בשבת בבוקר 02/03/2019 התחיל לזרום המידע שלהט”בים הותקפו מחוץ למועדון האומן 17 בתל אביב.
נדרכתי מיד, מי אלו המותקפים? בתל אביב תוקפים להט”בים?! מה קרה שם? האם הם בסדר?
למחרת כבר הבנתי – עידו מאיר, פעיל להט”בי ירושלמי וחבריו הותקפו ביציאה ממועדון האומן 17 ללא שום התגרות מצידם. וכל זה כמובן רק בגלל זהותם המינית.
בואו נבחן את העובדות – האומן 17 הוא מועדון שמאוד מקושר עם קהילת הלהט”ב. בכל יום שישי ממלאות את המועדון להט”ביות בכל צבעי הקשת. הומואים, טרנס*, לסביות וביסים פקדו את המועדון הזה עשרות פעמים ואין ספק בזהותו של המועדון וזהותם של המבלים בו. ברור שהמועדון הוא מטרה קלה עבור אלו ששונאים אותנו, עבור אלה שחונכו שלהט”בים הם נחותים, עבור אלו שמעולם לא קיבלו שיעור בבית הספר שלימד אותם על קבלת השונה.
פשע שנאה בדיוק לפי הגדרתו בחוק ואני מצטט: “העובר עבירה מתוך מניע של גזענות או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או היותם עובדים זרים, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה”
אבל מדינת ישראל מוסיפה חטא על פשע, היא לא מאשימה את התוקפים האלה בפשע שנאה. כי להגיע לפתחו של מועדון להט”בי ולפוצץ במכות אזרחים תמימים רק בגלל שהם אוהבים אחרת זה אינו פשע חמור מספיק. גרוע מכך, כפי הנראה הם יקבלו רק כמה חודשים בהסדר טיעון עלוב. כמה חודשים קצרים, חופשה קלה על חשבון משלם המיסים. במילים אחרות מכה קטנה על היד שלא תרתיע אותם מלארוב לקורבן הבא יום לאחר שחרורם. כאילו קשה להוכיח כמה אכזרית הייתה התקיפה הזאת. הרי יש צילומי וידאו ברורים שלהם בועטים בפנים של חברי בזמן שהוא מדמם על הכביש.
לא רק שממשלת ישראל מסרבת שוב ושוב לבטל את האפליה הקשה כנגדנו, מסרבת להשקיע מספיק כספים בארגונים הלהט”בים שמשוועים לתקציבים, אינה עושה מספיק כדי לגרש את הלהט”בפוביה מבתי הספר (כן עדיין בשנת 2019 הומו היא הקללה הנפוצה ביותר בבתי הספר), בנוסף לכך הפרקליטות הרופסת מציעה הסדר טיעון מקל להומופובים אכזריים שמצאו טרף קל בדמותו של עידו, שכל חטאו היה לצאת למסיבה האהובה עליו בתל אביב עם חברים.
תארו לכם את הזוועה – אתם יוצאים למסיבה עם חברים, שותים, נהנים ואז במקום לחזור עם חיוך הביתה, אתם מגיעים למיון. באמבולנס. עם צלעות סדוקות, שברים בגולגולת ופנים נפוחות. וכל זה רק בגלל הזהות המינית שלכם.
אני שואל, מה עוד צריך לקרות כדי שהממשלה הזאת תתעורר ותבין שהדם שלנו אינו הפקר? שהחיים שלנו הם לא משחק פוליטי של הורדות ידיים בין שמאל לימין.
כל עוד ממשלת ישראל ממשיכה להתעמר באזרחים הלהט”בים ומסרבת לבטל את האפליה בטענה שאין היתכנות פוליטית, כך המסר ממשיך להדהד בכל המדינה – הם לא כמוכם הם שווים פחות.
הכל מתחיל מלמעלה – הממשלה מרשה לעצמה לשמר את האפליה וזה מחלחל לשאר גורמי האכיפה והשלטון. ‘ההומופוביה מתחילה במסדרונות הממשלה’ זו לא רק סיסמא להפגנות, זו המציאות שאיתה אנחנו הלהט”בים חיים בישראל יום יום. זה המציאות שמעצבת את פני החברה בישראל.
ולנו מה נותר? לצאת לרחובות? לחסום צמתים? לקבל הבטחות ריקות מתוכן? כמה מאיתנו צריכים למות כדי שזה יקרה? כמה טרנסיות צריכות להדקר לפני שיאפשרו להם לשנות את סעיף המין בתעודת הזהות? כמה דמעות צריכות זוגות נשים להזיל כדי לרשום את ילדיהן בתעודת הזהות? כמה דם צריכים גברים להט”בים להקיז כדי שמישהו שם ייקח אחריות ויבטל את האפליה?
מאז שעידו סיפר לי שהם הולכים לקבל עונש קל אני מסתובב עם מועקה, גולה כזאת תקועה לי בגרון. האם החיים שלנו עד כדי כך זולים?
תודה לעו”ד אבירן אסבן על הייצוג והייעוץ המשפטי בעת הכנת הכתבה
תגובה אחת
הממשלה אשמה??
תנסה שוב.
למשל, פרקליטות או משטרה.
הרי הם אלה שסגרו את העסק עם התוקפים.
יותר מזה, ממה שידוע לי התוקפים הם ערבים. אז בקלות אפשר היה להלביש אליהם תקיפה לאומנית.
אבל גם את זה לא עשו בפרקליטות ובמשטרה – כי הם יםי נפש שרצו בסה”כ להגן על ה”מיעט” הערבי שתקף את הגייז היהודים רק כי זה איים על אורך החיים המסורתי שלו שגם ככה נמצא תחת מתקפה מתמדת במדינת הכובשים הזאת.
אז גם כאן, כמו באירופה הניסיון להגן על ה”מיעוט” הערבי פוגע קודם כל בלהטבים ובנשים.