fbpx

"לפחות ערב אחד בשנה כל אחד צריך לחפש את החירות הפנימית שלו"

בסוף השבוע יתקיים הסדר הגאה המסורתי של האגודה למען הלהט"ב בשיתוף עם המרכז הגאה, לקראת הסדר הרב אבי נוביס דויטש, חולק איתנו נקודות מעניינות מהמשנה והגמרא
wine-2373500_640
Pixabay | C00

הפרק העשירי של מסכת פסחים עוסק בליל הסדר, הרבה נקודות מעניינות עולות במשנה ובגמרא בפרק הזה ואני רוצה לחלוק אתכם כמה מהן:

המשנה מתחילה בקריאה לא לאכול לפני ליל הסדר, מעניין שזה בעצם הדין הראשון שפותח את הלכות ליל הסדר עצמן, הגמרא מסבירה שהדבר מגדיל את החשק והתיאבון למצה לפסח ולמרור. בעצם כאן מזכירה לנו המשנה דבר חשוב – מצה ומרור יכולים להיות דברים שאנו מחכים להם בהתרגשות, או דברים שאנו רגילים בהם, באופן מוזר דווקא לאכול אחרי ציפייה ומאמץ זה דבר מתגמל, יותר מלאכול משהו שזמין לך כל הזמן.

המשנה ממשיכה ואומרת שגם עני צריך להסב, כלומר לנהוג דרך חירות. בכך היא אומרת שלפחות ערב אחד בשנה כל אחד צריך לחפש את החירות הפנימית שלו, לי זה מתכתב עם תפיסתו של ויקטור פרנקל שבה האדם יכול לבחור גם בשעבוד הגדול למצוא לעצמו בעומקי הנפש חווית חירות.

המשנה הראשונה מסיימת בכך שהיא אומרת שיש לספק ארבע כוסות של יין לכל אחד, והתמחוי – קופת המזון הציבורית צריכה לספק ארבע כוסות יין לעניים. החידוש כאן הוא גדול אף יותר, לא רק שהעני צריך למצוא בתודעתו את החרות הפנימית, גם מי שיש לו צריך לפעול בלילה הזה לשחרר את מי שאין לו.

מסיבה זו אני מחבב את הסמלים החדשים על שולחן הסדר: כוס של מרים שמזמינה את הנשים להיות שוות בסדר, התפוז שנועד להגיד שגם להטב"ק שייכים לקהילה, והסלק שמחליף את הזרוע כדי לציין שהחרות שלנו אינה זקוקה לשעבוד וניצול של החי.

האתגר של החירות הוא גדול, הגמרא קובעת כי יש להסב רק בשתיים מתוך ארבע הכוסות ותוהה באלו מן השתיים.

לפי דעה אחת יש להסב רק בשתי הכוסות האחרונות, כי בראשונות אנו עדיין מדברים על שעבוד מצרים, ואי אפשר לחגוג שחרור כמדברים ומשחזרים רגעים של שעבוד. הדעה השנייה מפתיע יותר, היא אומרת שיש להסב דווקא בשתי הכוסות הראשונות, כי בשתי האחרונות האדם כבר חופשי, ולכן אינו חווה את החירות שלו.

עוד בנושא:  יונתן ולפר מונה ליו"ר-שותף בבית הפתוח

ליל הסדר הוא עדיין חווית יסוד ביהדות הישראלית, כמעט כל היהודים בישראל מציינים את ליל הסדר בדרכם, מצד אחד הם עושים זאת עם חיבור לעבר ולמסגרת עתיקה, מצד שני הם מחדשים ומתאימים אותו לצרכיהם ולאופיים. בעיני זהו ביטוי למתח הזה של חירות, שבעצם המסגרת והגבול הם הכלים המאפשרים לה להתבטא. אני מאחל לכולנו לבחור את הדרך שלו ושלה לציין את הפסח ואת חווית החירות שלו ולהיות רגיש לנהל את חייו ללא שעבוד ופגיעה בחרותו של אדם אחר – חג שמח.


הכותב הוא הרב אבי נוביס דויטש, רב מסורתי המשמש כדיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר

רוצה לקרוא עוד?

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

עכשיו בוודג'

אסור לפספס!

עקבו אחרינו

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן