“תגידו תודה שכבר קיבלתן את מה שקיבלתן”

פרשת העתירה שאשתי (רוית צור וייסלברג), אני ואגודת הלהט”ב הגשנו בנושא רישום הורות מתקרבת לסופה. עדיין לא ניתן פסק דין כתוב, אבל מה שקרה ביום ד’ ה-17.5 בדיון הוא גדול ומשמעותי מספיק. אני חייבת לעצמי סיכום ביניים ולכן כמה הסברים. זה אולי יהיה ארוך ולפרקים קצת משפטי, אז מתנצלת, אבל חייבת מה שחייבת.

באמת קיוויתי שנצליח. קיוויתי שהעתירה תתקבל ונתקדם בעוד צעד אחד קטן אך מאוד חשוב לעבר שוויון זכויות מהותי ללהט”בים. רציתי ממש שהפרקטיקה הפוגענית של כינון הורות רק מכח צו פסיקתי (הורות או אימוץ) תהפוך להיסטוריה רחוקה וחשוכה. רציתי שמורי ילמד בלימודי המשפטים ללא-משפטנים על הלכת צור-וייסלברג ויתגאה באימהות שלו. אבל אני אישה ספקנית וריאליסטים להחריד (מטבעי? נראה לי שהחיים הפכו אותי לכזו) ובכנות? בהחלט הייתי ערוכה לאופציה שלא נצליח. הייתי מוכנה לקבל דחייה של העתירה, אבל לקחתי בחשבון דחייה אוהדת. כזו שקצת מתפתלת בכסא ואומרת שמבינים שיש בעיה ויש לתקנה אבל… המערך החוקי-משפטי לא מאפשר… וצריך לפנות למחוקק… ויש פגיעה אבל אולי היא מידתית… ולא הגיעה העת… וכל אלה.

בשום אופן לא הייתי מוכנה למפגן ההתנגדות הבוטה, הגס והמסרב בתוקף לרדת לעומק הבעיה שקיבלנו אתמול.

כבר בטח שמעתן פה ושם מה הלך אתמול בדיון, אבל נדרשת סקירה מסודרת, ואני אעשה אותה.

ראשית טען באריכות ובאין מפריע פרקליט המדינה. הוא חזר על טענת המדינה כי ע”פ הוראות החוק, הרישום של הורות שאינה ביולוגית יכולה להיעשות רק ע”ב צו שיפוטי – בעבר אימוץ והיום צו הורות (שהוא לטענתו הליך פשוט, מהיר וקל). אגב כך הוא טען שבדומה לצו אימוץ – צו ההורות *מכונן* את ההורות (כלומר הופך אותך להורה מרגע הינתנו) ולא מצהיר עליה. השופט מזוז עצר את הפרקליט והדגיש את הנקודה הזו (המאוד מטרידה ובעייתית) וזאת על אף שבדיונים קודמים בג”צ כבר נתן דעתו בנושא וקבע את ההיפך. אבל מזוז לא נותן לעובדות לבלבל לו את המוח.

אז הם המשיכו ללרלר ביניהם קצת על המלצות של איזו ועדה ועל כמה כדאי לעגן את ההסדר הזה (צו הורות) בכלל בחקיקה ועל עמדות משותפות שהם חולקים בתיקים נוספים בנושאי להט”ב (חוק בנק הזרע וחוק הפונדקאות) וניצוצות של משיכה הדדית עפו לכל עבר.

השופט מלצר עצר הכל וביקש לברך אותנו על הולדת הילד (למרות שהילד כבר היה והשתתף גם בדיון הקודם), וגם לא נרגע עד שהצליח לברר באופן חד משמעי ומוחלט אם מדובר בילד או ילדה. כי בינאריות מגדרית היא הלא קודש.

אחריו פתח השופט מזוז במונולוג נרגש שבו הוא טען בבוטות שהוא בכלל לא מבין מה הבעיה – לא החוקתית וגם לא העניינית. שהרי ברור ומובן וידוע וחרוט בסלע וסטופ נגעתי בצהוב שהורות שאינה טבעית (!) מכוננת אך ורק על ידי בתי המשפט. כך תמיד היה וכך תמיד יהיה. אז מה בכלל הפגיעה כאן ומה ההצדקה לפנייה משוללת הבסיס הזו לבג”ץ (כלומר לא הבין שעתרנו לבג”צ *כדי* לשנות את זה. כאילו, לא בשביל זה פונים לבג”צ??)

זה המקום להודות לשופט מזוז על כך שבאופן מובהק, קבע כבר בדקות ראשונות אלו את הטון של הדיון – טון מזלזל, מתנער וביריוני. הטון הזה, כפי שתראו בהמשך – ידביק ברוחו גם את השופטים מלצר והנדל, למרות שבדיון הקודם הם דווקא היו ממש אחלה (יחסית לצמד סבים דתיים, כמובן). וגם נפנה את תשומת לבכן  המושג המלבב “הורות טבעית” שנטבע ממש כאן, ויחזור על עצמו שוב ושוב בהמשך.

עו”ד חגי קלעי הנפלא לא השתתק וביקש להסביר את מהות הפגיעה, אבל השופט מלצר קטע אותו באבחה ופתח במונולוג משלו על כך שגם החלופה של צו ההורות – אף היא יציר פסיקה והיא הישג גדול “ואתם רוצים ללכת עוד צעד אחד קדימה והצעד הזה מסכן את ההישגים שלכם קודם, אם תעמדו על פסק דין”. שמעתן איום? שמעתן נכון. בשלב זה הוא הציע לעוה”ד קלעי הצעה שלא ניתן לסרב לה: הזדמנות אחרונה לצאת לכמה דקות החוצה איתנו, לקוחותיו, כדי לחשוב ברצינות על משיכת העתירה (דהיינו מחיקתה כאילו לא הוגשה מעולם), כי אם לא – גם המתנה הנפלאה שנתן לנו בית המשפט ברוב חסדו – צו ההורות –יעמוד בסכנה.

מזוז הצטרף לחגיגה והוסיף כמה תימוכין לכך משלו, ועל הדרך חזר עוד כמה פעמים על ההבחנה בין הורה ביולוגי והורה “לא טבעי”. אני חוזרת שוב: “ל א  ט ב ע י”. הסמנטיקה הזו מוכרת לכם מאיפשהו? אולי מתקופות אחרות? אולי מרדיפות להט”בים ימי-ביניימיות? אבל מזוז לא נותן לתקינות פוליטית לבלבל לו את המוח.

תגידו תודה שכבר קיבלתן את מה שקיבלתן

אז יצאנו החוצה. המומות. אבל לא נפלנו בפח וחזרנו לדיון. #התחלנו

בהפסקה השופט מלצר כנראה קלט שברח לו הטוני סופרנו, אז בשובנו ביקש להבהיר שזו לא הפסיקה שתחזור בה חלילה, אלא הרעים באמת: “אתם שולחים זרקור למה שנפסק והתקבל ויש עוד גורמים במערכת, יש רשות מחוקקת, יש רשות מבצעת, ולזה כיוונתי”. הבנתן? הם לא יפסקו כי אז המחוקק יקום עלינו. אמירה שהיא בין אלטרואיזם חסר תקדים לבין “חכו חכו שאבא יגיע הביתה”.

חגי ניסה להמשיך מאיפה שהפסיק ולהראות למה ההליך של צו הורות הוא פוגעני. אבל האמת? הוא בכלל לא אמור היה לעשות את זה. נטל ההוכחה אמור היה לרבוץ על המדינה, שטענה שההליך הוא “פשוט, קל וקצר”, אבל סירבה להראות כל הוכחות לכך, וגרוע מכך – סירבה לתת לנו נתונים כלשהם בנושא (למשל על משך ההליך בפועל – שכולנו יודעות שלוקח בממוצע 6 חודשים לפחות; לא על מספר המקרים בהם נדרש תסקיר עו”ס; ואפילו לא על מספר התיקים שנדחים). אז סירבה. אז מה. למדינה מותר הכל. השופט מלצר שוב קטע את חגי והשיב במילים כאלה או אחרות שלא מעניין אותו שההליך יהיה פשוט וקל, נדרשת חלופה עקרונית וזהו. כלומר, מספיק שיש הליך, ותגידו תודה.

חגי המשיך וניסה לתאר את הזכויות של האמהות הנוספות שנשללות למשך כל אותה תקופה שעד לקבלת צו ההורות (חופשת לידה, נקודות מס, זכויות כלכליות, זכויות במקומות העבודה וכו’ וכו’) אבל גם הפעם השופט מלצר סתם לו את הפה והגדיל לעשות זאת בתואנה ש”זה לא שייך לנושא של הרישום”. ??? הבנתן את זה? מה שקשור בהעדרו של הרישום אינו קשור ברישום. מסתדר לכן בראש? כי אני לתומי חשבתי שזכויות שנפגעות בשל העדרו של רישום, לגמרי כן קשורות לדיון בנושא הרישום. אבל בדיון הזה היה ברור שהגיון בצד, וניסיונות השופטים לגלגל את העתירה מכל המדרגות בכל מחיר בצד.

וכך זה נמשך ונמשך. עוה”ד מנסה ללא הצלחה או להסביר את הנושא ולהעלות את טענותיו, ומולו מתרחש מחול אימים משוגע, מגוחך ובוטה שעוד רבות ייכתב אודותיו, אני בטוחה. הקהל הגדול והנפלא שבא לתמוך ומילא את האולם היה המום, חבוט, כאוב

אני אנסה לקצר.

כדי לכפור בהנחה המקדמית של המדינה לפיה הרציונל העומד בבסיס חוק המרשם הוא שעל הרישום לשקף זיקה ביולוגית, חגי העלה לדיון את המצב הזהה שבו זוג הטרוסקסואלי נעזר בתרומת זרע והגבר מקבל הכרה ורישום מיד עם הלידה, ללא כל סימני שאלה. בתגובה לזה שאל אותו השופט מזוז ללא כחל וסרק: “אתם משווים מעמד אב למעמד אם? החוק לא משווה. החוק מתמקד בהורות הביולוגית של האם ולא בהורות הביולוגית של האב”. הופס. רגע רגע. אבל אם הדין החל לגבי גבר שונה מהדין החל לגבי אישה באותו מצב בדיוק – זו לא ההגדרה המילונית של אפליה? וגם – האם מזוז בעצם אומר שהרישום אינו נובע מזיקה ביולוגית של ההורה הנוסף? אבל זו הלא הנחת היסוד לדחיית העתירה… אני מתחילה להתבלבל. אבל מזוז לא נותן לשוויון מגדרי או לחוסר קוהרנטיות לבלבל לו את המוח.

חגי עמד, בשניות הספורות שהקציבו לו גם הפעם, על טענת האפליה, ובעקבותיה הגענו לשיא האמיתי המגולם בתשובת השופט מלצר: “אבל כתוב בחוק הורי הילד והכוונה הרי להורים שנראים כהורים עתידיים של הילד ושוב אנחנו חוזרים למושג של הורות. אדוני כאן רוצה ללכת עוד כברת דרך ולבוא ולהגיד שאין הבדל בין השניים אז יש הבדל ואדוני מבין שצריך מאוד להיזהר כשהולכים בליברליות רבה אז כשעושים את הצעד הנוסף אז כורתים את הענף שעליו יושבים”.

קראתן את זה? קראו שוב. הורי הילד הם אלו הנראים כהורים עתידיים. ויש הבדל בינם לבין הורים המכוננים מכוח זיקה ליולדת או מכוח צו הורות. האמת יוצאת לאור: לדעת בית המשפט יש הורים סוג א’, ויש הורים סוג ב’, ואם ההורים סוג ב’ יבקשו קצת יותר מדי – אוי ואבוי. שוב אמרו לנו – תגידו תודה שכבר קיבלתן את מה שקיבלתן, זה לא כי זה מוצדק והוגן ושוויוני, זה כי היינו נחמדים, ואל תכריחו אותנו להפסיק להיות כאלה.

אז מה עם חוסר השוויון ביננו לבין אותם הטרו’ שנעזרים בתרומת זרע? הם מוצאים אחלה פתרון לדיסוננס הזה: להשוות את מצבם של נתרמי הזרע ההטרו’ למצבם של הלהט”ביות. כלומר ליישר קו, אבל למטה. העיקר לא להסיר את הפיקוח השלטוני מההורות הלהט”בית. שואלים אותנו אם זה באמת מה שאנחנו רוצות – להרע את מצבם. אני רוצה לראות אותם עושים את זה. חלום.

איך הילד ידע מי מבין השתיים היא אמו הביולוגית?

עכשיו תורו של שד נוסף: הגורם השלישי במשוואה. ולא, הם לא מתכוונים ל”אבא האמיתי” כדברי מזוז (תורם אנונימי יקר, שודרגת לדרגת אבא, ולא סתם אבא – אבא אמיתי, בשונה מהאמא הלא אמיתית, שזו אני כמובן. בפעם הבאה שמורי בוכה כשאני הולכת לעבודה בבוקר, תזכירו לו שאין מה לבכות, אני לא אמא אמיתית). הם מתכוונים לטובת הילד. עכשיו שימו לב טוב טוב לטיעון הבא, שלא כולו בא לידי ביטוי מפורט בפרוטוקול:

מה שהטריד את השופט מלצר זה שתהיה לילד רשומה אמא נוספת שאינה אמו הביולוגית כבר בשלב מוקדם – מיד אחרי הלידה – כי מה יקרה אם בנות הזוג יפרדו זמן קצר אחרי הלידה ואז הילד תקוע עם אמא אחת לא ביולוגית, רחמנא לצלן. למי אכפת שהעקרון הבסיסי בהגיון טובת הילד הוא שיהיו לילד שני הורים (שתי הורות), ולמי אכפת אם לפי ההגיון הזה, ההמתנה לצו שיפוטי רק מגדילה את הסיכויים שמשהו ישתבש בינתיים ואחת ההורות לא תזכה להירשם כאם נוספת (ואז הילד נשאר עם הורה אחת בלבד והורה אחת שמנותקת מכל זיקה לבנה). העיקר שלא יתקע עם עוד אמא אחת שאיננה אמו הביולוגית.

כמו כן הטריד אותו ממש (וזה עלה ונדון ארוכות כבר בדיון הראשון בעתירה) – איך הילד ידע מי מבין השתיים היא אמו הביולוגית?! בחיי. זה מה שהטריד אותו בנושא טובת הילד. פעמיים. נמחקו כל הרישומים הרפואיים עלי אדמות, כל תמונות ההריון, כל הסממנים החיצוניים וכל האפשרויות המבחינות (כמו למשל לכתוב בתעודת הזהות: “שם האם הביולוגית” ו-“שם האם”…). הזיה.

את מזוז דווקא הטריד שאם נאשר הורות מכח זיקה לאם הביולוגית בלבד, אז מה קורה כשבני הזוג נפרדים? מי ייקח אחריות על הילד? מי ישלם מזונות? חגי השיב שבדיוק מסיבה זו חשוב שההורה הנוסף יירשם כהורה מיד אחרי הלידה – בין היתר כדי שלא יוכל להתנער מחובתו ואחריותו כלפי הרך הנולד. אז בתשובה מזוז עשה אבורט אבורט אבורט ופשוט חזר למנטרה הראשונית שלו: “אנחנו נכנסים לדיני המשפחה ומכוח מה? החיוב המהותי של הורות נוצר או מכוח הורות ביולוגית או מכוח הורות שקיבלה גושפנקא מבית המשפט” נקודה דוט קום. הנחת המבוקש. מזוז לא נותן לסתירות פנימיות בדוגמאות שלו עצמו לבלבל לו את המוח.

וכך זה נמשך ונמשך. עוה”ד מנסה ללא הצלחה או להסביר את הנושא ולהעלות את טענותיו, ומולו מתרחש מחול אימים משוגע, מגוחך ובוטה שעוד רבות ייכתב אודותיו, אני בטוחה. הקהל הגדול והנפלא שבא לתמוך ומילא את האולם היה המום, חבוט, כאוב.

לסיום קיבלנו אקורד סיום מפואר בדמות איום נוסף, ממשי ומשדל יותר מהראשון. הפעם הצטרף למאפיה-שיק השופט הנדל שהגדיל לעשות ואמר שהפניית הזרקור על הורות לא ביולוגית עשויה לגרור את בית המשפט “למקומות לא מכובדים”, כלשונו, כי “אנחנו צריכים להסביר שהאם הביולוגית זה אוטומטית, והאם השניה מאחר וזו בחירה צריך לבדוק אותה”. הבנתן? הם  צ ר י כ י ם להסביר את זה. לא חלילה להחליט את זה כי הם בית המשפט העליון, אלא בלית ברירה נאלצים להסביר את זה. הבהירו לנו שמוטב לו נחליט למחוק את העתירה כי פסק הדין, ככל שייכתב, לא רק שידחה את העתירה, אלא גם יחווה דעה ועמדה קשה שרק תפגע במעמד ההורות הלא ביולוגית.

ואנחנו חושבות – סו בי איט. אם אלו עמדות בית המשפט הגבוה לצדק – תנו להן לצאת לאור. תניחו אותן על השולחן, איפה שכולן רואות. אפילו יהיה לכם האומץ לכתוב כפי שדיברתם (הרשו לי לפקפק) – אנחנו לא מוחקות ולא פוחדות. כתבו שאנחנו אזרחיות חשודות והורות סוג ב’. כתבו שאין לכם עניין לבחון את פוגעניות ההליך כי אנחנו צריכות לנשק את רגליכם על כך שבכלל יש הליך. כתבו שאינכם רוצים להכריע באופן הנכון והצודק כי אתם פוחדים מהכנסת ומהממשלה. כתבו שאנחנו איננו טבעיות. תנו בראש ואל תסננו דבר. תבהירו לכולם איפה אנחנו חיות ומה זה גיי-פרנדלי דמיקולו.

אתה הבן שלי מהשניה שנולדת

ומה למדנו מכל זה, גבירותיי? עכשיו ציניות בצד.

תם עידן. גם בית המשפט זנח את הבושה ואת הפליטיקלי קורקט. בג”צ כבר אינו אי של שפיות – כי לפי הרטוריקה ששמענו שם אתמול הוא הפך אחד עם האקלים הפוליטי הגס והדורסני בו הוא נושם ואיננו יכולות לתת בו עוד את מבטחנו. צריך להפוך תקליט. צריך לחשוב טוב טוב איך ממשיכות מכאן – לא טקטית, אסטרטגית. איך אנחנו נפרדות מהדרך העוקפת, הצרה והפתלתלה ופורצות סוף סוף את דרך המלך לעבר שוויון מלא.

זה לא טקסט שמבקש שיתופים או לייקים, כי את זה כבר רוית ואני קיבלנו מכן בערימות. אם לקבוע לפי התגובות המפרגנות שקיבלנו – בית המשפט, הממשלה והכנסת מפגרים הרבה אחרי הא/נשים ברחוב. הודעות, שיתופים, חיזוקים, תמיכה והבעת תקווה לשינוי בכל המדיומים ומכל עבר – מהחברות, מהמשפחות, מהקולגות בעבודה, ממכרות, מהשכנות בבניין, מזרות ברחוב, מזרות בפייסוש, מנהגי מוניות, ממי שאתן רק רוצות. תודה תודה תודה על זה. תודה על הזכות לעמוד בחזית של החבורה הנפלאה הזאת שהעתיד טמון בה. את תחושת הקהילה והסולידריות הזו שום בג”צ לא יוכל לקחת לנו, ואני בטוחה שנגלה שזה גם המפתח לשינוי.

ובנימה אישית מאוד: מורי קטן שלי, עכשיו – אחרי שכבר חלפה כמעט שנה מאז שאתה ותיתוש הפכתם אותי לאמא – אני נאלצת ללכת לבית המשפט ולבקש שיואיל להפוך אותי לאמא שלך. וגם לצרף ראיות. אין לך ומקווה שאף פעם לא יהיה לך מושג כמה זה מכאיב. אני רק רוצה שתדע שזו הצגה, בלוף, משחק מעוות שהמדינה שלנו מכריחה אותי לשחק ואין בה אפילו לא טיפה של אמת. את האמת שלושתנו – אתה, אני ואמא תיתוש – יודעות והיא פועמת לנו בחזה ומדגדגת לנו בנימים הכי קטנים: אתה הבן שלי מהשניה שנולדת, ואני אמא שלך עוד אפילו מלפני כן. אני אוהבת אותך ואעשה בשבילך הכל קטני, ויותר טבעי ואמיתי מזה – אין.

במוצאי שבת 20.5 יתקיים במרכז הגאה גן מאיר מפגש חשיבה לאור התבטאויות שופטים בבג”ץ ההורות. פרטים מלאים בעמוד הארוע בפייסבוק