הרשויות לא ידעו ‘לאכול’ את זה שיש לפביולה בת-זוג ו-3 ילדים שהפכו למשפחה שכולה

"במשך שנים נאבקה המשפחה כדי שיכירו בה כמשפחה שכולה. מבחינת הרשויות, אין כל קשר משפחתי בינה לבין ילדיה, שגידלה באהבה אמיתית ובכוחות אימהיות בלתי-נתפסות, ובינה לבית בת-זוגה, שאהבו עד נפש" | מדריך הטיולים עמרי שמידוב החליט להנציח את זכרה של פביולה בוהדנה בכל סיור לכרמל
פביולה בוהדנה2

פביולה בוהדנה ז”ל – סיפור גבורה של מציאות.
**
לפני כשנתיים, במסגרת קורס מדריכי טיולים, קיבלתי משימה: להעביר הדרכה על אסון הכרמל.

לא פירטו על מה באסון לדבר, בלי מטרות, רק נושא כאוב אחד עם יותר מדי ענפים לחקור, לסכם, לבנות עליו מתודה ולהרכיב הדרכה. בזמן החקר, תהיתי למה התכוון המשורר – או, במקרה הזה, אליהו רכז הקורס – האם התכוון לדבר על אלון ואורן, או אולי על הבתים שפונו? אולי בכלל מספרים ואיך להימנע? בלאגן, חוקרים.

במסגרת המחקר, פתחתי את ויקיפדיה, וקראתי על אסון האוטובוס בכרמל. 37 צוערים ומפקדים, נהג אוטובוס אחד, 3 שוטרים ו-3 כבאים, אחד מהם נער. מזעזע. לכל אחד סיפור ושם, לכל אחד פנים, קרובים, משפחה וחברים. לכל אחד מעגל חיים.

התחלתי לחקור, ומצאתי את הסיפור של פביולה בוהדנה ז”ל. את הסיפור הזה לא הצלחתי להפסיק לקרוא, קראתי מכל זווית, בכל מקור, מאתר יזכור ועד Ynet, את ההספד המלא, סרטוני וידאו, חקר על דרגות ותפקידים בשב”ס. זה היה סיפור בלתי נתפס בעיניי שלא הצלחתי לתת לו מרגוע.

פביולה הייתה נשואה לבת-זוג, ולהן היו 3 ילדים. כאשר האוטובוס עצר לקראת העליות לכרמל, פביולה, יחד עם נוסעות נוספות, הורדו מהאוטובוס, מכיוון שיש להן ילדים קטנים בבית. הוסבר להן שאם יעלו, ייתכן ולא יחזרו. יש להן ילדים ואף אחד לא רוצה שיהיו יתומים. פביולה, מפקדת בקורס, הודיעה שהיא נשארת עם הצוערים שלה “גם באש”. היא עלתה על האוטובוס, והשאר היסטוריה.

פביולה השאירה אחריה אישה אלמנה ו-3 ילדים יתומים. אבל, לצערי, זה לא הסוף: במשך שנים נאבקה המשפחה כדי שיכירו בה כמשפחה שכולה. הרשויות לא ידעו ‘לאכול’ את זה שיש לפביולה בת-זוג ו-3 ילדים, שהפכו למשפחה שכולה. מבחינתם, אין כל קשר משפחתי בינה לבין ילדיה, שגידלה באהבה אמיתית ובכוחות אימהיות בלתי-נתפסות, ובינה לבית בת-זוגה, שאהבו עד נפש.

ואני, עמרי שמידוב, החלטתי באותו הקורס, ברוח אותה המשימה, שבכל עלייה שלי לכרמל, אני מנציח את זכרה, גבורתה והדמות שהייתה.

“כשהתחלנו לצאת אמרת לי שאת רוצה שנבנה בית ביחד. הלכנו לחנות צעצועים וקנינו בית קטן מעץ שכתוב עליו: ‘גם שריפות לא יפרידו בינינו’. אני מחזירה לך עכשיו את הבית ומניחה אותו על הקבר, כי דווקא השריפות לקחו אותך ממני”, כך ספדה אותה אלמנתה בהלוויה.

**
ואם מישהו עדיין רוצה לספר לי שהמאבק הגאה לא רלוונטי, תוהה בזלזול למה צריך מצעדים ולא מבין שאין הכרה, שיקרא את זה.

עוד בנושא:  "אני כועסת. פעם אחת על המדינה שמתעקשת להחליט לי על הגוף ולהיכנס לי לרחם, ופעם שניה על הגברים בקהילה שלי"

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן