“אם נפסיק למשטר בנות מבחינת הנראות שלהן, אנשים יהיו פחות מדוכאים”

גיליון החודש של המגזין Gendertuck עוסק בנשיות ופורש מנעד רחב של ייצוגים נשיים דרך קולאז’ים, רישומים ותיעודיים עצמיים.

על השער תוכלו למצוא את ליעוז לוי – טרנסית, אקטיביסטית ופרפורמרית שלא מתכוונת לסתום את הפה.

מי את ליעוז לוי?
אני לא חושבת שאני יכולה לאמ;לק את קווי אישיותי או מהותי לכדי כמה משפטים, אבל רק אומר שיש לי הרבה דברים להגיד לעולם בעזרת הפה המלוכלך שלי ואני חושבת שאני בעיקר חדורת מוטיבציה לנער את הסדר החברתי הקיים.

מה היה תהליך הטרנספורמציה שלך?
לא הייתי קוראת לזה טרנספורמציה, זהו מסע חיים כמו כל מסע חיים. כל אדם כמעט חווה דיספוריה כלשהי וכאדם שחווה דיספוריה עם הגוף שלי, עם המגדר אותו הייתי אמורה לגלם בחברה, אני יכולה להגיד שהיום אני מאוד אוהבת את עצמי, מעריכה את עצמי ויודעת שזכיתי לתת לעצמי את המתנה הכי יפה שאדם יכול לתת לעצמו, להיות היצירה של עצמי. אני נמצאת היום בתפקיד מגדר ובפורמט פיזי שבו אני מרגישה נינוחה. אין בו באמת אלמנטים של שינוי או הפיכה מ… ל… זהו מסע חיים רגשי, רוחני ובעיקרו הירואי שהחשיבות העיקרית שלו היא ההגעה אל עבר מקום נינוח, אל עבר האמת.

מהי החוויה שלך כאישה טרנס*ית במרחב?
החוויה במרחב זה שהחברה מאוד יודעת להעריך טרנסית על המראה שלה, כאילו הייתה “פרויקט למראה חיצוני”. ואם היא מצליחה “לעבור”, כלומר להיראות כמו אישה סיסג’נדרית, אז היא כביכול “הצליחה” ואז היא לגיטימית יותר במובן של להתפרנס או למצוא זוגיות “הטרונורמטיבית”. אני מתעבת את הגישה הזאת. מתן לגיטימציה על פי מראה משמר את הקונסטלציה החברתית כ”תחרות יופי” ואלה ערכים קרתנים מחלישים, שלא מעצמים טרנסיות ובטח לא נשים באשר הן.

האם בעינייך נשיות טרנס*ית זהה לנשיות ביולוגית?
נשיות היא בעיניי קודים, מניירות, סממנים שמוסכם לחשוב שהם “נשיים”. אני חושבת ששום נשיות, בלי קשר לאם היא טרנסית או סיסג׳נדרית, לא דומה לאחרת. כל אחת תופסת את הנשיות שלה אחרת ועוטה על עצמה את הנשיות באופן אחר. מעבר לזה במובן החברתי יש קווי דמיון ברורים.

מתן לגיטימציה על פי מראה משמר את הקונסטלציה החברתית כ”תחרות יופי” ואלה ערכים קרתנים מחלישים, שלא מעצמים טרנסיות ובטח לא נשים באשר הן.

נשים טרנסיות וסיסג’נדריות סובלות פחות או יותר מאותם הדברים. הלגיטימציה שנקבל בדרך כלל מסתמכת על מראה וכמה הוא קרוב לאידיאל. אין ספק שכטרנסיות נשללים מאיתנו הרבה יותר דברים מאשר מנשים סיסג’דריות. אין ספק שאנו מופלות יותר במקומות עבודה, אין ספק שאנו חשופות יותר לאלימות, ואין ספק שאנחנו פחות לגיטימיות לקשר שהוא לא דיסקרטי. במובן הפיזיולוגי מלבד חוויות המחזור החודשי – זה גם דיי דומה. נטילת אסטרוגן היא נחלתן של נשים טרנסיות וסיסג’נדריות וההשפעות למיטב ידיעתי הן זהות. כלומר, מצבי רוח משתנים, נטייה לדיכאון, רגשנות, נפיחות בגוף אם זה בפטמות ו-“קרייבים” של רעב.

איזו מערכת יחסית היית רוצה, בהנחה שאת מעוניינת בכזו? האם את נתקלת בקשיים למצוא ולקיים אחת כזו?
אני מאמינה גדולה באהבה ואני מאוד אופטימית. חוויתי זוגיות. זה כיף שיש לך מישהו שאיתך, שדואג לך ואת לו. זה כיף להעניק אהבה ולקבל אהבה בחזרה. כרגע אני בלי, וזה די חרא. אז כן, הייתי רוצה בן זוג. יותר מהכל הייתי רוצה פרטנר לחיים, שותף מלא בעשייה, מישהו שהוא קודם כל חבר טוב שאוכל לסמוך עליו. וברור שנתקלתי בקשיים, המעמד החברתי שלנו הטרנסיות והתדמית שיש לנו היא שאנו נחותות, פחותות, ואם כבר אז נועדנו אך ורק לקשרים דיסקרטיים אשר בהם אנו אמורות להגשים פנטזיות שהן גם לא בהכרח על מיטה (כן, הדגש הוא לא על הרהיט). אני יודעת שעל אף ובזכות הטרנסיות מגיעה לי זוגיות, זוגיות אמיתית כמו לכל אדם אחר אם לא אפילו יותר.

שוב, אני אופטימית, עם כמה שאפשר להיות במדינה כמו שוביניסטית כמו ישראל. רק אומר שבנובמבר הקרוב ימלאו לי 34 וכרונולוגיה זו המצאה של אנשים – אז אם אפשר שיזדרז.

ישנו תרחיש בו אנשים על הרצף הטרנס*י נאלצים לבחור בזנות. מה דעתך על כך ואילו פתרונות את מציעה?
אני חושבת שבעולם אוטופי בו אין עוני, דיכוי מיני/מגדרי, אפליה מגדרית, אפליה נגד נשים טרנסיות/ קוויריות או יחסי כוחות בעייתיים בין גברים ונשים ופערי שכר – מתן שירותי מין הוא עיסוק לגיטימי ככל העיסוקים. אני לא נגד, ואני לא חושבת שצריך פתרונות בכדי למגר זנות, זו עבודה כמו כל העבודות שעוסקות בשירות. היא לא מתאימה לכולם וזה בסדר, גם בה יש יום עסל ויום בסל, גם בה יש לקוחות סבבה ולקוחות מחליאים. ואם מישהי או מישהו רוצים לעסוק במתן שירותי מין אז זו זכותם המלאה. אני פשוט חושבת שאנחנו כחברה צריכים להבין שכחברה אנחנו לא צריכים לחפש פתרונות בכדי למגר את הזנות, אלא קודם להבין שהבעיה היא לא זנות. הבעיה היא הפערים חברתיים, כלכליים, היררכיה מגדרית או אפליה נגד “סוג מסוים” של אנשים. אנחנו צריכים להבין שבחברה מתוקנת אין את הבעיות הללו, חברה מתוקנת נמדדת ביחס אל “החלש”, ויותר מזה, בחברה מתוקנת אין “חלש”. ואז, במצב שכזה, אולי פחות אנשים היו פונים לכיוון הזה. ואם בכל זאת, גם באותה חברה אוטופית הם פנו לכיוון הזה – אז פאקינג אל תתערבו.

מה הצורך הכי גדול בעינייך במחאה הטרנס*ית? מה היית רוצה לראות קורה בעתיד?
במיקרו, אני חושבת שהמחאה ספציפית שלי ושל אחיותיי הטרנסיות והזעקה שקמה היא על המעמד החברתי הנמוך בו אנו נמצאות, פשוט לקום ולצעוק שאנחנו בנות אדם לגיטימיות ואסור שישללו מאיתנו זכויות בסיסיות. היא על זה שהקול הטרנסי מאז ומתמיד הושתק, הוסר בעריכה או סולף על ידי גברים. תמיד הציגו אותנו כמשהו מגוחך, נחות ושקרי- ועלה לנו כפרה.

במקרו, אני חושבת שהמאבק הוא לחופש ביטוי מגדרי, כלומר יש המון דרמה מיותרת על מגדר ועל התפקיד המגדריים, על הגבולות הדיכוטומיים הברורים בין גבר לאישה כאילו היו שני יצורים משני עולמות שונים והם בייסיקלי לא, אנחנו הרבה יותר דומים ממה שהתרבות שלנו מעזה להראות. כל מגדר כאילו מגיע עם סט הטבות, חוקים, איסורים והגבלות היוצרים מצב של דיכוי בביטוי מגדרי ובעיקר דיכוי רגשי. הכל מתחיל מהדרך בה הורים מחנכים ילדים. ילד.ה שנולד.ה זכר ילמד ששימוש ברגש הוא מיותר, שעליו לפעול מהראש במטרה להשיג, להעיז לכבוש ולגלות עצמאות. ילד.ה שנולד.ה כנקבה תלמד שהיא מהמין היפה ועליה לדאוג לנראות שלה ולהחדיר בה את הידיעה בה היא אמורה לסגל לעצמה יכולות “טיפוליים”. כל מי שיגדל להיות גבר יצופה ממנו להיות לוחם, מכונת כסף, העולם הרגשי שלו ימושטר, ייאסר עליו לגלות פגיעות ודפוסי ההתנהגות שלו יצטרכו להיות קשוחים. כל מי שתגדל להיות אישה יצופה ממנה להיות עדינה, חייכנית, וכיאה לקישוט שלא תתפוס יותר מדי מקום במרחב הציבורי, גופה ימושטר הן מבחינת המשקל הן מבחינת רמת השיעור והן מבחינת התנהגותה המינית ואם תעז להפר את החוקים תענש.

אנחנו עדיין חיים בחברה בה נשים שנכשלו נקראות “זונות” וגברים שנכשלו נקראים “קוקסינלים”. אם נחנך גברים להתחבר לרגש ונפסיק למשטר את הרגש שלהם סטייל man up!, אם נפסיק למשטר בנות מבחינת הנראות שלהן ואם השפה שלנו תהייה פחות ממוגדרת ואלימה כלפי נשים, אנשים יהיו פחות מדוכאים. דיכוי ריגשי/מגדרי המופעל על גברים מביא אותם למצב בו המשיכה המינית שלהם, עם כל הרומנטיזציה שהספרות והקולנוע מנסים להראות, מתבטאת בפטישזם. כלומר הם מסירים מהאדם את תכונותיו האנושיות ורואים אותו כרשימה של איברים, אם זה ציצי, תחת, כוס, זין רגליים וכו׳. אם יוסר הדיכוי על נשים, נתחיל לראות נשים שמשתחררת מהכבלים של ה”נראות”, מה שיעצים נשים ויגרום לכולנו להציג את עצמנו ככל העולה על רוחנו. חופש ביטוי מגדרי יאפשר לאנשים באשר הם לתת לנפש שלהם דרור ושליטה מוחלטת על גופם. בראש ובראשונה, יהיה פחות מירמור. זה ישנה את יחסי הכוחות בין גברים ונשים. שנאת הנשים והפחדים מנשיות יתפוגגו, ובסופו של דבר אנו נחווה חברה הרבה פחות אלימה והרבה יותר נעימה עם הרבה פחות אפליה, נטולת היררכיה מגדרית ועם הרבה יותר חופש יצירה. אוטופיה.