הספר “שניהם מתים בסוף” הוא תקדימי ומרתק לכל מי שתזכה לקרוא אותו, למרות שהוא מיועד לנוער. כמו שניתן להבין מהכותרת, הספר סוקר חוויה שלרוב לא מדוברת לעומק בספרי ילדים ונוער, מוות. הספר יצא לאור בשנת 2017 ונכתב על ידי אדם סילברה, סופר פופולרי בעולם ספרות להט”ב לנוער. ספרים נוספים ומצליחים שלו הם “More happy Than Not” ו”What If It’s Us” שנכתב יחד עם בקי אלברטי (הכותבת של הספר והסרט המיתולוגי “באהבה סיימון”) שמעובד עכשיו לסרט.
הספר מציג מציאות עתידנית בה פועל מוסד שנקרא “תחזית המוות”, תפקידו להתריע לאדם על כך שהולך למות ביממה הקרובה. הספר כתוב כיומן של כל מיני מספרים, ועוקב בעיקר אחרי שתי דמויות: רופוס ומתיאו, שני נערים בני 18 המתגוררים בניו יורק. כן כן, שמות אמריקאים קלאסיים, מוטיב מושך ביותר של הספר. רופוס ומתיאו נפגשים במסגרת האפליקציה “חבר אחרון”, שנועדה לעזור למיועדים למוות לחוות את היום האחרון עם מיועד אחר. אנחנו זוכות ללוות את השניים ביממה האחרונה לחייהם, שמאופיינת בחוויות חדשות, שבירת גבולות ולקיחת סיכונים, שקשה להבין אותם במציאות בה אנחנו לא יודעות מתי הזמן שלנו נגמר. כפי שניתן לצפות מאדם סילברה, הספר עוקב אחרי חוויה להט”בית ומספק לנו זווית ראיה מיוחדת וחדשנית על הנושא.
סילברה מצליח לא לתת ללהט”ביות של הדמויות הראשיות בספר להיות עיקר העניין. סיפור היציאה מהארון והתחבטות עם הנטייה המינית הם לא מאפיינים של הספר, סילברה שוזר את הזהות המינית כחלק לא מהותי, אשר מניעה את הנערים להתנהגויות ורגשות שונים. מהלך ספרותי זה תואם את העידן שבו אנחנו שואפות להיות בו, הזהות המינית כחלק מהזהות הכללית שלנו, ולא המרכיב הזהותי המגדיר אותנו יותר מהכל.
אולי אפשר לחשוב שהקריאה תהיה מלווה בתחושות של חרדה בגלל הקושי של הדמויות, אני כאן להגיד שלא. הסיפור נותן לנו משקפיים חדשות להסתכל דרכן על המוות, ועל האפשרויות שנפתחות בפנינו יחד עם ההכרה שאנחנו לא כאן לנצח, יחד עם מבט מרענן על חברות ואהבה. הספר מושך ומרתק וקשה להפסיק באמצע, הבחירה של הסופר להתעסק במוות מנגישה את הספר ומאפשרת גם לקוראים מבוגרים להנות ממנו, בגלל מערכת היחסים המסובכת עם המוות שמאפיינת את כל בני האדם, בשלב כזה או אחר. סילברה הסביר בראיון שהבחירה במוות הייתה פשוטה עבורו ומאפיינת הרבה מספריו, ונובעת מכך שהמוות הוא הפחד הגדול ביותר שלו. אז כמו שהבנתם, שם הספר מביא איתו ספוילר ענקי לסוף. ההתייחסות של סילברה למהלך הזה הוא פשוט, הסוף הוא לא החלק החשוב בסיפור. אין הפתעה בסוף ואין הפתעות באמצע, אין חתול בשק או ארנב בכובע, אין תרמית. בסוף הריאיון, סיפר שהיה מעדיף לחיות בעולם בו קיימת תחזית המוות, בגלל שעדיף לדעת מהן השעות האחרונות על מנת לנצל אותן עד תום. מה את היית מעדיפה?
