אחת המטרות של תאטרון קהילתי היא ליצור שיח על נושאים שבדרך כלל נוטים שלא להתעסק בהם בתרבות המיינ-סטרים. תאטרון גלגל, המורכב מקבוצות שונות בקהילה הגאה (צעירים להט”בים, קשישים להט”בים והורים ללהט”בים), מצליח לעשות זאת בכל פעם מחדש באמצעות ההצגות שהוא מעלה בתאטרון הקובייה של המרכז הגאה.
לפני שנתיים הייתה זו ההצגה “אגדה, גאווה ודעה קדומה”, שלאחר כמה הצגות במרכז הגאה, המשיכה ועלתה בבתי ספר ברחבי הארץ במסגרות שונות לתלמידים ואנשי חינוך.
השנה פרץ תאטרון גלגל דרך נוספת, עם ההצגה “סימנים חיוניים” שנבחרה להשתתף בפסטיבל fitag – פסטיבל תאטרון חובבים בינלאומי המתקיים בעיר חרונה בספרד.
מי שבחר את ההצגה הוא המנהל האמנותי של הפסטיבל, מַרְטִי פֶּרָפֵרֶה בַּאיְרֶדָה, שצפה בהצגה במלך ביקורו בתל אביב. באירדה התרגש מההצגה והזמין את התאטרון להופיע בפסטיבל. תאטרון גלגל אישר את השתתפותו בפסטיבל הבינלאומי וההצגה הישראלית הגאה “סימנים חיוניים” תופיע בפסטיבל ב-25 לאוגוסט.
עתה מנסים חברי התאטרון לגייס כספים שיממנו את הנסיעה היקרה. רבים מהשחקנים הינם בני נוער להט”בים שאינם יכולים להרשות לעצמם את הוצאות הטיסה. על מנת לגייס את הכסף, תועלה במרכז הגאה ההצגה במהלך החודש הקרוב, כאשר כל ההכנסות יועברו לכיסוי הוצאות הטיסה של חברי התאטרון.
אורלנדו ותל־אביב מושיטות זו לזו את ידן
לאחר הטבח במועדון ה-Pulse באורלנדו, פרסם באירדה מאמר בעיתון הקטלאני Diari de Girona, בו השווה בין תל אביב לבין אורלנדו, תוך שהוא מתייחס לאירועים כפי שחשפה בפניו ההצגה:
“יש משפט שתמיד מופיע בעולם התאטרון ומעולם לא מצא חן בעיניי – “המציאות עולה על כל דמיון”. ככל הנראה מפני שהוא נאמר לעתים קרובות מדי על פיסות מציאות שוליות וקטעי ספרות לא ממש מעניינים. אבל כאשר לפני ימים אחדים נודע לי על הפיגוע בדיסקוטק באורלנדו צמרמורת חלפה בכל גופי כיוון שהפעם המציאות העגומה אכן התעלתה על עצמה ועלתה על כל דמיון. לפני חודשים אחדים ליוויתי קבוצת תיאטרון מגירונה שנטלה חלק בפסטיבל פרינג’ בינלאומי שנערך בתל־אביב, ישראל. בנסיעותיי אלה אני משתדל לאתר ולהביא אלינו יצירות להן נחשפתי בפסטיבלים שונים ברחבי העולם, שתוכלנה להשתלב בפסטיבל שלנו. יצירות שהצליחו לתפוס את תמצית המקום לשבות את הדמיון, לרתק, לרגש, או לגרום לנו לשאול שאלות לחוש את דופק החיים הרי זוהי עצם מהותו של התיאטרון.
מבין שלל המופעים שהועלו בפסטיבל משכה את תשומת לבי יצירה בשם “סימני חיים” שהועלתה על־ידי תיאטרון “גלגל”, קבוצת חובבים בגילאים שונים שכל משתתפיה משתייכים לקהילה הלהט”בית המקומית. קבוצת התיאטרון הביאה את סיפורו של הברנוער המהווה מקום מפגש לצעירי הקהילה הלהט”בית. ערב אחד בשנת 2009 ספג המקום פעולת טרור: רוצח חדר למקום, בו התאספו אותה שעה נערים ונערות בגיל העשרה, הרג ופצע אחדים מן הנוכחים. כולם צעירים שאותו רגע היו הכי מאושרים וחופשיים בעולם.
היצירה מגוללת את סיפור המעשה ואת ההשלכות עמן מתמודדים הוריהם כאשר מתחוור להם דבר נטייתם המינית של ילדיהם שנפצעו או קיפחו את חייהם. כאב הבשורה אודות העדפתם המינית של ילדיהם מתערב בצער האובדן והאבל של ההורים והופכים את התמודדותם למייסרת עוד יותר. מה מסב כאב רב יותר בחברה מורכבת, פצעי הגוף או פציעת הכבוד שמשך זמן רב הובן שלא כהלכה? על אף השנים הרבות שחלפו מאז, הרוצח טרם נתפס, אבל קבוצת השחקנים מישראל מציבה מול עינינו מראה ומאלצת אותנו להתמודד עם השאלה: מה היינו אנחנו עושים במקרה דומה? כיצד היינו מגיבים?
בדמיוני, ולו להרף רגע, מושיטות אורלנדו ותל־אביב זו לזו את ידן, מנסות לעכל את האירוע הטראגי המוכר מדי שחוו. יש דתות שזרעו את זרעי השנאה לַשּונֶה תחת מעטה עבֶה של אהבה התלויה בדבר, מה שמביא אותנו להרהר כיצד סייענו אנחנו לכך שהדברים יסתיימו כך יגיעו לנקודה כזו של צביעות”
MARTÍ PERAFERRER VAYREDA | מקטלאנית: איתי רון
סימנים חיוניים – הצגות התרמה | יום שישי – 8.7 | צוותא 1 ת”א | שעה 14:00 | כרטיסים באתר המרכז הגאה
