צילום: מתוך אינסטגרם
בשנים האחרונות אנחנו עדים ללא מעט נשים טרנסג’נדריות שמצליחות להשתלב היטב בעולם האופנה. נשים כמו טדי קווינליבן, ולנטינה סמפאיו, ליאה טי, אנדריאה פג’יק וכמובן סתיו סטרשקו שלנו הפכו לדוגמניות ידועות ועסוקות, וההצלחה שלהן כל כך גורפת, עד שהיא כבר אפילו לא מקושרת למיניות שלהן – שזה בעצם המדד הטוב ביותר עבורנו לחברה שהשאיפה שלה זה להיות שוויונית. אך לעומת זאת, התמונה בגזרת הגברים הטרנסג’נדרים עדיין מאוד שונה.
בזמן שקווינליבן כבר הספיקה לדגמן את אופנת החורף הבא ב-27 תצוגות, בשבוע האופנה הניו יורקי האחרון היה רק טרנסג’נדר אחד, צ’לה מן, פעיל קווירי ואמן שהופיע בפרזנטציה של אסוס לבגדי גברים. בסרטון של האתר mic, מן מגיב על הידיעה הזו: “אני בשוק”, הוא אמר, “הרגשתי מוקף בקהילה שקיבלה אותי וכיבדה את הזהות שלי, וזה היה מדהים להיות על הבמה. זה מראה שהם יודעים שאנחנו קיימים ושאנחנו מזהים את הסוגים השונים של אנשים שקיימים בעולם ולכולנו מגיע להיראות ושיהיו לנו מודלים לחיקוי. אנחנו קיימים – אז מגיע לנו להיות מיוצגים”. בראיון נוסף הוא אמר: “אנחנו צריכים לטפס על הר גבוה ואנחנו מתקדמים לאט”.
דווקא בשנים קודמות ההתקדמות הזו הייתה ניכרת, בין השאר כשקסיל מקארת’ור צעד בתצוגה של מארק ג’ייקוב בשבוע האופנה הניו יורקי ב-2017, בתצוגה של Coach ב-2016 ובקמפיין של קנת קול, אבל אפילו הוא מודה שלא יצא לו לפגוש דוגמנים טרנסג’נדרים נוספים. בראיון איתו הוא סיפר עד כמה חוסר הייצוג של גברים טרנסים בדוגמנות ערער את הביטחון שלו ועיכב את הכניסה שלו לתעשייה: “זה היה משתק, בגלל שזה גרם לי לתהות האם יש בתעשייה מקום בשבילי כטרנס? סביר להניח שזה מה שעדיין מרגישים הרבה גברים טרנסים, אבל אני כן מרגיש שהתעשייה מתחילה לפנות מקום”.
מקארת’ור הוא לא היחידי שמרגיש שיש שיפור במצב, למרות שבפועל המספרים מוכיחים אחרת ואחוזי הגברים הטרנסים שמדגמנים הם אפסיים, במיוחד לעומת המספרים של הדוגמניות הטרנסיות. בנג’מין מלצר, שדיגמן עבור דיזל ו-PETA ועשה היסטוריה כדוגמן הראשון על שער מגזין Men’s Health הגרמני, טוען שאולי התעשייה מתקשה לשנות את הסטטוס קוו: “אולי זו החשיבה המיושנת, שלפיה אף פעם לא מחליפים צוות מנצח. זה עובד טוב במשך כל כך הרבה שנים, אז כנראה שאנשים מפחדים או נזהרים להתעסק בנושאים שבהם אין להם מושג. אנחנו אלו שצריכים ליידע ולחנך. זה התפקיד שלנו לסלול את הדרך לדור הצעיר יותר”.
מקארת’ור גם טוען שסיבה נוספת יכולה להיות ההתעקשות לשמור על אותם סטנדרטים מיושנים של מודל גוף גברי. “אני מרגיש שהסטנדרטים שיש לגבי הגוף הגברי משחקים תפקיד חשוב בכך שגברים טרנסים עדיין לא השתלבו בתעשייה. זה לוקח לנו הרבה זמן להשיג את הגוף הגברי שהתעשייה מחפשת. הם מחפשים גברים שריריים או לחילופין גברים שבריריים ובשביל גבר טרנס שעושה את המעבר, זה סופר קשה להשיג את זה, כי תהליך ההתבגרות מאוד משפיע על הגוף”.
ססיליו אסונסיון, שמנהל את סוכנות הדוגמנות סלאיי שמתמקדת בדוגמנים ודוגמניות טרנסג’נדרים, טוען שגם הבורות והבלבול הכללי משחקים תפקיד חשוב במצב. “צריך להגביר את המודעות”, הוא טוען, “זה לא התפקיד שלהם להגיד לנו מה הם, זה התפקיד שלנו לכבד אותם ולהאמין ביכולות שלהם. וזה מגיע מלמעלה – בין אם אתה אחראי על הליהוק או מנהל של החברה. אני רוצה שזו תהיה השנה שבה כולם יבחינו בהם וסוף סוף יחשבו ‘כן, הם יפים’. הם הבאים בתור והם צריכים שיבחינו בהם”.
אז הנה עוד שני דוגמנים טרנסים שכדאי לשים לב אליהם:
ליית אשלי
אחד מהדוגמנים הטרנסים היותר מצליחים, שגם דיגמן לרשת בארני’ס ולקלווין קליין. מלבד לקמפיינים ולעמוד אינסטגרם פעיל במיוחד, הוא גם מנסה לא מעט לחדור אל השואו ביז כזמר ושחקן, ובין השאר השתתף בתוכנית הריאליטי “מירוץ הדראג של רופול”.
סוויר דיוויסט
אמנם הבחור היפה הזה כבר לא מקבל ווסת, הודות לטיפולים ההורמונליים, אבל בכל זאת היה לו חשוב להשתתף בקמפיין של התחתונים סופגי הדם Thinx, זאת כדי לעורר את המודעות לבעיות שאיתם מתמודדים טרנסים שמקבלים מחזור.
פורסם לראשונה במגזין אוןלייף
