צילום: יוסי צבקר
רומיאו ויוליה הן שתי נשים. טוויסט נפלא בעלילה, המועלית בימים אלה באופרה הישראלית, בבימויו של חנן שניר.
“רומיאו ויוליה” זכה ליותר מ-100 עיבודים אופראיים שונים. הגרסה הזו, שנקראת במקור “הקפולטים והמונטגים”, נכתבה במאה ה-19 על ידי גדול מלחיני הבל קנטו וינצ’נצו בליני. במקור, את רומיאו גילמה אישה שהתחפשה לגבר, מה שנקרא “תפקיד מכנסיים”.
אבל אנחנו במאה ה-21, וכפי שמסביר חנן שניר בתוכניית המופע, אין שום היגיון היום להעלות הפקה של “רומיאו ויוליה” כשהתפקיד של רומיאו מבוצע על ידי זמרת סופרן שמתחפשת לגבר. לכן הוא החליט ליצור וריאציה על הסיפור המקורי, ולהעצים את המתח בין שתי המשפחות – כשרומיאו היא אישה, וסיפור האהבה בין רומיאו ליוליה הופך כאן לסיפור אהבה בין שתי נשים.
“המטרה שלי היא לא להעמיד פנים שרומיאו היא זמרת אישה שמשחקת תפקיד של גבר, כפי שהיה מקובל במאה ה-19 ונכתב על ידי בליני” מסביר שניר. “חשבתי שהדבר הנכון הוא שהמנהיג של משפחת מונטגיו יהיה בעצם מנהיגה, כלומר רומיאו היא אישה. לכן הקונפליקט בין שתי המשפחות יקבל מימד נוסף, כי האהבה האסורה היא לא רק בין שני בני משפחות יריבות אלא גם בין שתי נשים.
ברור שתפישה כזאת לא היתה יכולה להתקיים לא אצל שייקספיר ולא אצל בליני. אבל בימינו זו הדרך היחידה לטעמי, בה ניתן להתמודד עם מחזה שבמקור זוג האוהבים שוחק על ידי גברים בלבד, ובגרסה האופראית של בליני בוצע על ידי שתי זמרות. המתח המגדרי שקיים בגרסה שלנו מעצים את הדרמה ופותח אותה למחוזות נוספים ומרתקים”.
צילום: יוסי צבקר
העלילה כאן אגב, רחוקה מאוד מעלילת המחזה של שייקספיר, ואין פה אפילו את סצנת המרפסת המפורסמת. מה שנשאר כאן הוא סיפור של מאבק בין שתי משפחות ששוררת ביניהן שנאה רבה, וכמובן – סיפור אהבתם המרגש של רומיאו ויוליה. הסוף הטראגי דומה מאוד לסיפור המקורי, אך גם כאן יש טוויסט מעניין.
במחזה המקורי רומיאו ויוליה לא נפגשים בתמונת הסיום – רומיאו מתאבד ברגע שהוא חושב שיוליה מתה, וכשיוליה מתעוררת מהמוות המדומה שלה היא רואה שרומיאו מת אז היא גם מחליטה להתאבד.
אבל כשמדובר באופרה שעוסקת בסיפור אהבה מרגש עם סוף טראגי, איך אפשר בלי דואט סוחט דמעות בסוף? ולכן בליני שינה את הסיום המקורי. יוליה מתעוררת כאן משנת המוות שלה ומחליפה מלים אחרונות עם רומיאו לפני שהוא מת בזרועותיה, ורק אז גם היא מתאבדת. וכל זה בשיר מרגש שהוא גם שיאה של האופרה.
זהו המקום להזכיר את דן אטינגר, המנהל המוסיקלי של האופרה הישראלית שמנצח כאן ביד רמה על התזמורת הנפלאה, שגם אותה הוא מנהל מוזיקלית – התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון.
כל הזמרים והזמרות כאן נהדרים, ובראשם כמובן – טל ברגמן המגלמת את רומיאו ואלה וסילביצקי המגלמת את יוליה.
צילום: יוסי צבקר
איתן דרורי, האיש והאגדה, שמי שעוד לא ראה אותו שר חייב לעשות זאת (והגיע כבר זמן למופע יחיד. איתן – קדימה!) עושה כאן תפקיד נפלא של טבלדו – הגבר שאמור לשאת את יוליה לאישה ולהילחם עליה אך מוותר בסוף. כי מי יכול על רומיאו, ועוד רומיאו אישה.
הפקה יפה, מרגשת ופורצת דרך. כפיים לאופרה הישראלית! רוצו לראות.
