טיפולי המרה – אין עדות ליעילות, יש עדות לנזק אפשרי למטופלים

ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית, מציג את ניר העמדה של ההסתדרות הרפואית התומך בהצעת החוק של ניצן הורוביץ לאיסור וביטול טיפולי המרה
טיפוליהמרה

מחר (רביעי) תצביע הכנסת על הצעת החוק של ח”כ ניצן הורוביץ (מרצ) לאסור טיפולי המרה (הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – איסור טיפולי המרה).

איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית בישראל תומך בהצעה, והציג נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית העוסק בנושא, אותו כתבה ועדה של נציגות ונציגי איגודים וחברות בהסתדרות הרפואית בישראל: איגוד הפסיכיאטריה, איגוד הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, איגוד רופאי המשפחה, איגוד רופאי הילדים והחברה לרפואת מתבגרים והחברה לרפואת להט”ב.

אנו קובעים כי אין עדות ליעילותם של טיפולים לשינוי הנטייה המינית או הזהות המגדרית, וכי יש עדויות לנזק אפשרי גם באוכלוסייה הבוגרת ובעיקר בילדים ובמתבגרים. לפיכך אין להפנות לטיפולים אלו ואין להשתתף בהם מבחינה מקצועית ואתית.

נייר העמדה נכתב על סמך סקירת ספרות מדעית, ניירות עמדה מטעם ארגונים רפואיים וארגוני פסיכולוגים ברחבי העולם, וכן על סמך שמיעת עדויות של אנשים שעברו טיפולי המרה או טיפולים לשינוי הנטייה המינית.

מהו טיפול לשינוי נטייה מינית? כל טיפול או ייעוץ, שניתנים בכל דרך, ושמטרתם לשנות את הנטייה המינית של האדם. לדוגמה: טיפול תרופתי, פסיכותרפי, התנהגותי, חינוכי ועוד.

בשנת 1973 הוצאה ההומוסקסואליות מספר האבחנות הפסיכיאטריות, ה-DSM (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) ומאז אין היא מוגדרת כהפרעה או כמחלה. בשנת 1992 הצטרף גם ארגון WHO (World Health Organization) והסיר את האבחנה מהסיווג הבין-לאומי של מחלות (ICD: International Classification of Diseases). כיום הומוסקסואליות נחשבת כווריאציה נורמטיבית של המיניות.

עוד בנושא:  דיון סוער בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בהצעות חוק לאיסור טיפולי המרה: "מדובר בניסיון רצח"

ועדה של נציגות ונציגי איגודים וחברות בהסתדרות הרפואית בישראל בחנה את טיפולי ההמרה, ונימקה את התנגדותה להם בחמישה אספקטים:

1. הטיפולים האמורים לא נמצאו יעילים, והם עלולים להסב נזק של ממש: מסקירת ספרות מקיפה ומניירות עמדה של ארגונים נוספים עולה הסכמה, כי אין מקום לאף טיפול המבוסס על ההנחה שהומוסקסואליות היא מחלה או הפרעה הדורשת טיפול, או לכל טיפול ששם לעצמו כמטרה את שינוי הנטייה המינית. הטיפולים לשינוי הנטייה המינית לא נמצאו כאמור יעילים בשינוי הנטייה, ולעומת זאת נמצא שהם עשויים לגרום לנזקים נפשיים ובהם חרדה, דיכאון ואובדנות. עוד נזקים אפשריים הם בידוד ונסיגה חברתית, קושי בקשירת קשרים אינטימיים וביחסי מין, הימנעות מקשרים חברתיים, פגיעה באמונה הדתית, כעס וריחוק כלפי ההורים (במקרים שבהם, במסגרת הטיפול לשינוי הנטייה המינית, הואשמו ההורים בנטייה זו).

2. ה”מטפלים” המעורבים בטיפולים לשינוי הנטייה המינית לא פעם אינם מוסמכים לטפל: בטיפולים אלה מעורבים לא פעם “מטפלים” שאינם עומדים בקריטריונים המקצועיים, האקדמיים או האתיים שנקבעו בעבור אנשי מקצוע שעוסקים בטיפול נפשי. לכן, נוסף על הנזק מטיפול שאינו ראוי כשלעצמו, עלול להיגרם נזק מקבלת טיפול מאדם שאין לו הכשרה לטפל.
עמדתה של ההסתדרות הרפואית היא שהיה ואנשים סובלים מקונפליקט פנימי, או עם סביבתם המשפחתית או החברתית על רקע נטייתם המינית או זהותם המגדרית; והיה וירצו זאת – אזי אפשר להפנותם לטיפול פסיכותרפי. את הטיפול הזה ייתנו אך ורק מטפלים בעלי הכשרה מקצועית רשמית שעומדים באמות המידה המקצועיות, האקדמאיות והאתיות הדרושות, ושאמונים על עקרונות נייר עמדה זה.

3. חשש מפגיעה בצד שלישי במסגרת טיפולים לשינוי הנטייה המינית: מהעדויות ששמעה הוועדה עלה שטיפולים לשינוי הנטייה המינית עשויים לגרום פגיעה גם בצד שלישי, לדוגמה: אישה שנישאת לגבר הומוסקסואל, שמצוי בתהליך שמנסה לשנות את נטייתו המינית באמצעות הנישואים, אך מבלי שמיידעים את האישה בדבר התהליך.

4. סכנה מיוחדת בהפניית קטינים לטיפולים: יש סכנה מיוחדת בהפניית ילדים ובני נוער לטיפולים לשינוי הנטייה המינית. בנושא זה אין די מחקר שנערך בקטינים, וממעט המחקרים הקיימים אין כל עדות לכך שטיפולים אלו יגרמו לשינוי הנטייה המינית בעתיד. לעומת זאת, עולה שטיפול לשינוי הנטייה בגילאים אלו מזיק נזקים נפשיים גדולים, לרבות: דיכאון, חרדה ואובדנות. זאת ועוד, קיים סיכון מוגבר להתעללות וניצול של ילדים ובני נוער מצד המבקשים לשנות את נטייתם המינית. מבחינה אתית, קיים חשש ניכר שילדים ובני נוער אינם מגיעים לטיפולים אלו מרצונם החופשי ומתוך הבנת התהליך שאליו הם מופנים, אלא נשלחים לטיפול על ידי הבוגרים האחראים עליהם (הורים, מורים וכד’).

5. טיפולים לשינוי הנטייה עומדים בסתירה לחוק זכויות החולה: על פי חוק זכויות החולה, התשנ”ו‒1996, קבלת טיפול רפואי הולם היא זכות בסיסית של כל אדם. הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית התייחסה לסוגית הטיפול ההולם בנייר עמדה משנת 2009, שקבע כי “הרופא יפעל למנוע טיפול שאינו טיפול רפואי מקובל, שמקורו באמונה, אם יש בטיפול זה כדי לסכן את המטופל עצמו”. מכאן שטיפול לשינוי הנטייה המינית והזהות המגדרית חל תחת ההגדרה של טיפול רפואי בלתי הולם וכל הממליץ עליו עובר עבירה אתית.

בקביעתנו אנו מצטרפים להמלצות של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל שפרסמה בשנת 2011 נייר עמדה לגבי טיפולים לשינוי הנטייה המינית, וכן של משרד הבריאות הישראלי שפרסם אזהרה לציבור מפני טיפולים אלה בשנת 2014. עמדתנו עולה בקנה אחד עם ניירות עמדה של ארגונים רפואיים רבים בעולם כדוגמת: World Medical Association, Royal College of General Practitioners, America medical association, American Academy of Pediatrics, American Academy of Child and Adolescent Psychiatry וארגונים רבים נוספים.

צילום: אביטל צימט

הכותב הוא ד”ר צבי פישל, יו”ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל של ההסתדרות הרפואית

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן