“הצרפתים הם בני זונות גדולים”

תיאווהוגו

“רק צרפתי יכול לספר סיפור אהבה שמתחיל באורגיה, ממשיך בבדידות, ונגמר בתקווה רומנטית אינסופית”. איתמר קדושביץ צפה בסרט ‘תאו והוגו’


תיאווהוגו


הצרפתים הם בני זונות גדולים. אני חושב שהם לא יתנגדו לתיאור הזה. רק צרפתי יכול לספר סיפור אהבה שמתחיל באורגיה, ממשיך בבדידות, ונגמר בתקווה רומנטית אינסופית. אולי הם בעצם אלו שהטמיעו בחברה שלנו את האמונה המטורפת והחסרת הגיון באהבה

מה שכל כך קסום בסרט הזה הוא העובדה שהוא כל כך אמיתי. הוא לוקח סיפור מאוד פשוט של זוג גברים, שאחרי מפגש אקראי וקסום במועדון סקס מוצאים את עצמם בבית חולים, כשלאחד מהם יש חשש כי הוא נדבק מהשני ב-HIV. אין שום דבר רומנטי בחשש להידבקות ב-HIV. זה דבר כל כך מפחיד וממשי. אין רומנטיקה ואין כינורות. זה לשבת מול רופאה לקבל את הכדורים, לאכול לפני איזה עוגה, לשתות מים בשביל להוריד את העוגה, ולקחת 3 כדורים.

ובכל זאת דרך היומיומיות הזאת, אנחנו חוזים במשהו גדול יותר. דרך המפגש הלילי הזה שאנו חווים כל שנייה ממנו בזמן אמת, הרגעים הקטנים של הלילה שבהם העייפות והאוויר החשוך גורמים להכל להיראות קצת אחרת. יש משהו בשעות האלה של הלילה, המפגשים האלה שקורים לנו עם בני אדם שהם פשוט אחרים ממפגשים רגילים. דרך כל הדבר הזה אנו חווים את המפגש של הזוג הזה. וזה מפגש אחר, משהו קורה שם. ואולי זה באמת שכרות של לילה. מפגש דפוק של נסיבות רעות וטובות, וטירוף שנדבק ואולי מחר יעלם. יש משהו כל כך מטורף וכל כך מציאותי בסיפור הזה. שהוא גורם לאהבה המטורפת שנוצרת להיראות אמיתית. ויש מצב שהמחר יראה אחרת, אבל זה לא מה שהבמאים רוצים וחושבים. יש בי אמונה שהם באמת מאמינים שיש אהבה, למרות ההבנה של הדמויות את החיים ואת המציאות, הבנה שאין סיפורי אגדה. יש בי אמונה שהבמאים באמת מאמינים שיש אהבה בעולם.

ובגלל זה אני שונא כל כך את הצרפתים. שהם גורמים לי להאמין באהבה, ברומנטיקה. גם כשהיא כל כך מציאותית וחסרת סיכוי. גם כשהיא כל כך מודעת למגבלות של העולם שלנו וגם כשהיא עומדת מול החשש, הפחד והספק האימתני של האיידס. האהבה היא אפילו קצת כמו איידס. אולי נדבקת ואולי לא. אולי זה מעכשיו לכל החיים ואולי עוד מעט תגלה שסתם חששת לשווא ובעצם אתה נקי מהנגיף הזה. ואולי אפשר לחיות עם זה. אולי זאת יכולה להיות איזה שגרה של לקחת כמה כדורים כל יום ופשוט לחיות עם זה. ואם אתה צריך לחיות עם זה, האם אתה צריך ללכת עם זה או להחליט שאתה נלחם בזה, בהבנה שיש בך וירוס. ומה ההשלכות?

״אם אתה מסתובב עכשיו אני הולך״, הוגו אומר לתיאו בסוף הסרט. איום שיש בו טירוף. טירוף שהוא החלטה של להיכנס לתוך הטירוף הזה. או שאתה עכשיו איתי בעיניים עצומות או שאני לא כאן. אין הגיון. זה עולם אחר. וכשתאו פותח את העיניים זה כבר יום חדש. והוא הולך קדימה.

הצרפתים הם בני זונות גדולים. כי הם מאמינים באהבה והם לא מוכנים לוותר עליה גם בעולם הדפוק הזה שאנחנו חיים בו. הם היחידים שימצאו אהבה במועדון סקס, בטיפול מונע לאיידס, במפגש אקראי. והאהבה הזאת תהיה עצומה. אהבה של להביט אחד לשני בעיניים במטרו הראשון של הבוקר ולשתוק. ובגלל זה אני לא אסלח להם לעולם.

תאו והוגו | יום שישי, 3.6.16, 20:00 | יום שני 6.6.16, 20:00 סינמטק 1

תאו והוגו | יום רביעי, 7.9.16, 21:00, סינמטק ת”א

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן