סיפורם של עונדי המשולש הורוד

"אנחנו, שענדנו את המשולש הורוד, נועדנו להשתתף בניסויים רפואיים, ואלה הסתיימו בדרך כלל במוות. לכן דאגתי שלא לעשות דברים שהיו נגד ההוראות" | קטעי זכרונות של להטב"ים מתקופת מלחמת העולם השניה
pinktriangleurbanoutfitters

בגלל הייסורים שעברתי לגמרי שכחתי את המילים ‘עונש מוות’.

פייר סיל | “הומוסקסואל מגורש”

“יום אחד הצעקנים האלה הורו לנו להגיע מיד לאתר הספירה. בצעקות ובצווחות, הם הורו לנו לעשות זאת ללא כל שהות. מוקפים באנשי אס אס, היה עלינו ליצור ריבוע ולעמוד דרוכים, כפי שעשינו בספירת הבוקר. המפקד הופיע עם כל הצוות שלו. הנחתי שהוא, בעל אמונה עיוורת ברייך, הולך להכות אותנו שוב באלה ולתת לנו שורה של פקודות, העלבות ואיומים – תוך שהוא מחקה את היציאות הידועות לשמצה של אדונו, אדולף היטלר. אבל הפעם זה היה הרבה יותר גרוע: הוצאה להורג.

שני אנשי אס אס הביאו איש צעיר למרכזו של המרובע. מפוחד זיהיתי את ג’ו, חברי האהוב, שהיה רק בן 18. לא זיהיתי אותו לפני כן במחנה. האם הוא הגיע לפניי או אחריי? לא ראינו אחד את השני בימים שלפני תפיסתי על ידי הגסטאפו.

כעת קפאתי ברעדה. קיוויתי שהוא ייצא מהרשימות שלהם, מהסיבובים שלהם, מההשפלות שלהם. והנה הוא היה, לנגד עיניי חסרות הכוח, עיניים שהתמלאו בדמעות. שלא כמוני, הוא לא נשא בקרבו מכתבים מסוכנים, קרע פוסטרים או חתם על עצומות כלשהן. מה קרה? במה המפלצות הללו האשימו אותו? בגלל הייסורים שעברתי לגמרי שכחתי את המילים ‘עונש מוות’.

הרמקולים במקום ניגנו בקול רם איזו יצירה של מוזיקה קלאסית בעוד אנשי האס אס הפשיטו אותו עד שהיה עירום וערייה תוך כדי שהם דוחפים מוט ברזל סביב ראשו. מיד לאחר מכן, הם שיסו בו את הכלבים האכזריים שלהם. כלבי המשמר חתכו קודם כל את המפשעה והירך שלו, ואז טרפו אותו ממש לפנינו. זעקות הכאב שלו התעוותו והלכו והתגברו בגלל הכאב שנגרם לו לאחר שהם תפסו את הראש שלו.

עיניי נמלאו אז בכל כך הרבה אימה. דמעות זלגו על לחיי, התפללתי שהוא יאבד את הכרתו במהרה. מאז אני לפעמים מתעורר באימה באמצע הלילה. במשך חמישים שנה עברה הסצינה הזו שוב ושוב בראשי. לעולם לא אשכח את הרצח הברברי של אהבתי – לנגד עיניי, לנגד עינינו, כי היו שם מאות עדי ראייה”


‘אתם, מתרוממים מטומטמים, לא הולכים לבצע כאן את המעשים שלכם’!

היינץ הגר | “האנשים עם המשולשים הורודים”

“בבלוק שלנו היו רק הומוסקסואלים, כ- 250 איש בכל אגף. יכולנו לישון רק בפיג’מות שלנו והיה עלינו לשמור שהידיים תהיינה תמיד מחוץ לשמיכה, כי ‘אתם, מתרוממים מטומטמים, לא הולכים לבצע כאן את המעשים שלכם’!  כל אחד שהיו מוצאים אותו במיטה רק עם תחתונים, או עם הידיים מתחת לשמיכה – והיו בדיקות כמעט בכל לילה – נלקח החוצה וכמה קערות של מים היו נשפכות עליו. לאחר מכן הוא הושאר לעמוד בחוץ למשך זמן רב. רק כמה אנשים שרדו את הטיפול הזה. התוצאה הכי פחות גרועה של זה הייתה ברונכיטיס, והיה זה נדיר לראות הומוסקסואל יוצא מזה בחיים. אנחנו, שענדנו את המשולש הורוד, נועדנו להשתתף בניסויים רפואיים, ואלה הסתיימו בדרך כלל במוות. לכן, כשלעצמי, דאגתי שלא לעשות דברים שהיו נגד ההוראות.

עוד בנושא:  המתמודדת הלסבית למשרת השריף: "אני יודעת איך זה להחשב למטרה בגלל מי שאני ולא בגלל משהו שעשיתי"

אסור היה עלינו גם להתקרב יותר מחמישה מטרים לבלוקים האחרים. כל מי שעשה זאת קיבל לפחות בין 15 ל- 20 הצלפות שוט על ה’סוס’. בהתאמה, לאסירים מקטגוריות אחרות אסור היה להיכנס לבלוק שלנו. נשארנו מבודדים כארורים שבארורים, ה’קווירים החראות’ של המחנה, נידונים להיות המחוסלים והטרף חסר העזרה לכל העינויים שהעבירו אנשי האס אס והקאפואים.

עבודתנו הייתה לשמור על ניקיונו של האזור בקרבת הבלוק שלנו. זה, לפחות, מה שאמר לנו האחראי עלינו. במציאות, המטרה הייתה לשבור את הזיק האחרון ביותר של רוח עצמאית שהייתה יכולה להיות בקרב האסירים החדשים שבינינו, על ידי עבודה קשה, אם כי חסרת היגיון, ולהרוס את מעט היושר האנושי שעדיין היה בקרבנו. העבודה הזו נמשכה עד שקבוצה חדשה של אסירים עונדי משולשים ורודים הגיעה לבלוק שלנו, ואז הוחלפנו.

מה שהיינו צריכים לעשות היה, איפוא, כדלקמן: בבוקר היה עלינו לקחת את השלג שנמצא בצידו השמאלי של הכביש אל צידו הימני. אחר הצהריים היה עלינו לקחת את אותו שלג בחזרה מהצד הימני של הכביש אל הצד השמאלי. לא היו לנו מריצות או יעים לקחת בהם את השלג. זה היה פשוט מדי בשבילנו, ה’קווירים’. לא, האחראים עלינו באס אס חשבו על משהו הרבה יותר טוב. היה עלינו לשאת את השלג בידיים שלנו, ידינו החשופות. מובן שלא היו לנו כפפות. עבדנו בזוגות. 20 מאתנו הרימו את השלג מהרצפה, 20 מאתנו נשאו אותו אל הצד השני של הכביש. וכך גם בערב, והכל פעמיים. העינוי הנפשי והפיזי הזה נמשך 6 ימים, עד שסוף סוף הגיעו אסירים אחרים עונדי משולש ורוד לבלוק שלנו והחליפו אותנו. ידינו נסדקו לכל אורכן והיינו לעבדים אלמים ולא שונים איש מרעהו לאנשי האס אס.

ספירת הבוקר לא הייתה כל כך מפחידה כמו ספירת הערב, כי רק המספרים של האנשים בבלוק נספרו בה, מה שלקח כשעה, ואז ניתנה הפקודה להתחיל לעבוד. בכל מצעד, גם אלה שזה עתה מתו היו חייבים להיות נוכחים. השכיבו אותם בקצהו של כל בלוק וגם הם נספרו. רק לאחר המצעד, ולאחר שנרשמו על ידי קצין, הם נלקחו לחדר המתים ושם נשרפו הגופות.

עוד בנושא:  גברים וחיות אחרות - קבלו את לוח השנה של ALL INCLUDED

גם אסירים שלא היו יכולים לעבוד היו חייבים להיות נוכחים במצעד. פעם אחר פעם סייענו לאסירים אחרים ללכת, או אף נשאנו אותם, אל עבר מגרש המסדרים – אסירים שהוכו על ידי אנשי אס אס אך מספר שעות לפני כן. לעיתים, היה עלינו להביא למצעדים אסירים שהיו חצי קפואים או לוהטים. היעדרות של כל אחד מהאסירים בבלוק – משמעה היה מכות רבות, שמשמען היה מיתות רבות”.


מעצרים המוניים של הומוסקסואלים

פרידריך פול פון-גרוסהיים | “סומנו עם אות A גדולה”

“בינואר 1937 עצר האס אס בלובק 230 גברים תחת סעיף 175 לחוק הנאצי, שאסר על הומוסקסואליות. נאסרתי אז למשך 10 חודשים. הנאצים השתמשו בסעיף 175 כדי לבצע מעצרים המוניים של הומוסקסואלים. ב- 1938 נעצרתי שוב, הושפלתי ועוניתי. הנאצים שחררו אותי בסופו של דבר, אבל רק אם אסכים להיות מסורס. הסכמתי שיבצעו בי את הניתוח הזה. מפני שעשו כן, הוגדרתי כ’בלתי כשיר פיזית’ כשעמדתי להתגייס לצבא ב- 1940. ב- 1943 נעצרתי שוב, הפעם כי הייתי מונרכיסט, תומכו של הקיסר לשעבר של גרמניה, וילהלם השני. הנאצים אסרו אותי כאסיר פוליטי במחנה הריכוז בלובק”.


מתוך האתר Pink triangle

“אי-ההפשעה של הומוסקסואליות נשית משמעה היה שלסביות לא הוטרדו ונרצחו באותה דרך ובאותה אינטנסיביות בה הומוסקסואלים הוטרדו ונרצחו על ידי הנאצים. אבל הן כן סבלו, לדוגמא, מהאפלייה שסבלו מועדונים של תת התרבות ההומוסקסואלית, הסגירה של עיתוני ומגזיני הגייז ושל הברים בהם גייז נפגשו. זה גרם ללסביות ליצור מעגלי חברות משל עצמן. חלקן ניתקו את כל הקשרים החברתיים שלהן, ואפילו שינו מקום מגורים, מפחד להיחשף. זהות וסגנון חיים לסביים, שהחלו להתפתח מאז תחילת המאה ה- 20, ובפרט בימי רפובליקת ויימאר (השלטון שקדם בגרמניה לשלטון הנאצי) פשוט נהרסו עם עלייתם לשלטון של הנאצים. האפקט של זה נמשך הרבה מעבר לתקופת הרייך השלישי.

“רק במקרים אחדים טפלו על נשים האשמות מהאשמות שונות למעצרן, בעוד שהסיבה האמיתית לכך הייתה היותן לסביות. במסמך אחד, של הנהלת מחנה הריכוז רוונסבורק, הוגדרה הומוסקסואליות נשית כסיבה לכליאת חלק מן העצורות בו. המונח ‘לסבית’ הופיע כסיבה למעצרה במחנה של אלי ס. בת ה- 26. היא הושמה בקרב האסירות הפוליטיות במחנה. לא ידוע שום דבר מעבר לזה על גורלה. במקרים אחרים, נודע כי לסביות נענשו על כך ש’חתרו תחת מורל הצבא הגרמני’. סעיף 176 לחוק הנאצי הופעל כאשר היו מערכות יחסים בין עובדת לממונה עליה או בין מורה לתלמידה”.

עוד בנושא

תגובות

תגובה אחת

  1. סגולה הגב

    מי שרוצה להתעמק יותר בזוועות התקופה יכול לקרוא את הספר The pink triangle של Richard Plant. הספר יצא ב-1986.

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן