נחשים, תחמנים ועופות מוזרים – גברים ביסקסואלים בקולנוע ובטלוויזיה

בשלושים השנה האחרונות עברו דמויות הביסקסואלים בטלוויזיה מרשעים לאנטי גיבורים. אבל האם המעבר משטן לשטן עם כוונות טובות הוא מעבר כה משמעותי?
ביסקסוליםבטלויזיה
צילום: צילום מסך

לא מזמן צפיתי בסדרה "New Girl" בנטפליקס, והתעצבנתי. מאוד. למען האמת, טרקתי את המחשב הנייד שלי ולקחתי כמה נשימות עמוקות, לפני שהשארתי לה דיסלייק והפסקתי לצפות בה.

מה גרם לי לעשות את זה?

בתחילת העונה השנייה, ג'ס – הגיבורה החביבה של הסדרה – יוצאת לה לחפש סטוץ, ונתקלת בגבר נאה אבל מוזר למראה. הוא מספר לה שהוא לא כיבס את המכנסיים שלו כבר 18 חודשים. מהבעות פניה רואים שהיא נגעלת, אבל מוכנה לבלוע את זה בשביל זיון מהיר. הגבר מוסיף ואומר: "אני גם ביסקסואל". בתגובה, הגיבורה החביבה שלנו משפילה מבט, אומרת "אוקיי" מיואש, וקאט עברנו לבחור הבא.

המסר הוא ברור – ג'ס נגעלת מבחורים ביסקסואלים, וזה בסדר גמור. יותר מזה, גברים ביסקסואלים הם "ווירדוז" מגעילים. האם ג'ס שונה בהרבה מנשים סטרייטיות בארץ? ממש לא. לדחות בחור רק כי הוא ביסקסואל, נחשב הגיוני, כי גברים ביסים הם מוזרים, ערמומיים, או הומואים בארון.

כמובן שהם לא יגידו את זה באופן ישיר, אבל אתן דוגמא לאופן שבו הדברים האלה נאמרים בצורה עקיפה.

כשהייתי בהודו, דיברתי עם כמה ידידות סטרייטיות, ושאלתי אותן אם היה מפריע להן לצאת עם בחור ביסקסואל. התשובות שלהן היו מתחמקות – הן ידעו שאני בי וכנראה לא רצו לפגוע ברגשות שלי – אך המסקנה שהן הגיעו אליה היא שלצאת עם בחור ביסקסואל זה "יותר קשה", מפני שיכול להיות שהוא בעצם הומו (רובנו פשוט לא), וגם יש לו יותר "אופציות", מה שמגדיל את הקנאה שלהן, את הסיכוי שהגבר יבגוד.

המסקנה השנייה היא זו שלעניות דעתי, נובעת מאיך שהתקשורת הציגה אותנו. גם לגבר שגר בעיר גדולה יש יותר "אופציות", כביכול, מגבר שגר ביישוב קטן בפריפריה, אבל הוא לא מעורר את אותה קנאה וגועל שגבר ביסי מעורר. הסיבה למה "קשה יותר" לסטרייטיות לצאת עם ביסים, הסיבה למה הסטיגמה שלפיה גברים ביסים הם הומואים או בוגדניים כל-כך תבועה בחברה שלנו, היא איך שהציגו אותנו במדיה.

ג'יי בילזראן – פה גדול | צילום מסך

עוד בנושא:  שול-יים - גיליון חדש למגזין לפרוזה להטב"קית

בסרט "רפסודיה בוהמית", למשל, פרדי מרקורי (שבחיים האמיתיים ניהל רומנים עם נשים רבות וגברים רבים) מוצג כהומו, תמיד מוקף בבחורים, פרט לבחורה אחת שבה התאהב באופן אפלטוני – מרי, "חברתו הטובה ביותר". בסצנה שבה פרדי מנסה לספר על נטיותיו למרי, הוא אומר לה: "אני חושב שאני ביסקסואל" והיא צועקת עליו: "אתה הומו, פרדי!" והולכת לבכות ליד החלון, גשם יורד סביבה. האישה הסטרייטית נופלת קורבן למזימותיו של ביסקסואל, של הומו בארון.

דמות נוספת של גבר ביסקסואל שצברה פופולריות בשנים האחרונות היא דמותו של לוציפר מורנינגסטאר בסדרה "לוציפר". לוציפר הוא, פשוטו כמשמעו, השטן. לוציפר הוא אנטי-גיבור: חביב, שנון, מעניין, אך אפור מוסרית ולבטח לא מישהו שהיה נכנס למערכת יחסים מחייבת בלי לעשות שינויים משמעותיים לפני כן. מצד אחד, זה נחמד שישנה סדרה שבה הפרוטגוניסט הוא גבר ביסקסואל, מצד שני, קצת מבאס אותי שהגבר הביסי הכי משמעותי על המסך הוא השטן.

הדוגמאות הללו באות מהעשור האחרון, ובמקרים הנדירים הנוספים שבהם גברים בי/פאנסקסואלים נראו על המסך, זה היה הטון – אנטי-גיבורים, אנשים מוזרים, או הומואים שבמקרה שוכבים עם בחורה. עוד דוגמאות שנופלות לקטגוריות האלה הן סטואי מ"איש משפחה", רוג'ר החייזר מ"אבא אמריקאי" (עופות מוזרים) ואוברין מארטל ממשחקי הכס (אנטי-גיבור). הטון משתפר במעט ונהיה קצת יותר מציאותי ככל שמתקרבים להווה, אך ככל שהולכים אחורה בזמן, המצב רק מחמיר. הייצוגים המעטים שיש לגברים ביסים על המסך רק הולכים ונהיים חשודים יותר, סימפטיים פחות – גברים ביסים הם בעיקר שדים, שטנים, ערפדים וכדומה. מגמה זו מגיעה לשיאה בפרק מהסדרה midnight caller"" משנת 1988, שכותרתו הייתה After It happened. בפרק הזה הגבר הביסקסואל הוא לא מפלצת בדיונית, אלא מפלצת אנושית.

עלילת הפרק סובבת סביב מנחה תכנית רדיו בשם ג'ק, שהאקסית שלו פונה אליו בבקשה שיעזור לה למצוא את הגבר שהכניס אותה להריון והדביק אותה באיידס. הם מאתרים את הגבר, מייק, ומגלים כי מדובר בביסקסואל מרושע, שמסתובב בעיר ומדביק אנשים בנגיף האיידס באופן מכוון. ג'ק חושף את מייק בתכנית הרדיו שלו, ומייק מתעמת עם ג'ק. העימות נעצר רק כשהאקסית של ג'ק שולפת אקדח על מייק, הביסקסואל המרושע שהדביק אותה באיידס.

ייצוג במדיה הוא דבר חשוב, שיכול לסייע או להזיק למעמדן של הקבוצות המיוצגות. בנוסף, אני בטוח שרבים מאיתנו לא מצאו את המילים לתאר את מה שהרגישו או את הפשר לרגשות הללו עד שהם ראו אנשים חווים אותם במדיה – בחדשות, בריאליטי, במדיה החברתית או בסרטים. אצלי זה קרה עם דמות טלוויזיונית.

נולאן רוס אינו הפרוטגוניסט של "נקמה", אופרת סבון מלאת התככים מ2011. הוא גאון מחשבים עשיר, ואינו בוחל באמצעים על מנת להשיג את מטרותיו. הוא מניפולטיבי, אבל בסופו של יום הוא בן-אדם טוב שמסייע רבות לגיבורת הסדרה. בעונה הראשונה, נולאן חושף כי הוא "3 בסולם קינסי". באותה תקופה הייתי בן 13, וחיפשתי בגוגל את "סולם קינסי" המפורסם, ובסופו של דבר הגעתי להגדרה הביסקסואלית, ומצאתי פשר לרגשותיי.

גבריאל מאן בתפקיד נולן רוס | צילום מסך

המסקנה המתבקשת היא שהמצב משתפר – ביסקסואלים עברו מרשעים לאנטי גיבורים. אבל האם המעבר משטן לשטן עם כוונות טובות הוא מעבר כה משמעותי בשלושים שנה?

יש אנשים שיצביעו על דוגמאות כמו ג'יין הבתולה ו"פה גדול", סדרות חדשות יחסית המציגות בנים ביסקסואלים סימפטיים. אישית לא ראיתי את ג'יין הבתולה (למרות ששמעתי רק דברים טובים בהקשר הזה) אבל התחברתי מאוד לג'יי, הנער הביסקסואלי החרמן ב"פה גדול". יחד עם זאת, חשוב לזכור שאלו סדרות נישתיות, ושתיהן העזו להעלות את הנושא רק בעונות מאוחרות, בהן כבר היה להן קהל מבוסס.

בסופו של דבר, נראה כי במדיה הפופולרית באמת, זו הפונה לקהל רחב, הנרטיב על גברים ביסקסואלים לא השתפר בצורה משמעותית. לפי הנרטיב הזה, גברים ביסקסואלים הם יצורי כלאיים מפלצתיים, שנראים כמו בני אדם רגילים, כמו סטרייטים, ומפתים את הנשים הסטרייטיות כחלק מהמזימות האפלות שלהם. אין פלא, אם כך, שבמדיה הפופולרית שדים, שטנים וערפדים נוטים להיות גברים ביסקסואלים. ואין פלא, אם כך, שנשים סטרייטיות נוטות לפסול אותנו על הסף. הרי מי תרצה לצאת עם מפלצת, או גרוע מזה, עם הומו?

עוד בנושא

תגובות

תגובה אחת

  1. נפ הגב

    ג'יי בילזריאן לגמרי נופל ב"ווירדו מגעיל חרמן" 🙁
    אם כבר חיובי ונישתי אי אפשר שלא להזכיר את דריל
    https://www.youtube.com/watch?v=5e7844P77Is

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן