fbpx

"פחות ממחצית מחברות וחברי הכנסת הגיעו להצבעה שיכולה להציל חיים"

"כנראה שקל יותר לשתף את דברי הבלע של שר החינוך עם איזה אמירה צקצקנית או צמד מילים מתוחכם מאשכרה ללכת לעבוד בזה. וכיף לקום מוקדם בבוקר להתראיין לתוכנית ולקבל זמן מסך איכותי מאשר להילחם על החיים שלנו שם בכנסת, במקום העבודה שלהם ושלהן"
מליאת הכנסת_israeltourism
CC BY-SA 2.0 | הכנסת | צילום: Israeltourism

את הסערה השבועית קיבלנו משר החינוך שאמר שהוא לא מתנגד לטיפולי המרה ללהט"בים ואף התנסה בכאלה. הרשת התמלאה בפוסטים זועמים ואתמול בערב כבר יצאו חברות וחברי הקהילה הגאה להפגנה מול משרדי הממשלה בקריית הממשלה בתל אביב (לא רוצה להרוס אבל ב19:00 אין שם אף אחד/ת, סתם שתדעו).

קשה לשנות נורמות חברתיות, בטח ובטח בחברה משוסעת ומפולגת כמו החברה הישראלית שמורכבת מכל כך הרבה עדות, דתות ודעות. אחת הדרכים להשפיע ולשנות נורמות כאלו היא באמצעות חקיקה. לצערי, בשנים האחרונות ויתרה האופוזיציה לחלוטין על היכולת שלה להשפיע על השיח הציבורי באמצעות חקיקה, ומלבד מספר מועט מאוד של חברי אופוזיציה שאשכרה עוסקים במלאכת החקיקה לשמה הם נשלחו לכנסת, רובם המוחלט של חברות וחברי האופוזיציה מנסים להשפיע על סדר היום הציבורי (במקרה הטוב) באמצעות אייטמים בתקשורת ופוסטים בפייסבוק, ובמקרה הרע מתייחסים להיותם אופוזיציה כאל סידור עבודה נוח, בו לא צריך לעשות הרבה, אין באמת יכולת להשפיע על המציאות ואפשר להמשיך לצקצק, כמו שאומר רה"מ, ולהיות חמוצים עד הבחירות הבאות, שגם בהם נפסיד עוד לפני שעלינו למגרש.

יש לי חבר טוב ומוכשר (וסטרייט לטענתו), ששנים מדבר על היחלשות האלטרנטיבה משמאל, ועל חוסר הרצון של חברות וחברי הכנסת שלנו לעבוד על אמת ולא רק בשביל כותרת קטנה ב-YNET או ב-WALLA ואשכרה להעביר הצעות חוק.

בימים האחרונים מופצות בפייסבוק תוצאות ההצבעה על הצעת חוק איסור טיפולי המרה לקטין, שנערכה בנובמבר 2018, המציגות תמונה מדאיגה שמצביעה במקרה הטוב על חוסר הבנה של כללי המשחק הפוליטי ובמקרה הרע על ויתור מראש של האופוזיציה על העתיד של כולנו כאן.


שימו לב לכמות הנוכחים בהצבעה – 19 בעד 32 נגד. זהו. פחות ממחצית מחברות וחברי הכנסת שלנו הגיעו להצבעה שאשכרה יכולה להציל חיים של חברות וחברי הקהילה הגאה, בעיקר של בני ובנות נוער שרק מגלים את נטייתם המינית ונשלחים על ידי הורים ומחנכים חסרי אחריות אל מותם.

תגידו שאני דרמטית, תגידו שאני לא מבינה את ענייני החקיקה ההו כה מורכבים, הסכמים קואליציונים, קיזוזים ושיט כזה. אני מבינה את זה דווקא ממש טוב יחסית לציבור הרחב. אבל אני גם מבינה את מה שרוב הציבור מבין ומשום מה הפוליטיקאים שלנו מתעקשים שלא – נשלחתם לכנסת כדי לעבוד עבורנו. נשלחתם כדי לדאוג לאיכות החיים של כל אחד ואחת מאיתנו.

יש עוד הצבעות כאלה אבל אני אחסוך אותם כי זה לא מעניין את הציבור הרחב. אבל כשזה הלך הרוח הכללי בכנסת, מה הפלא ששר החינוך מרשה לעצמו להתבטא בצורה בזויה ולסכן, אשכרה לסכן, חיים של נוער להט"ב?

השיח הציבורי בימים האחרונים מוכיח שמאבקים חברתיים יכולים לשנות עמדות ושהרשות המחוקקת בסופו של דבר נתונה להשפעה מצד הציבור הרחב, והלוא לשם כך הם נשלחו לכנסת – כדי לייצג את הציבור. והציבור הישראלי מוכיח פעם אחרי פעם שהוא מתנגד לטיפולי המרה ללהט"בים, לאלימות כלפי הקהילה הגאה ובעד להעניק להם זכויות שוות כמו כל האזרחים והאזרחיות במדינה (חוץ מהפלסטינים כמובן, והאתיופים, והרוסים שיהדותם מוטלת בספק, ועוד כמה קהילות מיעוט שלא באות בטוב לרוב היהודי פה). אבל איכשהו המאבק הזה מתפספס שוב ושוב.

שיפעילו רמקולים ברחבת הכנסת כדי שכולם ישמעו מה הטיפולים האלה עושים לאנשים. שידפיסו את שמות ותמונות חברינו הלהט"בים שהתאבדו בשנים האחרונות וישלחו לכל הלשכות באופן אישי, שיעשו קמפיינים ציבוריים, ילכו לתוכניות בוקר וערב, ולא יפסיקו לעבוד עד שהם יצליחו לשנות, להשפיע, לחוקק, להציל חיים

באופן מפתיע (או שלא) אנחנו שוב עומדים לפני מערכת בחירות לכנסת. לצערי אין בשורות גדולות וכנראה שמה שהיה הוא שיהיה פחות או יותר. אבל אולי אולי יש לנו הזדמנות בתוך כל שצף המידע ברשתות החברתיות להתחיל לדרוש מנבחרי הציבור שלנו, אופוזיציה וקואליציה, לעבוד בשבילנו. להגיע להצבעות החשובות, להילחם על כל הצעת חוק ובמיוחד על כאלו שמצילות נפשות בישראל ולפחות למראית עין להיאבק על הדברים שחשובים לנו.

עוד בנושא:  חנה קליין נפרדת ממרשה פרידמן: "כעת היא בגן-עדן של נשים גדולות ולוחמות"

כן, אני מצפה מכל חברי האופוזיציה להתייצב להצבעות האלה, כי אחרת פשוט אין להם זכות קיום. אין להם מה לבוא אלינו ולבקש שנצביע להם אם הם לא עושים את המקסימום עבורנו. הצקצקנים יגידו שאם כל חברי האופוזיציה היו מגיעים להצבעה הזו גם הקואליציה הייתה מתייצבת במלואה והחוק לא היה עובר בכל מקרה. טוב מאוד. ככה נראית עבודה. ואז היא צריכה להמשיך. בהשחרה של כל מי שהצביע נגד, בפרסום מספרי הטלפון האישיים שלהם ושל העוזרים שלהם כדי שכל הסיפורים המזעזעים שמתפרסמים ביומיים האחרונים בפייסבוק על א.נשים שנשלחו לטיפולים המסוכנים האלה היו מגיעים אליהם בכל שעה של היום לפני ואחרי ההצבעה. כדי שלא ישנו טוב בלילה ולא יצליחו לעכל את ארוחת הבוקר כמו שצריך. כדי שיגיעו למשכן רעבים לשינוי המציאות ולא שבעים ממשכורות מנופחות ותנאי עבודה מעוררי קנאה. שיעברו דלת דלת במשכן הכנסת המעפן ומצדי שיפעילו ברמקולים ברחבת הכנסת כדי שכולם ישמעו מה הטיפולים האלה עושים לאנשים. שידפיסו את שמות ותמונות חברינו הלהט"בים שהתאבדו בשנים האחרונות וישלחו לכל הלשכות באופן אישי, שיעשו קמפיינים ציבוריים, ילכו לתוכניות בוקר וערב, ולא יפסיקו לעבוד עד שהם יצליחו לשנות, להשפיע, לחוקק, להציל חיים.

אבל יותר קל לשתף את דברי הבלע של שר החינוך עם איזה אמירה צקצקנית או צמד מילים מתוחכם מאשכרה ללכת לעבוד בזה. כי כיף לקום מוקדם בבוקר להתראיין לתוכנית ולגנות את הדברים האלה ולקבל זמן מסך איכותי ואולי לקפוץ עוד מקום בפריימריז או ברשימתה המועדפים של היו"ר מאשר להילחם על החיים שלנו שם בכנסת, במקום העבודה שלהם ושלהן. אז בפעם הבאה שאתם מבקשים שנבחר בכם קודם כל תראו לנו שבחרתם ובחרתן לעבוד עבורנו.

שכל אחד יצביע למי שהוא רוצה, זה באמת לא משנה אם בסוף, ב-18.9 נמשיך לראות תמונות מביכות כמו התמונה הזאת. בעצם זה כן משנה לעשרות, מאות ואלפי בני ובנות הנוער הלהט"בים שמחפשים תקווה וחיים אחרים במדינה הזאת. ומגיע להם ולהן.

רוצה לקרוא עוד?

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

עכשיו בוודג'

אסור לפספס!

עקבו אחרינו

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן