צילום: אוראל סבג
כריסטופר קולדוול הוא קומיקאי, מוזיקאי ומלכת דראג העונה לשם “Bob The Drag Queen”, שפרץ לתודעה הציבורית עם זכייתו בעונה השמינית של סדרת הריאליטי מירוץ הדראג של רופול.
מאז הזכייה הוציאה בוב מספר סינגלים ופיתחה קריירת משחק ענפה. היא השתתפה בסרטים ותוכניות טלוויזיה ( רצות עכשיו- Tales of the City ו- A Black Lady Sketch Show). לקחה חלק במספר סדרות רשת (מנחה כרגע את הסדרה Drag My Dad של ערוץ MTV) ואף שיחקה בתאטרון . בשישי האחרון הובאה בוב לשתי הופעות בנמל תל אביב במסגרת ההפקה של One Night Only.
במסיבת העיתונאים שנערכה לכבודה במלון NYX, התבקשה בוב מספר פעמים (באופן לא מפתיע) להביע את עמדותיה על הקונפליקט הפוליטי ותדמיתה של מדינת ישראל בעולם. הציפייה הזו, שדורשת מסלבריטאים להפגין תמיכה גורפת או לצאת בהצהרות מוחלטות על מדינת ישראל, קצת מתישה. כמו ילד קטן שמבקש שיאשרו אותו, כי כל העולם שונא אותו. הרי עצם ההגעה של בוב לארץ, היא אמירה פוליטית כשלעצמה. בוב לא התרגשה וענתה בשיא הנינוחות: “אני אמריקאית, לא ישראלית ואני פה בסה”כ שלושה ימים, מה אני כבר יכולה לדעת על ישראל? מה שאני כן יודעת הוא שאני מופיעה מול אנשים, לא ממשלות. בדיוק כמו כל פרפורמר שמופיע בארה”ב ולא הופך אוטומטית לתומך בממשל טראמפ”.
לצד הביקורת הפוליטית, עלתה תהייה על הביקורת מצד המעריצים- שיורדים ברשת על לוקים של מלכות ועל איפור “מרושל”. נראה שמצופה היום מהמלכות לתחזק רף ויזואלי מאוד מסוים. בוב ביטלה את הציפייה – “יש אנשים ששונאים את ביונסה, אוקיי? ביונסה! לא.נשים תמיד יהיה מה להגיד. אני שמחה שאיבי זכתה בעונה האחרונה, הבחירות האומנותיות שלה רק מוכיחות שדראג לא חייב לעלות הרבה כסף ויכול להיות יותר משוחרר”.
צוות one night only | צילום: יח”צ
בפאנל השתתף גם מיטץ’ פרינו: די-ג’יי ומפיק מוזיקלי שניגן על במת המופע עצמו. בוב חשפה שהיא ומיטץ’ כותבים עכשיו מחזמר בהשראת דמותה של הארייט טאבמן – לוחמת זכויות אדם האפרו אמריקאית, ממתנגדות העבדות. הארייט הייתה שפחה שנמלטה מבעליה וסייעה לעבדים רבים לצאת לחופשי והיא האישה האמריקאית הראשונה שהובילה מבצע צבאי.
באותה הנשימה, חלקה בוב את השמחה על עצם קיומה של התוכנית מירוץ הדראג של רופול. “זו סדרה שיותר מחצי מהקאסט שלה מורכב מא.נשי קהילות של צבע והיא לא מוגדרת כ-“תוכנית של שחורים”. זה מדהים בעיניי שחלק לא מבוטל מהזוכות מייצגות קהילה צבעונית – יש את ביבי, טיירה, ראג’ה, ביאנקה, ויולט (חצי אקוודורית) למרות שהיא עוברת כלבנה, אייבי וגם טריקסי שהיא חצי אינדיאנית.” “ויש גם את מונה”, צעקו מהקהל. “אה… היא לא באמת זכתה”, היא ענתה בצחוק.
חוויות מהביקור בישראל בתוך המופע
לבוב תוכננו שתי הופעות – אחת בצהרים (אליה הוזמנתי) והשנייה אל תוך הלילה. ההליכה בנמל גדוש משפחות לאור יום בדרך לראות מופע דראג – גרמה לי לשכוח לרגע את הקמפיינים ההומופוביים שמילאו את המדינה ואת התבטאויותיו האחרונות של שר החינוך. לשנייה אחת, כל הצבעים הסתדרו זה עם זו.
החלל ברידיניג התמלא במקומות ישיבה ועל התקרה נתלו עשרות תיקים כמחווה למשפט המזוהה של בוב: ” Walk into the room purse first”. האולם היה מלא עד אפס מקום (ובו זמנית לא היה צפוף בכלל) והורכב ברובו מקהל צעיר יחסית. עד תחילת המופע הוקרנו על מסך ענק קטעי וידיאו עם מלכות מהתוכנית.
ראשונה למופעי החימום עלתה סלין לה דיווין- שהצליחה להחליף אאוטפיט שלם במהלך שיר אחד. שושי אבולעפיה וכריסטינה פוקס שביצעו (כל אחת) נאמברים שנתמכו על אפקטים ואורות. וג’ואנה ראס בקטע סטנדאפ מאוד נישתי. שאפו לאושר סבג שקברה את הקהל עם שיר הגאווה 2019 (ועשתה ליטרלי ליפסינק לעצמה) ולאוריאל יקותיאל במחווה המרהיבה לתודריק הול והנאמבר המרגש לשיר “בוא” של עברי לידר. ייצוג של דראג קינג, היה רק במופע בערב.
צילום: אוראל סבג
ריבוי העונות ועומס היתר של המלכות (בייחוד מאז המעבר ל- VH1) מקשה להכיר את מנעד היכולות של כל מלכה. התוכנית מראה מעט מכל משתתפ.ת והופעות כאלו הן הזדמנות מצוינת להעמקה. אם למישהו היה צל של ספק לגבי בוב הדראג קווין, הוא התבדה ברגע שהיא עלתה לבמה. מדובר במלכה חריפה ביותר. הנאמברים של בוב (ברובם) הם מאש-אפים של שירים, קטעי קול מסרטים ותוכניות טלווזיה, שהחיבור בין כולם יחד יוצר פרשנות חדשה. יש לבוב יכולת פורצת דרך להעביר מסרים פוליטים וחוויות מורכבות של קהילות של צבע בהומור. זה כל כך חכם, שאתה אפילו לא שם לב שהיא מעבירה עליך ביקורת. לא בכדי, גם בת הדראג שלה, מיז קרקר, עושה נאמברים מבוססי מאש-אפ. דבר אחד בטוח, בוב כבשה לחלוטין את הבמה של רידינג 3.
הרבה דברים טובים יאמרו לטובת צוות ההפקה של One Night Only, אך העיקרי בהם הוא הבחירה להביא את המלכות לכמה ימים לישראל. הבחירה הזו הופכת את ההופעה לחלק מביקור (ולא סתם גיחה) ומאפשרת למלכות להוסיף חוויות מקומיות אל תוך המופע. בוב חלקה רשמים מאפליקציית גריינדר ומהאגרסיביות הישראלית שגילתה בה (באותה נשימה- מסתבר שיש רק שתי אקטיביות בכל תל אביב ושתיהן מלכות דראג). היא מצאה את אב הטיפוס של ההומו הישראלי הממוצע (גבר נמוך שעונה לשם גל או עידן) ושיתפה בחוויה שלה את המרחב הישראלי כאדם שחור. והכי חשוב? למדה להגיד- היוש!
צילום: אוראל סבג
שיא המופע נרשם ב- Drag Suicide- אקט בו המופיעה מבקשת שמות של זמרות.ים מהקהל ועושה ליפסינק ללא הכנה מראש. בוב אספה המון שמות (שחוברו בלייב לרצועה אחת ע”י הדי-ג’יי) ועשתה נאמבר במשך 25 דקות רצוף!!! אחד השירים היה “חלק מעולמם” מבת הים הקטנה, בו הפך הרמקול לסלע עליו ניצבה אריאל/בוב, בזמן שמים הותזו מאחוריה לכיוון הקהל. כולם קמו על הרגליים בכדי להריע. זה היה מבריק.
אין ספק שהדגשים ששמה ההפקה על חווית המשתמש של הקהל והמלכה המופיעה עצמה, אפשרו לה להרים אירוע דראג איכותי ומעורר השראה. שאפו.
