צילום: דור קדמי
במהלך השבועות הקרובים תוצג תערוכת בוגרי.ות תכנית התואר השני בתקשורת חזותית, בצלאל 2022 בהובלת ד”ר ליאת לביא.
התערוכה, בשיתוף פעולה עם תיכון עירוני א׳ תל אביב, מאגדת יצירה מקורית וחדשנית בזירה החזותית. השנה יוצגו בתערוכה 16 פרויקטי גמר העוסקים בתכנים חדשניים ובועטים – בשאלות של זהות, טכנולוגיה ומגדר, בחקירה פואטית של מושגים כגון בית, יצירה והיסטוריה, ובסוגיות שבלב המדיום של התקשורת החזותית: בקריאה ויצירת דימויים, בשאלות היסוד של השדה, ובכוחות המעצבים אותו.
4 מתוך 16 הבוגרים הם יוצרים גאים שבחרו להציג בתערוכה פרויקטים המתעסקים בקשר בין מגדר, טכנולוגיה, עיצוב ואומנות.
חשיפה ממושכת | עמית חכמוב | וידאו
בעבודת הוידאו “חשיפה ממושכת” מציגה עמית חכמוב נפגעות תקיפה מינית. הן מופיעות פעם אחת לבדן ובפעם השנייה עם הא.נשים איתן שיתפו את סיפור הפגיעה. דרך צילומים אלה נותנת היוצרת ביטוי לכוח של עדות, של הקשבה, של שיתוף. הוידאו מציג שתי מציאויות: אחת בה הנפגעת נשארת לבדה והשנייה בה השיתוף נותן כוח ומוצא. חכמוב משתמשת גם בסאונד שמלווה את העבודה בו אנו שומעות על הרגע שבו סיפרו לא.נשים, על הקושי וגם על תחושת ההקלה והריפוי.
עמית חכמוב היא צלמת ומרצה לצילום, בת 36, גרה בשכונת שפירא בעיר תל אביב. חכמוב בוגרת בית הספר לאמנויות הקול והמסך במסלול קולנוע במכללת ספיר, ומלמדת צילום וידאו במכללת ספיר וב- “HIT” המכון הטכנולוגי חולון. בין עבודותיה ניתן למצוא את “ערות” סדרת טלוויזיה דוקומנטרית העוסקת במיניות נשית (הוט 8, 2020) “המהפכה הגאה” סדרת טלוויזיה דוקומנטרית (כאן, 2020) “בן ממשיך” סרט עלילתי קצר(פסטיבל קאן, 2017). בשנה האחרונה הקימה עמית את “ג’וס” – חברת הפקת הפועלת לקידום נשים בתפקידי מפתח על סטים. בימים אלה עובדת כבמאית וצלמת ראשית בפרויקט תיעוד ההיסטוריה של הקהילה הלהט”בית ועל סדרה דוקומנטרית בחברת ההפקות האמריקאית “TOPPLE” של ג’ואי סולואווי.
Who Am I? | ניראל יגר | מיצב וידיאו
המיצב בוחן את האופן שבו נוצר פער בתפיסת המשתמש במציאות לבין זהותו הוירטואלית ומדגיש את אידיאל היופי הגברי המתעדכן. המציאות הרבודה מציעה שינוי תפיסתי – מסכה דיגיטלית. כל משתמש קיבל אופציה לשנות באופן מיידי את הניראות שלו. כל האפשרויות האלו נכנסו בצורה כל כך ממכרת כך שחלק מהמשתמשים הביאו את התמונות המפולטרות למנתח הפלסטי. הרעיון שמאחורי הופעה חזותית שונה מתחבר גם לתופעה חדשה שנקראת “משפיעני רשת וירטואלים”. המשתמשים מתקשים להבדיל בין אדם אמיתי ומפולטר לבין דמות וירטואלית. כחלק מתהליך השינוי הטכנולוגי, אידיאל היופי גם עובר מתיחת פנים. הטכנולוגיות שמעוותות את פני המשתמש, מאפשרות שינוי גיל, משקל ואף חלקם את מבנה הגוף. התופעה הנרחבת השפיעה גם על תפיסת האידיאל הגברי ונהיתה חשיבות רבה בנושא הנראות החזותית. באמצעות מניפולציות שונות שהפלטפורמות מציעות, נוצר אידיאל יופי וירטואלי חדש. נבנתה תפיסה חדשה ומעוותת שגורמת לאותו המשתמש שהעלה את התמונה לסיפוק רגעי וממכר, ומהצד השני לתחושת מרדף אחרי אותו אידיאל “בלתי מושג״.
ניראל יגר, בן 33, גר בתל אביב, במקור ממכבים-רעות. מעצב ומפיק בחברת סטודיו יגר, עסק משפחתי המתמחה בעיצוב, תכנון והפקת ביתנים בתערוכת מסחריות וכנסים מקצועיים בארץ ובחו״ל. בוגר תואר ראשון בהצטיינות במחלקה לצילום באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל. במהלך התואר השני הוא חקר את טכנולוגיות שונות שמשתלבות בין מציאות מדומה לעולמות העיצוב הגרפי, הצילום והוידאו.
צילום: דור קדמי
“בתכלס” | קרן ניר
בעמוד האינסטגרם “בתכלס..” מציגה קרן ניר את האלטרנטיבה ההומוריסטית, הקלילה והישירה לשיעורי החינוך המיני המביכים והמיושנים אותם אנו זוכרים מבית הספר. קרן, מחנכת של תלמידי חטיבת ביניים ותיכון, מתארת בסדרה של סצינות מאויירות את המפגשים והשיחות של בני הנוער סביב מיניות, ומתייחסת לנושאים המעסיקים אותם.ן; נטייה מינית/מגדרית, הכרת הגוף, אוננות, פורנו ויחסי מין.
קרן ניר היא יוצרת גאה, אנימטורית, מאיירת ומחנכת, בת 32. בוגרת תואר ראשון במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל. ביצירותיה עוסקת וחוקרת מין, מגדר ומיניות. מעצבת לאנימציה ומושן-גרפיקס, מחנכת בני ובנות נוער בתיכון השש שנתי “מקיף גילה” בירושלים ומלמדת אנימציה במכינה של בצלאל.
“שמש” | אהד חדד
מזבח לשמש. מראשית האנושות סגדו לשמש, המאור הגדול. היא הנותנת אור וחום – מחיה וממיתה. היא נעוצה עמוק בשורשי התרבות האנושית, מציורי המערות ועד שיזוף בהתזה. המזבח והתערוכה הנלווית לו מתחקים אחר אלי שמש, סוגדי שמש וחפצי סגידה והודיה לאורך ההיסטוריה ומוסיף שכבה חדשה של סגידת השמש. פרויד בספרו האחרון “משה והדת המונותיאיסטית” תומך בתיאוריה כי משה ובני ישראל הושפעו מהמהפכה המונותיאסטית של אחנתון ולקחו את הרעיון איתם לכנען.
המזבח שוזר חוט בין – אחנתון והאל אתון במצרים העתיקה, מגילת קהלת במקבץ ספרי התנ”ך, אוגוסט השני מלך פולין ומסכת אל השמש אפולו מתקופת הבארוק האירופי – ומחבר בין אלפי שנים ותרבויות, שסגדו שמש. התצוגה והתערוכה הנלווית לו נעים בין ארכיאולוגי, ספקולטיבי, סיפורי, אמיתי, דימיוני ורוחני: גלימה לכהן השמש, בהשראת הגלימה של אנרי מאטיס, דימויים מצרים והרמיונוס בוש. פניי היוצר במסכת שמש של אפולו אל השמש הרומי שיצר הצורף יוהאן מלכיאור דינגלינגר עבור מלך פולין אוגוסט החזק, לוחות חימר, טקסטים מקודשים עם ברכות שמש – ״לוח השקיעה״ ו״לוח הזריחה״ בהשראת פסוקים ממגילת קהלת המיוחס לשלמה המלך ופסוקים ממזמור לאתון המיוחס לפרעה אחנתון, למען ימצאו אותה הדורות הבאים וידעו גם הם את אגדת השמש.
אוהד חדד, יוצר גאה המתמחה חזותי ומעצב גרפי עצמאי. מתמחה בעיצוב לאירועי תרבות, תערוכות וספרים. בוגר מצטיין בתואר ראשון בתקשורת חזותית בצלאל. פרויקט הגמר שלו בתואר הראשון, הספר ״عربي غربي ערבי-מערבי״ הציג בתערוכות בארץ ובעולם.
צילום: דור קדמי
תערוכת בוגרי.ות תכנית התואר השני בתקשורת חזותית | 16-29.6.22 | דובנוב 8, תל אביב – יפו
הבוגרים.ות המציגים.ות: חמוטל אתר, אלה בן עמרם, רינת הדר, אוהד חדד, עמית חכמוב, ניראל יגר, סיגלית כרמלי, אלעד מדן, קרן ניר, ציפי ספרן, אורית עריף, קטיה קורין, ליבי קנטור, נעמי קרוגר, חוסאם אל שאער, שלי שלו.
אוצרות ועיצוב: דניאל ויינברג בוגרת המחזור הראשון של התכנית ומעצבת מיתוג ותערוכות | מפיק: דרור אמסלם, בוגר המחזור השלישי, מפיק ומעצב. בפרויקט הגמר שלו בתכנית, שהוצג באוקטובר האחרון, בנה אמסלם מערכת מבוססת בינה מלאכותית שבמרכזה ביקורת נוקבת על האופן שבו מערכות טכנולוגיות מתייגות אותנו על רקע מגדרי.
