pixabay | cc0
קום והתהלך בארץ
"אנחנו כאן ובכל מקום"
לגמרי, אין רגע דל.
אם זו משטרת האופנה בבוטקה ברוטשילד,
או כל הנציגות והנציגים שבמכוני הכושר ובקרוספיט שעושות לנו אחלה מוניטין,
כיכר רבין, נחלת בנימין, הבימה ופלורנטין.
כל הרחובות מכוסים בדגלים, החל ממעברי חציה ועד שלטים על עסקים קטנים-
זו השתלטות מוחלטת של אהבה!
אנחנו באמת כאן ובכל מקום, אה?
כנראה שפשוט פספסתי שהסלוגן הזה מתייחס אך ורק לתל אביב
כי כשאני עולה על הכביש המהיר לפעמים אני מסתכל סביב – ונדמה שאין קול ואין עונה,
תנמיכי את הקול שאף אחד לא יגלה,
פה חבר, אתה שונה.
פה זה ירושלים, קריית גת, נתיבות, נהריה, עפולה ואילת. רשימה ארוכה שבתוכה מלא עסקים קטנים בלי דגלים, כשרים גלאט.
כאן ובכל מקום זה תל אביב.
ניצחנו? בכל זאת, מדינה שלמה כבשנו.
בזכות א.נשים מהממים ומהממות, שמאיישות משרות חשובות, דוחפים ודוחפות אותנו לצאת לרחובות על זכויות למחות,
החזית הגאה, איגי, חושן, האגודה,
הרשימה עוד ארוכה והזרוע עוד נטויה, אנחנו לגמרי בדרך הנכונה, פרושים בכל רחבי הפריפרייה ונותנים מקום ביטוי לנוער שלא זכה,
לגדול במדינה שנקראת תל אביב,
רק כדי לברוח לשם חזרה.
וזו בדיוק הבעיה.
אני לגמרי בתודעה, שלא תחשבו שאני שיפוטי כלפי ההחלטה,
גם אני אוהב חלב שקדים, חתיכות וחתיכים שאוכל להתחיל איתם במועדונים, גם אני צמא לחיות במקום שבו כולם מכילים,
וכולן מכילות כי כאן ובכל מקום בתל אביב לגמרי יש מקום להסתובב בביטחון ובשלווה ברחובות.
אבל זו עדיין בעיה.
כי כשהקהילה מגישה את דרישותיה לממשלה
אני לא אופטימי שחוק הפונדקאות לדוגמא,
יעבור בהסתמך על כך שיש לנו ממשלה משכילה.
איך היא תשכיל, ובעיקר למה בכלל שתכיל, אם היא מורכבת מנבחרים של ציבור שלא פוגש מספיק מאיתנו כדי לשמוע ולהתחשב, אנחנו נותנים לדעות קדומות ובורות על ההחלטה להעפיל.
ואם חלק נכבד מאותם.ן נבחרי ונבחרות הציבור,
הם סמוטריץ בהמות ורפי המרות
או מפלגות אחרות שלשבת בכנסת עם כל אלה מוכנות,
זו לא נורה אדומה בשבילנו שמסמלת שפה, לא כאן, אלו הן הדעות הרווחות?
אם פה לא יהיו קהילות גאות, אז עדיין כאן ובכל מקום נוכל לשנות
אבל פה, אל תצפו להפתעות. תדעו שעדיין יש כאלה שמשתמשים בכפפות.
ארצה לסיים בחדשות טובות.
קצת אופטימיות, אני לא רוצה לגרום לכםן לבכות.
קהילה הולכת וגדלה בבאר שבע, אחת אמיתית ולא טרנדית זמנית.
גרעין המשך של איגי שמרימות את כל עפולה על עקבים,
רעננה, נתניה, אשדוד ועוד רבות אחרות שאירחו מצעדים
וקבלו וואו – אירוע גאווה משותף בלוד ליהודים וערבים.
ואם נמשיך ליישב פה,
דווקא פה ולא כאן!
נתקע את דגלינו ונטמיע עצמנו באוכלוסיות שדווקא איתן זה הכי בלגן.
ודווקא בהן, בשורש המחלוקת ניתקל
אולי יבוא יום ולא יהיו בהמות שחושבים שאנחנו בהמות שאת חגיגות ניצחונותינו יוכלו לקלקל.
קום והתהלך בארץ,
בתרמיל ובמקל.
וודאי תפגוש בדרך,
את ארץ ישראל.
