“זה כבר לא מספיק שיהיו בסרטים דמויות להט”ביות”

שיחה עם סוניה סולוביוב, מפיקת פסטיבל הסרטים הגאה על קולנוע להט"בי
סוניה1

פסטיבל הקולנוע הגאה הבינלאומי TLVFEST הפך בשנים האחרונות לאחד מאירועי הדגל של הקהילה הגאה, ותפס מקום של כבוד בין פסטיבלים חשובים מהעולם. הפסטיבל, המתקיים כל קיץ בסינמטק ת”א, חושף את הקהילה הגאה בישראל לקולנוע להט”בי וחושף את היוצרים הבינלאומיים ליצירה גאה ישראלית.

אך מוסד ה-TLVFEST לא מסתכם בחודש הגאווה. במשך כל השנה פועל הפסטיבל להצגת מגוון רחב של סרטים להט”בים, שלצערנו לא מגיעים לבתי הקולנוע המסחריים, על ידי קיום הקרנות מיוחדות ברחבי הארץ ושילוב סרטים גאים בבתי קולנוע נבחרים.

לקראת שנה נוספת של קולנוע להט”בי איכותי, שוחחנו עם סוניה סולוביוב, מפיקת הפסטיבל, על התפתחות הקולנוע הלהט”בי ועלינו כצרכנים של הקולנוע הזה.

מתי ואיך התחיל הרומן שלך עם פסטיבל הקולנוע הגאה?
זאת שאלה שמצד אחד מאוד פשוטה ומצד שני מאוד מורכבת. בגדול, הכל התחיל אי שם בשנת 2008. יאיר הוכנר וענת סלומון עשו הקרנה במרכז הגאה של סרט תיעודי על אסירות טרנסיות בכלא בארה”ב. בסוף ההקרנה נשארנו כולנו לשאלות תשובות, ובמהלך השלב הזה עלה רעיון לקיים סדנת קולנוע לטרנסג’נדריות/ים במסגרת הפסטיבל. באותה שנה אחת מאורחות הפסטיבל הייתה גוון הווארט’, במאית טרנסג’נדרית מקנדה שהציגה את סרטה, “היא הנער שהכרתי”, והעבירה בפועל את הסדנה. אני אומנם לא טרנסג’נדר, אבל היה לי חשוב לתת יד בפרויקט הזה, ובסופו של דבר ערכתי את אחד הסרטים בסדנה, סרטה של בל רש. הכל כמובן בהשגחה המעולה של גוון.

מה הרגע האהוב עלייך בפסטיבל?
בכל שנה הרגע שאני הכי אוהבת זה הכמה רגעים האחרונים לפני תחילת סרט הפתיחה, כשנגמר טקס הפתיחה ומכבים את האורות לפני ההתחלה של הסרט. ההתרגשות הזאת של “הנה זה מתחיל”.

מה הסרט שאת הכי זוכרת והכי אהבת שראית במסגרת הפסטיבל?
יש הרבה סרטים שאני זוכרת מהפסטיבל, והרבה סרטים שאהבתי. אולי בגלל הנקודה בחיים שראיתי את הסרט או האהבה הסמויה של כולנו לסיפורים קיטשיים של אהבה, אני חייבת להגיד שהסרט שהכי אהבתי במסגרת הפסטיבל זה “בכל פעימת לב” בבימויה של אלכסנדרה-תרזה קינינג, שהוקרן בפסטיבל ב-2012.

עוד בנושא:  אפוקליפסה עכשיו באמת - קולקטיב הסטריינג' פרוט חוזר לבמה

מה החזון שלך לפסטיבל?
אני נכנסת לשנה התשיעית שלי עם הפסטיבל, והשנה הראשונה כמפיקה של הפסטיבל. יש הרבה מאוד דברים שראיתי שהשתנו לטובה במהלך השנים, ולצערי יש עוד לא מעט דברים שנשארו על כנם. במהלך השנים שלי עם הפסטיבל אני רואה איך הוא מבסס את מעמדו כפסטיבל להט”בי חשוב בזירה הבינלאומית. זה מתבטא גם בסרטים שמגישים לפסטיבל וגם באורחים שמגיעים אלינו. עם זאת, אני רואה שיש עדיין הרבה מאוד מכשולים שאנחנו צריכים לעבור, גם בתוך הקהילה וגם מבחוץ.
המטרה העיקרית שאני שמה לעצמי זה לחשוף כמה שיותר את הפסטיבל בקרב קהילות לט”ביות, כי למרות שהפסטיבל מאוד מצליח בקרב ההומואים הקהילות הלט”ביות פחות מגיעות. יש לנו תכנים מעולים שפונים לכל קהילות הלהט”ב, ואני רוצה שא.נשים יבואו לראות את הסרטים בפסטיבל ללא קשר לאיזה מהקהילות הם משתייכות/ים.

עם ליה דלאריה | צילום: איילת בארס
עם ליה דלאריה | צילום: איילת בארס

איך עושים את זה?
כצעד ראשון להשגת המטרה אני רוצה לבדוק למה הקהילות הלט”ביות פחות מגיעות לפסטיבל. כי, כאמור, אני מגיעה לסרטי הפסטיבל באופן קבוע משנת 2008 ורואה את הגיוון המדהים שיש בסרטים. אני גם יודעת שיש לא מעט א.נשים שלא מודעים לקיומו של הפסטיבל, אז אני רוצה גם לשנות את המצב הזה. עוד לא יודעת בדיוק איך, אבל אנחנו נעבוד על זה.

היית גם לקטורית – צפית בהמון סרטים והשפעת על התכנים שייכנסו לפסטיבל. איזו תובנה את יכולה להעלות בהקשר של קולנוע להט”בי?
בשנתיים האחרונות הייתי לקטורית של הפסטיבל בתחום הקולנוע הלסבי. אחד הדברים החשובים שאני ראיתי, גם כלקטורית וגם כצרכנית של קולנוע להט”בי בעשרים השנים האחרונות הוא המגמה של התבגרות של הקולנוע הלהט”בי. זה כבר לא מספיק שיהיו בסרטים דמויות להט”ביות כדי להחשב לסרטים להט”בים. כיום הסרטים מתחילים להתעסק בנושאים החשובים לקהילות שלנו, בהתבגרות שלנו. כיום רואים יותר ויותר סרטים להט”בים שעוסקים בגיל השלישי, שלדעתי זה מאוד חשוב ואלו סרטים מקסימים, ואנחנו גם מתחילים לראות סרטים שמעבירים ביקורת פנים קהילתית.

עוד בנושא:  "השנה גם מי שלא יכול להגיע לסינמטק יוכל ליהנות מהפסטיבל"

אנחנו גם מתחילים לראות סרטים שמתעסקים בילדות של להט”בים ולא רק ברגעי היציאה מהארון. אפשר לראות את זה עם סרטים כמו “בונובו” שהצגנו בשנה שעברה שבמרכזו עומדת מערכת יחסים של שתי נשים מבוגרות, הסרט “11 שיעורים פרי חוכמה של לסבית קשישה ומדליקה” שהצגנו השנה במסגרת המקבץ הבינלאומי של סרטים לסביים קצרים, “מוזהב” שהוצג במסגרת מקבץ בנלאומי של גייז, “גולדן בויז” הדוקומנטרי הישראלי על קבוצת “קשת בזהב”. ואני אשמח לראות עוד ועוד סרטים להט”בים ישראלים, גם עלילתיים וגם תיעודיים.

איפה ה-TLVFEST בעוד 5 שנים?
אני מקווה שלא נהיה במקום שאנחנו צריכים להילחם על תקציבים על מנת לקיים את הפסטיבל. אני מקווה שיהיה לנו מקום קבוע למשרדים של הפסטיבל, שהתקציב שלנו לפחות יכפיל את עצמו, ושמועצת הקולנוע תקבל את זה שיש לנו פסטיבל חשוב ברמה בינלאומית.

בנימה קצת אישית, אחד הדברים שמאוד חבל לי זה שאנחנו קהילות שמאוד אוהבות לחדש אבל לא לזכור את מה שנעשה לפנינו. ולכן אני רוצה להציב אתגר בפני יוצרות קולנוע מהקהילה ליצור סרטים על הדברים הנפלאים שנעשו על מנת שאנחנו נוכל להיות מי שאנחנו. אני רוצה לראות מישהי שמרימה את הכפפה ועושה סרט על ההיסטוריה הלסבית בישראל, על ארגוני הטרנס, הבי, וההתארגניות הקוויריות. כפי שכל דגלי קהילות הלהט”ב מראים, אנחנו לא מקשה אחת אלא קשת רחבה של זהויות ומגדרים, ואני רוצה לראות ייצוג של זה גם בקולנוע הישראלי ולא רק בסרטים שאנחנו מקבלים מחו”ל.

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן