים בקשיים הקשורים להשתייכותם לקהילה. כל זאת בשיתוף פעולה ותיאום עם כלל הארגונים הפועלים לצד האגודה.
מקווה שעניתי ואשמח להרחיב אם לא
ענבל
היי ענבל
מתנצל מראש שקראתי לעצמי בשם הזה, אבל כן יש לזה משמעות מבחינתי.
אני סבור שבשנים האחרונות יש סלידה רבה ממי שנראה ״לא מגוון״ או לא מספיק שונה וייחודי, ובכך מתפספסים אנשים רבים בעשייה הקהילתית והחברתית בכלל.
בדברייך חזרת לא מעט על עניין הגיוון והשונות, וזה מדגיש עוד יותר את ההרחקה של אותם אנשים מהפעילויות, ההתנדבות והתרומה.
הדעה הרווחת היא, וגם את הבעת אותה לא מעט פעמים בגלוי או בסמוי, שאנשים כאלה כבר לא ״צריך״ במאבקים, ולא רק שלא צריך – הם גם עושים נזק. איך את חושבת שאפשר לשנות את המצב הזה?
האם לדעתך עצם העובדה שעד היום היו מספיק אנשים ״כאלה״, זה נכון לגרום להם דווקא להתרחק מתוך נקודת מוצא שהם לא מסוגלים לעשות בדיוק מה שאת עושה, או כל אדם אחר? האם לדעתך גבר לבן אשכנזי עשיר לא יכול להשיג את אותם הישגים ולתרום את אותה תרומה כמו שאת תתרמי, ותרמת בעבר?
תודה מראש על ההתייחסות.
היי, אשמח לדעת – אם תבחרי, במי תמליצי להיות יושב/ת ראש הועד? האם תמשיכי לתמוך ביושבות ראש משותפת של גבר ואישה?