“אני רוצה שתסתכלו לי בעיניים ותראו מה האלימות והשנאה שאתם מלבים פה עושה”

צילומים: פייסבוק. באדיבות המצולם

יממה לאחר הפרסום על התקיפה ההומופובית שהתרחשה בתל אביב בסוף השבוע, חשף עידו מאיר, אחד משלושת המותקפים, את מה שעבר עליו ועל חבריו באותו הלילה.

“מה שהתחיל כבילוי של שישי באומן כנראה נגמר כאחת החוויות הכי טראומטיות שעברו עליי בחיי, ועברו עליי כבר כמה”,כתב עידו, “בחרתי להיחשף בשמי ובפניי, כי הומופוביה ואלימות פנים רבות לה. אני רוצה שתסתכלו לי בעיניים ותראו מה האלימות והשנאה שאתם מלבים פה עושה”.

עידו מאיר התייחס לפרסומים הסותרים על נסיבות התקיפה, תוצאותיה, החקירה וזהות התוקפים, וביקש להעמיד דברים על דיוקם:

“לא מדובר רק בשוד. מדובר בראש ובראשונה על תקיפה. אני וחבריי פשוטו כמשמעו הותקפנו. שנית, מלבד כמה חבלות קלות, החברים שלי בסדר. אני קצת פחות. הכתף שלי נפרקה ממקומה, אפי נשבר, יש לי כמה וכמה שברים בגולגולת וחבורות בכל חלקי הגוף ובעיקר חוסר יכולת לישון בלילה מכאבים וטראומה.

עד שהשלמתי את הגשת העדות שלי במשטרת מחוז יפו אתמול, זה כמעט הרגיש כאילו אני צופה מהצד על חיי ולא חי אותם. כמות הדיסאינפורמציה, הספקולציות וההשערות שזרמו אתמול במדיות החברתיות הייתה לא קלה לעיכול כלל ולא פשוטה להתמודדות. היה לי קושי גדול לראות איך בשם הרצון להשיג כותרת או ציטוט, אנשים בתקשורת יירמסו כל כבוד או רצון מינימלי לפרטיות בעת שאני מנסה להחלים או לכל הפחות לנוח כדי להתחזק ולהתאושש. גם הגולשים תרמו לליבוי היצרים ושלהוב חרושת השמועות ובאתי כדי בעיקר לשים לה סוף.

חברים, יש הליך למשפט בישראל. יש איסוף ראויות ועדויות, יש עבודה עם כל החומרים בתיק ולבסוף יש גם כתבי אישום והעמדה לדין. אף אחד מהם לא יכול להתבצע כל עוד אנשים ממלאים את הרשת בתיאוריות קונספירציה לא מדויקות ולא אמינות אשר פוגעות בעבודת המשטרה ובאיכותה. אנא חדלו מזה. אני רוצה שהאנשים הקשורים בפרשה יקבלו את שמגיע להם, אבל אך ורק ע”י בית המשפט, שהוא הגוף היחיד בארץ המוסמך לעשות כן.

בנימה זו, אני חייב להוסיף משהו: בכל הידיעות שקראתי על המצב, נאומים ופוסטים שנכתבו, הושמטה המילה העיקרית לתיאור האנשים שביצעו בי את המעשה הזה. הם לא היו רק צעירים מיפו. הם לא היו רק פורעי חוק. הם היו ערבים. זו עוד דוגמה להזנה ממידע חלקי או שגוי. העובדה היא שאנשים וגופים כ”כ פוחדים להשתמש במילה הזו, חלילה יצטיירו כגזענים מעציבה אותי, שכן בשם פוליטיקלי קורקט הם מוכנים לעוות את האמת והמציאות”.

אתם יודעים שלי לא הייתה שעת שינה שלמה אחת בכל הימים האחרונים? אתם יודעים שכל מה שעלה מול עיניי כשעצמתי אותן פעם אחר פעם היה אותו הרגע בו תפסתי את ראשי כשפניי מכוסות בדם וצרחתי בכל הכוח שנותר בי ‘דיי!’ כי חשבתי שאני לא הולך לראות אור יום אחרי הלילה הזה?

מאיר הסביר כי אין בכוונתו להכפיש ציבור שלם על בסיס דת. “החשיבות בעיניי של דיבור גלוי היא לשים את הדברים כפי שהם על השולחן. יש בעיה קשה של להט”בפוביה לא רק בחברה היהודית אלא בחלק מאוד גדול בחברה הערבית. ע”י טשטוש המושג הזה, התעלמות ממנו, קיפולו במושגים מכובסים ושימוש בטרמינולוגיה מרומזת לא עוזר לנו לשים את האצבע על הבעיה ולקרוא לילד בשמו. ליפות בעיות במילים יפות יותר פשוט הופך את אותן הבעיות במגזר הקשה לפיצוח הזה לחידות שאין להן פתרון. אני מאמין בדיבור באופן ישיר ולא מתחכם יתר על המידה, כשם שחיילי ‘נצח יהודה’ מפורסמים בשמם המלא ותמונתם מתנוססת ליד. רק זה יהיה לנו לפתרון במצבים כאלה ולא התעלמות וטאטוא הבעיה”.

בהמשך פנה מאיר אל חברי הקהילה וכתב: “רציתי להגיד כמה מילים לקהילה שלי: אהובים, יקרים שלי, כמה חבל שדברים כאלה לא מעניינים אתכם מספיק. אתם כנראה לא מבינים את המשמעות של בטחון ברחוב לכל אחד ואחת. אנחנו חייבים להתנער ולהתחיל לדרוש חזרה את הביטחון שלנו חזרה ברחובות, לא להתייחס לזה כעוד ידיעה צהובה.

לאיתי פנקס ארד, שרץ להאשים את הרבנים והממשלה בהסתה באמת מיותרת ומכוערת ולאבי בוסקילה, שלא הצליח אפילו לשרבב את צמד המילים ‘תוקפים ערבים’ לפוסט שלו – אלה פני השמאל שלנו. תבוסתני ומודה בנפילת כוחו. בגלל חוסר פרגמטיות, בגלל העיוורון הכמעט בלתי נלאה שלכם לסיטואציה ובעיקר בגלל התעקשות לא סבירה ולא ברורה לנסות ולהימנע כמה שיותר מתיאור אותם אנשים כמי שהם, אנחנו שרויים במצב הזה. הבחירה שלכם בפוליטיקלי קורקט היא לא כדי להצית דיון סובלני, היא כבר מעוותת ומייפה בכוח רב מדי מציאות מכוערת מאוד.

ועוד מילה קטנה לכל המגיבים ה”גיבורים” והפוליטיקאים הקטנים שבאו לכתוב נאומים חוצבי להבות וחוצי ישראל: זה נורא קל לשבת בבית שלכם, כשאין לכם עצם אחת שבורה בגוף ולהגיד מה אתם הייתם עושים בהינתן והמצב היה הפוך. נורא קל להיות גיבורים בדיעבד. נורא קל גם להיות גיבורים על אנשים פצועים. אתם באמת מנסים לגרד הון פוליטי, לייקים ופרסום על חשבון אנשים פצועים בבית? אתם יודעים שלי לא הייתה שעת שינה שלמה אחת בכל הימים האחרונים? אתם יודעים שכל מה שעלה מול עיניי כשעצמתי אותן פעם אחר פעם היה אותו הרגע בו תפסתי את ראשי כשפניי מכוסות בדם וצרחתי בכל הכוח שנותר בי ‘דיי!’ כי חשבתי שאני לא הולך לראות אור יום אחרי הלילה הזה? כשחטפתי יותר מ40 אגרופים ובעיטות לראש שלי? על מי אתם גיבורים בדיוק?”.

“אין יותר אסיר תודה ממני כרגע על העובדה שאני בחיים והאנשים שאני אוהב בריאים ושלמים. זה נס בשבילי”, סיכם מאיר, “אני אמנם מקריב הרבה בבחירה שלי להיחשף, אבל זה בהחלט לא הגיוני שהחיים שלי ושלנו כקהילה יראו פה ככה. אני תשוש אחרי ימים ארוכים ללא שינה ומחשבות, נסיעות ארוכות וימים שלא נגמרים. אודה לכם אם תכבדו זאת מראש ומכאן והלאה תתנו למשטרה לבצע את העבודה שלה בשקט וביסודיות”.