מה הטעם לכתוב על שינוי מבלי לכתוב על הדבר עצמו?
עזבו רגע את המחשבות ואת תחושת השלמות, שרק מעצימים את מה שבאמת רציתי להרגיש ולחוות, להתחבר לגוף שלי אומר הרבה דברים – החל מהרמה הבסיסית של ללכת בנוח עם בגד ים או למועדון בשמלה צמודה בלי תחתונים, ועד לעוצמה חזקה כשזה לא מובן מאליו ולא תמיד היה אפשרי.
אבל אם רוצים לכתוב על רגש צריך לגעת בדבר האמיתי. להסיר עקבות, להוריד תחתונים, לגעת איפה שאסור – אסור לדבר ואסור להודות שהכי נעים…
מה הטעם לכתוב על שינוי מבלי לגעת באמת הזאת.
אולי באמת "ברוך שעשני כרצונו". אני לא לוקחת את הדברים בחיים שלי כמובנים מאליהם, בטח שלא את הרגש, וודאי שלא את הגוף. אני יודעת שאחד הם.
אולי בגלל זה בשיחות שלי עם נשים אני תמיד מוצאת את עצמי מתפלאת. אולי כי חקרתי כל כך את האיבר הזה כדי להבין ולדעת איך זה הולך להיות, שכשאני שומעת על בנות שמתבלבלות בין שפתיים פנימיות לדגדגן וחושבות שנקודת הג'י זה אגדה אורבנית אני נעשית עצובה. ולא, אני בהחלט לא כוהנת סקס, אבל מתישהו בשלבי ההחלמה הסופיים זה כבר לא זירת פשע אלא שייט תענוגות. סקס זה מדהים וכייף, במיוחד אם זה עם מישהו שעושה לי את זה. אבל הגודל לא קובע כשמדובר בעונג אמיתי.
"איך זה שאת לא מכירה את הארנב!?", אני שואלת את החברה שלי ונזכרת בעצמי.
אחרי שהחלים ואחרי שתאהבתי במראה, הבנתי בכל מקלחת שלעולם לא אסתכל על זרם מים באותה צורה. חשבתי על זה שגם אם אני חווה ונהנית מסקס, אני רוצה לדעת לחוות את עצמי. בעבר זה היה מאד פשוט, יש משהו כל כך משחרר בהתרוקנות הזאת שלך עם עצמך שלא דומה לשום דבר אחר. אני יודעת שיש הרבה נשים שלא עושות את זה. אולי בגלל העבר שלי קשה לי להבין למה.
בררתי טוב טוב באינטרנט כאילו אני עושה סקר שוק לפני רכישת טלוויזיה חדשה – היה חשוב לי האינצ'ים, החדות והעוצמה. אני רוצה גם משהו ג'לי כזה ונעימי, אני רוצה חווית תלת מימד.
"קניתי לעצמי פינוק, לסמל את הקץ לטיפולים, משהו לעצמי שיעשה לי נעים… תקנה בטריות לפני שאתה בא הביתה".
הוא היה אז בהלם וחשב שאני מתלוצצת איתו. כשהתקשר מהחנות לשאול איזה סוג וכמה אני צריכה הוא הבין שאני רצינית. המשלוחן החתיך שלי טס עם האופניים כל הדרך והביא לי מהחנות לכלי כתיבה בטריות וחבילת דפים חלקים לציור, גוף ונפש.
שכשאני שומעת על בנות שמתבלבלות בין שפתיים פנימיות לדגדגן וחושבות שנקודת הג'י זה אגדה אורבנית אני נעשית עצובה. ולא, אני בהחלט לא כוהנת סקס, אבל מתישהו בשלבי ההחלמה הסופיים זה כבר לא זירת פשע אלא שייט תענוגות
דיברנו קצת והשווצתי בצעצוע החדש שלי, באזני הארנב המחודדות, בקצה הפאלוס הסגול ובהבטחה "מאלץ אורגזמה".
"איזה שטויות", אמרתי לו, מתקשה להאמין שאפשר לאלץ את זה. הייתי צריכה הרבה משחק מקדים ורוגע כדי להגיע לראשונה שלי, חוויה בפני עצמה. אז גם לזה יש מכשיר?
"טוב מאמי, אני מתה לנסות את זה.. תשאיר אותי לבד"
"את בטוחה?"
"מאד, זה לא קשור בך".
ליוויתי אותו אל הדלת ונתתי נשיקה צרפתית ארוכה, שיהיה על מה לפנטז. סגרתי עם המנעול, הפעם פעמיים, הסטתי את הוילונות, שהיו אז חדשים ויצרו אווירה של בית מלון בניו יורק, שמתי מוזיקת צ'יל שתשלים את העניין ונשכבתי על המיטה בלופט שלי.
המכשיר היה מחוץ לקופסא, צעצוע סגול. הפניתי אותו כלפי מטה ונבהלתי כשהפעלתי אותו. שיחקתי עם מהירות כזאת וסיבוב כזה וכיביתי אותו. "כדאי שארגיש קודם לפני הלחיצה על הכפתור", חשבתי לעצמי, לאט לאט ובעדינות הרפתי כל מחשבה מהראש ונכנסתי לזה בזמן שזה נכנס לתוכי, נעים ומפנק, לא גדול.
זה הרגיש לי טוב ובטוח ללחוץ על הכפתור ולעבור למצב של רטט, תחושה של דגדוג בבטן זרמה לי בכל הגוף, מלמטה ועד לפטמות. לא לקח הרבה זמן והבנתי עד כמה הארנב שלי עומד בהבטחה שרשומה על האריזה שלו. בלי משחק מקדים, בלי דייט, בלי להתעסק במישהו אחר, כל כולי רק עם עצמי. אורגזמה ב 10 דק'.
הרגשתי משוחררת ואנרגטית, נכנסתי למקלחת ונשכבתי על המיטה מחוייכת עם עצמי. איזה כייף זה שיש משהו בארון שיכול להרגיע אותי ככה.
מצחיק אותי שאני מכירה חברות שנולדו עם הדבר הזה ואין להם איזה ארנבון בארון. תמיד צריך להוציא אחד כזה מהארון ואיתו את כל הסודות, הרוגע והכייף שבלהנות לבד. אני זוכרת כמה הייתי נרעשת מהתגלית וכמה רגועה וחייכנית לעולם הייתי באותו סופ"ש.
'כל עוד יש בטריות', חשבתי לעצמי, 'אין שום דבר שיכול לעצבן אותי'.
מצחיק אותי שאני, שלא נולדתי עם הידיעה או החוויה של מה זה באמת אורגזמה, צריכה להיות זו שרצה ומספרת לחבר'ה, אולי זה שאריות של החיים הקודמים. אבל מה שבטוח זה שלחברה הייתה יומהולדת ידעתי בדיוק מה היא תקבל ממני במתנה.
