“זו לא אשמת היהדות, זו אשמת היהודים”

"במקום לאמץ את הטוב והיפה שביהדות, בוחרים להתייחס רק לחלקים שמוטב היה לנו לזנוח ממזמן. בשנת 2018, ציפיתי ליותר 'ואהבת לרעך כמוך' וקצת פחות לסקילה של להט"בים בכיכר העיר" | רונן לוי קורא לחברה הישראלית להשתחרר מכבליה של דת עתיקה
סטיקראהבה
צילום: רונן לוי

התפכחות.

בעבר הלא רחוק שלי ניהלתי רומן קצר עם הדת היהודית. נשבתי בקסמה, ברוחה העתיקה, בחכמה הטמונה בה. אני מגיע מבית מסורתי כך שלא חשתי זר ליהדות לחלוטין, למרות הקונפליקט המתבקש בין האמונה לנטייה המינית.

גם בתל אביב לא חסרים חבר’ה “מתחזקים” שנחשבים מגניבים למדי, ותוך זמן קצר מצאתי את עצמי מוקף בחברים חדשים, מצאתי עבודה בגוף תקשורת דתי ועבדתי כמפיק באחד הערוצים המוכרים לקהל הדתי. העבודה סיפקה לי הצצה מפתיעה מאוד לעולמם של רבנים, אנשי דת בכירים ואנשים דתיים בכלל. הרומן לא היה ארוך במיוחד, ותוך זמן לא רב החלטתי לחתום פרק זה בחיי ולהמשיך הלאה מסיבות די ברורות – עברתי התפכחות.

מה מביא אדם (או קבוצה גדולה באוכלוסיה) להתפכחות? בד”כ הסיבה היא לא כל כך משמחת, לרוב זו פשוט אכזבה.

ללא ספק, החקיקה שנעשתה לאחרונה בכנסת מהווה רגע מכונן בהיסטוריית קהילת הלהט”ב בישראל. בזכותה יצאנו לרחובות, השמענו קול, זכינו לתמיכה גורפת בציבוריות הישראלית ופתחנו מהדורות חדשות. רגעים מכוננים לחלוטין.

ואז החלו להשמע קולות הנגד, קולות שמוכרים לי היטב מתקופת ההתפכחות האישית שלי מלפני כמה שנים. קולותיהם של אנשי דת שטוענים שאני וחברי לקהילה הם טרוריסטים, סוטים, תועבה, בהמות, וכמובן גם קריאות לרצח ואלימות שמתחילים להתממש – השחטת האנדרטה לזכרה של שירה בנקי בירושלים ותקיפות של להט”בים במרחב הציבורי בירושלים בימים הסמוכים לקיום המצעד בעיר.

באותו זמן שעברתי את ההתפכחות האישית שלי, נרצחה שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים. כאילו לבוא ולשים חותמת על הרגשות הפרטיים שלי באותה תקופה ולהעיד על הקושי בחיבור בין הדת לחיים חופשיים.

בשבוע שעבר התפרסם מכתב תמיכה ברב העיר ירושלים לאחר שספג ביקורת קשה בעקבות דבריו כי ילדים לזוגות חד מיניים יגדלו להיות אומללים. על המכתב, בו כונו ארגוני הלהט”ב “טרור אגרסיבי שהופך סוטים לגיבורים”, חתמו יותר מ 200 רבנים, ביניהם רב הישוב בו אני גר כעת כתושב חוזר, אפרים זלמנוביץ’ רבה של מזכרת בתיה.

עוד בנושא:  גאווה ומוגבלות - הלהט"בים שמתמודדים עם מוגבלות פיזית או נפשית

רבות שמענו מהרב זלמנוביץ’ עוד כשהיינו ילדים, בטח בשל תאוותו הגדולה לפרסום בכל מחיר. שמענו על פסקי הלכה על שימוש בסלולר בבית הכסא, על כך שלגדל ילד הומוסקסואל זה כמו לגדל ילד נכה ועוד מטעמים רבים מבית מדרשו של אדם שיעשה הכל בשביל כותרת.

לכל רב עיר/מועצה/קהילה יש אלפים של אנשים שהולכים אחריו. כשרב עיר יוצא נגד קבוצה באוכלוסיה הישראלית, יש מי ששומע את זה. כשראש המכינה בעלי יקרא למאמיניו וחסידיו להסיר את הכפפות, יתרחש רצח נוסף

וזה לא רק הרב זלמנוביץ’, או רב הטכניון (למה הטכניון צריך רב?). זה גדל ומתאסף לגדל הדף אלים וקשה שכולל בתוכו איומים ברורים לאלימות בחסות ארגון להב”ה וערוץ 7.

אז נכון שלא חייבים להתעכב על זה, הרי אין חדש תחת השמש והציפיות של כולנו מרבנים הן נמוכות מאוד. אבל נראה לי שהמון פעמים אנחנו לא מבינים את כוחם של רבנים, את הקהל שהולך אחריהם ובולע בשקיקה כל מילה שהם אומרים או כותבים.

לרבנים יש כוח עצום. הייתי שם, אני יודע.

לכל רב עיר/מועצה/קהילה יש אלפים של אנשים שהולכים אחריו.

כשרב עיר יוצא נגד קבוצה באוכלוסיה הישראלית, יש מי ששומע את זה.

כשרב קהילה קורא ללהט”בים סוטים יש מי ששומע, מקשיב ומפנים את זה.

כשראש המכינה בעלי יקרא למאמיניו וחסידיו להסיר את הכפפות, יתרחש רצח נוסף.

כל האנשים האלה, מיותר לציין, יושבים מדושני עונג כשכיסיהם מתפקעים מכספי המיסים שלנו.

אני בטוח שלא רק לי נראה לא סביר בעליל שהרב של מזכרת בתיה חתום על מכתב שמוקיע 10 אחוז מהאוכלוסיה שמשלמת את משכורתו.

השנים האחרונות, והשנה האחרונה אולי יותר מכולן מלמדות אותנו שמשהו השתנה כאן ושבמקום לאמץ את הטוב והיפה שביהדות, בוחרים להתייחס רק לחלקים שמוטב היה לנו לזנוח ממזמן. בשנת 2018, ציפיתי ליותר “ואהבת לרעך כמוך” וקצת פחות לסקילה של להט”בים בכיכר העיר.

עוד בנושא:  הכנסת דחתה את התיקון לחוק האימוץ שיאפשר לזוגות להט"בים לאמץ ילדים

אבל זו לא אשמת היהדות, זו אשמת היהודים. הרי זה לא חייב להיות ככה. עובר חוט לא דק בכלל שמקשר בין מאורעות שונים בתקופה האחרונה. החל מחוק הפונדקאות המפלה, חוק הלאום הגזעני, הדרת נשים במרחב הציבורי, הדתה במערכת החינוך וכפייה דתית שמשתוללת בבתי מלון בכל הארץ ועד לרחבות עירוניות באשדוד.

כל הדברים האלה נעים על התפר שבין כפייה דתית ללאומנות. הדברים האלה מתאפשרים בגלל שהזרם החרדי והזרם הציוני דתי השכילו להבין את כוחם המספרי ותרגמו אותו מהר מאוד לכוח אלקטורלי. חבירתם לפוליטיקאים מכורי כיסא וניתנים לסחיטה יצרה מציאות שקורעת את החברה הישראלית ודורסת קבוצות שלמות באוכלוסיה – הלהט”בים הם רק חלק מהמציאות הזאת.

אני מציע להחזיר מלחמה שערה. מציע שגם אנחנו נבין את כוחנו המספרי והאלקטורלי ושנתפקד זה אחר זו למפלגות, איש איש לפי צו מצפונו, ושנחזק את הנראות הפוליטית שלנו על חשבון הנראות הפוליטית של אלה שבאים להדיר אותנו ולשדוד את זכויותינו. משנכניס נבחרי ציבור מטעמנו לפרלמנט, לא יהיה ניתן לנהוג בנו באותו אופן בו נוהגים בנו עד היום. לא עוד חקיקה מפלה, לא עוד הסתה, לא עוד רצח לאור יום.

הקהילה הלהט”בית בישראל מתפכחת, ויחד איתה קבוצות נוספות באוכלוסיה הישראלית שאינן זוכות לשוויון זכויות. היום ברור לכולם שגל המחאה הנוכחי לא באמת מדבר על חוק הפונדקאות, הוא רק מכיל אותו בתוכו. גל המחאה הנוכחי מדבר על התפכחותה של החברה הישראלית כולה, ממש לא רק זאת הלהט”בית, על רגעי השחרור שלנו ועל שחרור הישראליות מכבליה של דת עתיקה.

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן