"קיבלתי את המרשם. בואי תעשי ממני גבר"

"כל זריקה אותו הסיפור - התקפי חרדה, לחצים בחזה, נשימות עמוקות, לנסות להחזיק את הידיים כמה שיותר יציבות והנה זה עבר". דניאל זגרסון מתמודד עם הפחד הכי גדול שלו כדי להיות הוא עצמו
daniel

צילום: הילרי חכמון


טרנסג'נדר שפוחד ממחטים? נשמע קצת אירוני. ואם יש לו קעקועים ועגילים? האירוניה גדלה.
"אתה פוחד ממחטים? תסתכל על עצמך", זה משפט שחוזר על עצמו בכל פעם שיוצא לי לשתף את אחד מהחברים שלי בפחד שלי.
אז כן, אני טרנסג'נדר ואני פוחד ממחטים.

אבל אני אחזור רגע אחורה.
שנים שהתבשלתי עם עצמי ועם הקבלה של עצם היותי טרנסג'נדר. מאז תחילת גיל ההתבגרות התחלתי להבין שמשהו בי שונה. החזה גדל, המחזור לא איחר להגיע ובזמן שכל הבנות מסביבי מדדו חזיות אני רק חיפשתי איך להסתיר את הגוף הנשי שהלך והתפתח לו מבלי שתכננתי.

כמובן שהרגשות השליליים לא איחרו לבוא. המחשבה שאני לבד בעולם, שמשהו בי לא בסדר, התהייה שאולי בעצם אני צריך אשפוז.
אבל עם הזמן ככל שגדלתי ונפתחתי לעולם הבנתי שהכל בסדר. שאני לא לבד, אני לא משוגע ואין בי שום דבר מקולקל, ויותר מזה כמוני יש עוד רבים בעולם.

בינואר 2015 הגיע הרגע המיוחל והחלטתי לגשת לוועדה לשינוי מין. הוועדה, היושבת בתל השומר, היא וועדה מטעם משרד הבריאות שתפקידה לקבוע האם אתה כשיר לעבור ניתוחים לשינוי מגדרי, ובמידה ונמצאת מתאים גם לממן את הניתוחים הללו. הוועדה כוללת קבוצה של מומחים ביניהם: אנדוקרינולוג, פסיכולוג קליני, פסיכיאטר, אורולוג, גניקולוג ומומחה לכירורגיה שעבר הכשרה בנושא ניתוחים לשינוי מין.

לי אישית היה נורא קשה לשבת מול חבורה של אנשים ולהגיד להם אחד אחרי השני שאני מרגיש גבר למרות שאינני מעוניין לעבור את הניתוח התחתון (ניתוח שנכון להיום לא מספיק מפותח בעולם וכרוך בסיכונים כגון – לא לחוות יותר אורגזמה, דחיית האיבר ע״י הגוף ועוד). הרגשתי לא נוח במעמד הזה. כמו כן היה לי נורא קשה להפסיד ימי עבודה בכדי להגיע כל פעם לתל השומר, חוויה שגם עברתי אותה לבד מה שהפך את זה להרבה פחות נעים.

עם הזמן החלטתי שאני לא מוכן למלחמת ההתשה הזאת מול תל השומר, הנסיעות הארוכות ומסכת ההסברים הבירוקרטים של "כמה גבר אני" בכדי לקבל מרשם להורמונים, כי בסופו של דבר זה החלום שלי, אז מי אתם שתעצרו אותו?

יום אחד מישהו אמר לי שבאיכילוב קיימת מרפאה להתאמה מגדרית. המרפאה אינה עוסקת בניתוחים עצמם אבל כן במתן ההורמונים, מעקב רפואי וייעוץ פסיכולוגי וכמו כן, גם מעקב גניקולוגי ואפשרות לשימור פוריות.

קבעתי תור לעוד שלושה חודשים. כל יום שעבר כססתי ציפורניים בציפייה לרגע המיוחל, אבל גם עלה בי הפחד "מה יקרה אם לא יאשרו לי? מה יקרה אם יחליטו שאני לא מספיק גבר בכדי לקחת הורמונים?"

עוד בנושא:  הרשויות לא ידעו 'לאכול' את זה שיש לפביולה בת-זוג ו-3 ילדים שהפכו למשפחה שכולה

התחלתי להכין טענות לערעור במקרה שמישהו יחליט שאני לא "כשיר" לקחת הורמונים. אבל אז הגיע התור, כמה בדיקות דם לוודא שהכל תקין, ערימת הטפסים שקיבלתי בזמנו מתל השומר והנה! המרשם אצלי ביד. כשיצאתי מאיכילוב באותו הרגע הרגשתי כאילו השטיח האדום מחכה לי בחוץ ותזמורת מנגנת לי ברקע שירי ניצחון, "המרשם בידינו".

אבל מאותו הרגע אף אחד לא מכין אותך למה שקורה הלאה, אתה לא מקבל חוברת הדרכה שאומרת לך מה לעשות במקרה שהפחד הכי גדול שלך מאיים להציף את כל הגוף שלך ולהטביע את החלום הכי גדול שלך.

יש לך חרדה ממחטים והנה מישהו בא ואומר לך "חמוד, כל 3 שבועות תצטרך להזריק את החומר השמנוני הזה לתוך השריר שלך". אז רצתי לחברה הכי טובה שלי בזמנו בהתרגשות של ילד בן 3 שכרגע קיבל צעצוע חדש "תראי! קיבלתי את המרשם. בואי תעשי ממני גבר".

12/10/2015, הזריקה הראשונה שלי. אני זוכר את זה כאילו זה יום ההולדת שלי, כי כך היה, היום בו נולדתי מחדש. נשימות עמוקות לנסות להרפות את הגוף ובראש כבר התחלתי להגיד לעצמי "הנה עוד שניה זה נגמר, אתה אפילו לא תרגיש את זה". ניסיתי למלא את הראש במחשבות חיוביות ובאמת בלי ששמתי לב, עברה הזריקה הראשונה שלי.

וכך, כל שלושה שבועות הייתי קובע איתה, מוריד מכנסיים ונותן לה להזריק לי לישבן. זה היה פשוט כי לא ראיתי את המחט וביקשתי ממנה גם שתמנע משאלות כמו "אתה מוכן?", אבל ככל שהזמן עבר התחיל להימאס עליי להיות תלוי בלוח זמנים של מישהו אחר, לסדר את העבודה שלי לפי העבודה שלה או לחכות לה שעות עד שתתפנה לכמה דקות.

יש לך חרדה ממחטים והנה מישהו בא ואומר לך "חמוד, כל 3 שבועות תצטרך להזריק את החומר השמנוני הזה לתוך השריר שלך".. אז רצתי לחברה הכי טובה שלי בזמנו בהתרגשות של ילד בן 3 שכרגע קיבל צעצוע חדש "תראי! קיבלתי את המרשם. בואי תעשי ממני גבר".

שהגיע יום ההולדת שלי, שבמקרה נפל גם על יום שבו הייתי אמור להזריק, החלטתי להעניק לעצמי את המתנה הכי גדולה שאוכל לקבל – עצמאות, וללמוד להזריק לעצמי.

שבוע לפני חרשתי על סרטונים ביוטיוב, התאמנתי על בובות וניסיתי להרגיע את עצמי ולהגיד שהכל יהיה בסדר. יום ההולדת שלי הגיע, הכנתי הכל, נשמתי עמוק, הלב פעם בקצב משוגע, מהבוקר שלושה התקפי חרדה קלים אבל בסוף עשיתי את זה ומאותו רגע כל שלושה שבועות החלטתי שאני לא צריך להיות תלוי באף אחד ולא משנה מה רמת החרדה שלי אני אעשה את זה. כל פעם שהגיע התאריך של הזריקה היה אותו הסיפור – התקפי חרדה, לחצים בחזה, נשימות עמוקות, לנסות להחזיק את הידיים כמה שיותר יציבות והנה זה עבר.

עוד בנושא:  "הייתי אדם שלם בזכות עצמי, אבל בקנקן הלא נכון"

כך עברה כמעט שנה, הייתי גאה בעצמי, כל פעם מחדש אני מתגבר על אחד הפחדים יותר גדולים שלי, אז מי יכול לעצור אותי? אני לא צריך אף אחד.

אבל טעיתי. 2017 התחילה לי רע, הרבה דברים אישיים השפיעו עליי והכניסו אותי להרבה לחץ. וכשהגיע היום שבו אני אמור להזריק אבל לא היה לי לאן ללכת אם אני לא במצב להזריק לעצמי.

המצב הנפשי שלי השפיע על הגוף שלי, שנכנס לסטרס. ניסיתי ניסיון אחד והגוף שלי כאילו דחה את המחט, ניסיתי פעם שניה אותו דבר, וכך גם בפעם השלישית. בפעם הרביעית כבר הבנתי שלא יהיה ניסיון חמישי כי כנראה שה"מנה" כבר מזוהמת ואין לי מה להחדיר אותה לגוף שלי. דבר שהכניס אותי יותר ללחץ – אף בית מרחקת לא פתוח עכשיו ואין לי מאיפה להשיג עכשיו עוד הורמונים.

אבל רגע, מה קורה אם מדלגים על זריקה? האם הגוף מגיב ישר? לא אמרו לי ואין לי חברים טרנסג'נדרים שיוכלו לעזור לי עם זה. אני יכול לגשת בבוקר לאחות של הקופה אבל אני עובד ולא יכול להפסיד את המשמרת הזאת. מלא שאלות שהכניסו אותי יותר ללחץ וגרמו לי להרגיש שאני בעצם לבד בסיפור הזה, אין אף אחד שיכול להגיד לי "תירגע הכל בסדר, השמיים לא נפלו".

מהחוויה הזאת צמחתי והבנתי שיש הרבה דברים שאני צריך לדעת שאף אחד לא אמר לי, כי כמו שאמרתי, התהליך הזה לא מגיע עם חוברת הדרכה שמסבירה לך בדיוק מה אתה אמור לעשות ולאן לפנות. אז הבנתי שיש קבוצות בפייסבוק אליהן אפשר לפנות ויש מוקד טלפוני אליו אפשר להתקשר ובנוגע לזריקות החלטתי לא לתת לפחד הכי גדול שלי לעצור אותי או שבמקרה הכי גרוע אאלץ להתייעץ עם רופאת המשפחה ולהפסיד יום עבודה.


שאלות/תהיות? אתם/אתן לא לבד – ארגון "מעברים" בפייסבוק או באתר | שירות "ברוכות הבאים" שנועד לסייע לרכוש מידע שטרנסים/ות רבים/ות מספרות/ים שעזר להם/ן בתהליך השינוי המגדרי, ובחיי היומיום בכלל. בטלפון: 052-4776707 / 03-5252896 במייל: info@maavarim.org או בפייסבוק של ארגון "מעברים"

עוד בנושא

תגובות

2 תגובות

  1. יסמין הגב

    הכי גבר בעולם, אוהבת אותך המוןןןן!!!

  2. טל הגב

    עוד טרנס פצוע שיסמין אוהבת. שמור נפשך וברח!

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן