fbpx

חודש הגאווה בשנקר- דניאל מנו-בלה

דניאל מנו בלה

דניאל מנו-בלה


על היצירה

הדמויות ביצירה הם זוג גברים – הומואים ואני לסבית, אך ללא ספק הזהות הלהט"בית שלי באה לידי ביטוי ביצירה בעומק של היצירה התעסקות העיקרית שלה באהבה השונה – המורכבת, בחיבור.

היצירה THE LOVERS לא נוצרה במסגרת קורס ספציפי בלימודים שלי אלא במסגרת פרויקט שהתחלתי לעבוד עליו בשנה ג' והיום אני ממשיכה לעבוד עליו. במסגרת הפרויקט התעסקתי בשאלות זהות וחקר עצמי, לאו דווקא מינית, אבל חלק גדול ומשמעותי
בו הוא גם הזהות המינית.

היצירה נוצרה מתוך תקופה ומסע של השלמה בחלקים בתוכי בין היתר, ואחד משמעותי מתוכם היה ההתעסקות שלי בהגדרה המינית שלי לאורך השנים. מגיל העשרה הייתי במערכות יחסים מעורבות, חלקם עם גברים חלקם עם נשים. למרות שבשנים האחרונות מערכות היחסים הרציניות שלי היו עם נשים, היה בי מקום שמאוד קשה לו להשלים עם היותי לסבית (מסיבות משפחתיות ובעיקר מסיבות ופחדים שלי עם עצמי). באותה שנה שהתחלתי את הפרויקט התחלתי לעשות עבודה פנימית להבין מאיפה נובעים אותם פחדים: האם הם בגלל החברה והתגובה? בגלל המשפחה? הפחד לאכזב? בכל התהליך הזה הבנתי שרוב הפחדים נובעים אך ורק מתוך עניין פנימי של השלמה – ברגע שאתה שלם עם מי שאתה הכל מתגמד.

אני לא יודעת אם הנושא נפוץ בהתעסקות בלימודים, הוא נפוץ אצל מי שהנושא מעניין אותו ומדבר אליו – כן יצא לי לראות במחלקה לאמנות נוספים שמתעסקים בנושא עם עבודות יפות ונוגעות, ואני חושבת שהיום השיח על הנושא הרבה יותר פתוח וזה בזכות אותם אמנים מוכשרים שמעזים לגעת בנושא.

תודות מגיעות המון – לחברים ולמשפחה הקרובה שתמיד תומכים ונמצאים להעניק אנרגיות טובות להמשיך לעשות ולהוציא לאור רעיונות ויצירות, לאנשים המרתקים שנרתמו להצטלם לפרויקט שלי בכלל ולאו דווקא רק ליצירה הזאת, והכי חשוב לזוג בחורים המדהימים שהצטלמו ליצירה הספציפית הזאת.

הזהות הלהט"בית בלימודים

אני מתעסקת לא מעט בזהות האישית שלי במהלך הלימודים, בחקר העצמי, וחלק מאוד גדול ובלתי נפרד מזה הוא גם התעסקות בזהות הלהט"בית שלי. מעולם לא נתקלתי במהלך הלימודים בתגובה שלילית לגבי הזהות שלי אלא להפך, ראיתי הרבה התעניינות גם מצד חברים ללימודים שלאו דווקא האמנתי שיתעניינו בנושא.

במחלקה שלנו יש הכל מהכל וזה משהו יפהפייה בעיני, אנשים דתיים לצד חילוניים לגמרי, ערבים, יהודים ונוצרים, ועדיין מצליחים בעזרת אמנות ליצור שפה משותפת. גיליתי במהלך הלימודים המון דברים חדשים על עצמי ובעיקר הצלחתי להגיע להשלמה עם המון דברים בתוכי, שאני מאמינה שאם לא הנבירה העצמית שהלימודים מאפשרים לי ולעלות עוד ועוד שאלות כל הזמן אותו תהליך לא היה קורה, ובטוחה כמו שזה קרה בעניין הזהות הלהט"בית זה ימשיך ויקרה גם בתחומים ורבדים אחרים בחיי.

החוויה הלהט"בית בשנקר

אני חושבת שלהיות להט"ב בשנקר, לפחות במחלקה לאמנות, זה המקום שמרגיש בטוח. תחום האמנות הוא תחום פתוח להעלות שאלות ולהתעסק בנושאים שונים, הוא מקבץ בתוכו אנשים מכל הגוונים, שונים אחד מהשני, ומצליח ליצור שיח קבוצתי למרות כל השוני, מחבר בין אדם לאדם ובין נפש לנפש. יש הרבה מאוד מקום לאקטיביזם וחופש במחלקה שלנו בכל נושא שהוא וללא ספק לזהות להטב"ית.

אקטיביזם אישי

את הזהות הלהט"בית שלי גיליתי בגיל העשרה. בגיל 17 הייתי במערכת יחסים ארוכה ומשמעותית מאוד עבורי עם גבר, והייתה שם אהבה גדולה, אבל לאורך כל הזמן הזה הרגשתי שלמרות האהבה משהו בי לא שלם בקשר. באותה תקופה הייתה לי חברה מבוגרת קרובה שהייתה לסבית, יצא לי לא מעט לדבר איתה ודברים התחילו לזוז בתוכי וגרמו לי להבין שכנראה אני גם נמשכת לנשים. עדיין לא הייתי במקום שמסוגל לקום להצהיר את זה וגם לא לעזוב את הקשר. באותה שנה הכרתי מישהי בגילי שגם הייתה לסבית מחוץ לארון, התחברנו מאוד והבנתי מהר מאוד שאני לא סתם מתחברת אליה אלא יש לי גם רגשות מעבר. באותה תקופה ואני ובן הזוג נפרדנו, וזמן מאוד קצר אחרי זה התחלתי איתה קשר ארוך מאוד. לאורך כל הקשר היה לי עדין מאוד מורכב להשלים עם זה שאני עם אישה והרבה מתוך זה בא לידי ביטוי גם בקשר לצערי. אחרי זה הייתי בקשרים עם נשים וגברים, במשפחה סיפרתי רק לאמא, ולחברים סיפרתי שאני בי סקסואלית. וממש עד השנה המשכתי להגדיר את עצמי כביסקסואלית למרות שהתחלתי להבין שהרגש שלי פונה למקום ספציפי.

היום אני מרגישה במקום שלם, וחלק מהעניין הוא לא לייחס חשיבות להגדרה האם אני ביסקסואלית או לסבית, את העתיד שלי לפחות כרגע אני רואה עם אישה ומשפחה בלי פחד, גם עם לא מעט האתגרים הטמונים בקשר כזה. אני חושבת שתקופה ארוכה עצרתי את עצמי מלהתעסק באמנות בתחום הזה כי באמת היה בי מקום שלא מסוגל להשלים עם זה לגמרי. ברגע שהתחלתי להתעסק באמנות בחקר עצמי וזהות, חלק בלתי נפרד מזה היה לתת גם להתעסקות בזהות הלהט"בית לעלות על פני השטח, לחשיפה לשקיפות ולהשלמה. ואני אומרת תודה שיש את האמנות שיכולה לתת מקום לגלות וליצור מאותם תהליכים פנימיים ולהגיע להשלמה. אני לא מגדירה את עצמי אקטיביסטית, אני כן מעורבת בקהילה וכן התנדבתי גם באיגי תקופה בהדרכה ומאוד תומכת במאבק על זכויות להט"ב בארץ, אבל מעדיפה לפעול בפרופיל נמוך וחושבת שדווקא בשיח רגוע ואינטימי הרבה יותר אפשר לגעת באנשים ויותר מהכל בעזרת אמנות, אקטיביזם אינטימי.

המסר שלי באמנות – זה לעשות מהמקום האמיתי בתוכנו, לא לפחד להיחשף ולשאול שאלות, להגיע כל פעם לתובנות חדשות ולהשלמה עם עצמנו וליישם את מה שעושה לנו טוב.

רוצה לקרוא עוד?

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

עכשיו בוודג'

אסור לפספס!

עקבו אחרינו

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן