המדריך המלא למחלות מין

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי WHO 2019, מדי יום נדבקים ברחבי העולם יותר ממיליון בני אדם במחלות המועברות במגע מיני. מהן המחלות הנפוצות ביותר המועברות במגעים מיניים, מהן דרכי ההדבקה, מהם התסמינים והכי חשוב – כיצד ניתן למנוע את ההדבקות הבאות? (קונדום כבר אמרנו?)
רגליים

בשנה שעברה פרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח המציג נתונים בדבר התפשטותן של מחלות מין מידבקות.

על פי הדו"ח, מדי יום נדבקים ברחבי העולם יותר ממיליון בני אדם במחלות המועברות במגע מיני, ובכל שנה נחשפים בממוצע 376 מיליון מקרים חדשים של חולים לארבע מחלות המין הנפוצות ביותר – כלמידיה, גונוריאה (זיבה), סיפיליס (עגבת) וטריכומוניאזיס.

על פי הדו"ח, לא מדובר בקבוצת גיל מסוימת אלא בחתך גילאים רחב במיוחד, הנע בין 15 ל-49, וכולל נשים וגברים.

במקביל לנתונים המלחיצים, חשוב לזכור כי מדובר במחלות שניתנות לריפוי, וכמובן גם למניעה, כאשר הדרך הטובה והיעילה ביותר למניעת הידבקות והתפשטות של מחלות מין היא שימוש קונדום בכל מגע מיני.

אילו מחלות מועברות במגעים מיניים, מהם התסמינים, כיצד ניתן לאבחן אותן והכי חושב – כיצד ניתן למנוע את ההדבקות הבאות? (כבר אמרנו קונדום?)

כלמידיה

חיידק הכלמידיה (Chlamydia trachomatis) הוא הגורם השכיח ביותר לדלקת באברי המין.

איך נדבקים: הדבקה מתרחשת בעקבות מין ווגינאלי, אנאלי או אוראלי לא מוגן. ניתן להידבק גם מפרטנר שנושא את החיידק, גם אם הוא אינו סובל מאף אחד מתסמיני המחלה.

מהם התסמינים: הביטוי השכיח של הדבקות בחיידק הוא דלקת בשופכה המתבטאת בהפרשה (מוגלתית או צלולה) מאיבר המין וצריבה בדרכי השתן. זיהום בפי הטבעת או ברקטום יגרום בדרך כלל לגירוי בפי הטבעת בלבד. בנוסף, מגע בעיניים לאחר נגיעה באיבר המין עלול להוביל להתפתחות של דלקת עיניים. בהעדר טיפול תיתכן הופעת סיבוכים מאוחרים – אצל גברים הופעה של דלקת באשכים ובבלוטת הערמונית.

אצל נשים המחלה מתבטאת בהפרשה צהובה, דימום באמצע המחזור, מתן שתן מוגבר וכאבים בזמן משגל. עם הזמן עלולים להתפתח סיבוכים דלקתיים בצוואר הרחם, דלקת רירית הרחם והחצוצרות ואף הידבקויות ברחם והצטלקויות של החצוצרות עד כדי הריון חוץ רחמי או עקרות.

כיצד מאבחנים: האבחון המדויק ביותר של כלמידיה מתבצע בבדיקת תרבית מאזור איבר המין / פי הטבעת או בבדיקת שתן.

חשוב לזכור: מכיוון שחיידק הכלמידיה יכול לגרום לזיהום ללא כל סימפטומים, אחוז גבוה של נשאי חיידק הכלמידיה (כ-75% מהנשים וכ-50% מהגברים) אינם מודעים לכך שהם נושאים את החיידק, במיוחד אם אתר ההדבקה הוא רקטאלי.

כיצד מטפלים: הטיפול היעיל בכלמידיה הוא באמצעות אנטיביוטיקה.

איך אפשר להמנע: שימוש בקונדום ביחסי מין וגינאליים, אנאליים ואוראליים (הן כמעניק מין אוראלי והן כמקבל),  הם הדרך הטובה ביותר למנוע הדבקה.

רוב האנשים שיש להם כלמידיה כלל לא יודעים זאת

זיבה (גונוריאה)

זיבה נגרמת ע"י חיידק הגונוריאה (Neisseria gonorrhea). המחלה, ששכיחותה הייתה נמוכה ביותר עד לסוף שנות ה־90, החלה להופיע בקצב עולה החל משנת 1999 וכיום היא אחת מהמחלות הנפוצות ביותר.

איך נדבקים: הדבקה בחיידק הגונוריאה מתרחשת בעקבות מגע מיני לא מוגן ־ ואגינלי, אנאלי או אוראלי. לעתים החיידק נמצא בלוע, ולכן גם מי שמקבל מין אוראלי (נמצץ) עלול להידבק בהיעדר שימוש בקונדום. חשוב לזכור שניתן להידבק בזיבה גם מפרטנר שאינו חש בתסמינים של המחלה.

מהם התסמינים: התיישבות של החיידק בשופכה מתבטאת בהפרשה צהבהבה/ מוגלתית מאיבר המין, אליה מתלווה תחושת צריבה באיבר המין, בעיקר בזמן מתן שתן ובעת הגמירה.

במקרים של יחסי מין אנאלים לא מוגנים, התיישבות החיידק בפי הטבעת תוביל להתפתחות דלקת בפי הטבעת וברקטום, המתבטאת בכאב וגירוי באזור פי הטבעת והרקטום, הפרשה מפי הטבעת (לעתים מוגלתית), ותחושה של צורך במתן צואה גם בהיעדר יציאה.

מגע אוראלי לא מוגן עלול להוביל לזיבה בלוע, המלווה בכאב גרון, נפיחות ואודם של השקדים.

זיבה שאינה מטופלת עלולה להוביל בשלבים מאוחרים לסיבוכים כמו דלקת בשסתומי הלב, דלקות פרקים, דלקת בלחמית העין, דלקת הערמונית אצל גברים, ודלקת בחצוצרות ועקרות אצל נשים.

כיצד מאבחנים: אבחנה מתבצעת באמצעות דגימה הנלקחת מדרכי המין, פי הטבעת או הלוע. מומלץ להיבדק אחת לחצי שנה עד שנה גם בהיעדר סימפטומים, שכן לעתים החיידק נוכח בדרכי המין מבלי שיגרום לסימפטומים.

חשוב לזכור: בנשים ובגברים המקיימים יחסי מין אנאליים, ייתכן זיהום בזיבה ללא כל תסמינים.

כיצד מטפלים: הטיפול בזיבה הוא טיפול אנטיביוטי משולב, הניתן בזריקה ודרך הפה.

איך אפשר להמנע: שימוש בקונדום ביחסי מין וגינאליים, אנאליים ואוראליים (הן כמעניק מין אוראלי והן כמקבל),  הם הדרך הטובה ביותר למנוע הדבקה.

סיפיליס (עגבת)

העגבת היא אחת המחלות המתועדות העתיקות ביותר בתולדות המין האנושי. מחלת העגבת נגרמת ע"י חיידק Treponema pallidum, ובהיעדר טיפול היא מתפתחת לזיהום כרוני מתמשך העלול  לגרום לסיבוכים קשים באיברים שונים.

איך נדבקים: בעגבת נדבקים בעקבות מגע מיני לא מוגן ככלל, ובפרט במגע עם נגעים מפרישים באדם עם החיידק. הדבקה יכולה להתרחש גם ללא נגעים נראים לעין.

מהם התסמינים: לאחר כשלושה שבועות עד שלושה חודשים מרגע ההדבקה יופיעו התסמינים הראשונים של המחלה, מתבטאים בכיב (מעין פצע או כתם אדום גדול) המופיע על האזור דרכו התבצעה ההדבקה – אבר המין, פי הטבעת או הפה. ייתכנו מקרים בהם הכיב יופיע במקום שאינו נראה לעין, מה שיקשה על אבחון ראשוני.

כשבועיים עד חודשיים מהשלב הראשון), מתרחש עם מעבר של החידק למערכת הדם ומתאפיין בפריחה מפושטת על פני הגוף (כולל כפות ידיים). שלב זה ילווה לעיתים בתסמינים דמויי שפעת הכוללים חום, כאבי גרון, כאבי שרירים ופרקים, כאבי ראש, בלוטות לימפה מוגדלות ואובדן תיאבון. בנוסף, עלולים להופיע נגעים עוריים בצורת כתמים אפורים-כסופים באזורי הגוף הלחים (בריריות הפה, רירית אברי המין ופי הטבעת). מגע עם נגעים אלו הוא מדבק ביותר.

השלב השלישי של מחלת העגבת הוא המסוכן ביותר, והוא עלול להופיע בהיעדר טיפול שנים ארוכות לאחר שתסמיני השלב השני נעלמו. שלב זה עלול לפגוע במערכות שונות, בהן המוח ומערכת העצבים המרכזית, וכן לגרום לנזקים באבי העורקים, בכבד, בעצמות ובעור.

כיצד מאבחנים: ככל שהמחלה נמצאת בשלב מתקדם יותר, קשה יותר לטפל בה. לכן רצוי לזהות כמה שיותר מוקדם את העגבת ולטפל בהקדם. האבחון נעשה באמצעות בדיקת דם. לעתים תידרש בדיקת ניקור מותני לצורך בדיקת נוזל השדרה, כדי לשלול מעורבות המחלה במערכת העצבים המרכזית.

עוד בנושא:  "זו הפעם הראשונה שמצלמות בלתי-תלויות נכנסות אל חדר טיפולי ההמרה ומציגות אותו כפי שהוא"

כיצד מטפלים: הפצע הראשוני חולף כעבור שלושה עד שישה שבועות גם ללא טיפול, אולם החיידק ממשיך להתרבות בגוף, וללא טיפול החיידק ימשיך לעשות נזקים. הטיפול במחלה מתבצע בהזרקה לתוך השריר של אנטיביוטיקה מסוג פניצילין. חולים הנמצאים בשלב ראשון ושני של המחלה סדרך כלל מטופלים בזריקה אחת, ואילו אנשים שלא ניתן לדעת מתי נדבקו או שנדבקו שנה ויותר לפני האבחון ולא טופלו, יש לתת את הזריקה אחת לשבוע במשך 3 שבועות. גם פרטנרים שנחשפו לאדם שאובחן כחיובי לסיפיליס צריכים להיות מטופלים ללא קשר לסימפטומים, באם באו במגע מיני עם האדם בשלושת החודשים שקדמו לאבחנה.

איך אפשר להמנע: שימוש בקונדום בכל מגע מיני.

סיפיליס, לא נעים להכיר

טריכונומס

טריכומוניאזיס הוא זיהום שכיח הנגרם על ידי טפיל בשם טריכומונאס ואגינאליס (Trichomonas vaginalis). טפיל זה אינו מוגדר כמחלת מין, אולם הוא נפוץ מאוד ועובר במגע מיני.

איך נדבקים: הדבקה בטפיל מתרחשת בעקבות מגע מיני ואגינאלי לא מוגן. הטפיל אינו עובר באמצעות מין אוראלי או אנאלי. במקרים נדירים תיתכן הדבקה בעקבות שימוש באביזרי מין נגועים.

מהם התסמינים: סימפטומים שכיחים בעיקר בקרב נשים וכוללים כאב וגרד סביב הנרתיק ושינויים בהפרשות צהובות חוזרות מהנרתיק. אצל גברים עלולים הסימפטומים לכלול כאב לאחר מתן שתן או שפיכת זרע.

כיצד מאבחנים: בדיקת שתן כחלק מבדיקות (זיהומים המועברים במגע מיני). לעיתים קשה לאבחן זיהום בטריכומוניאזיס מכיוון שלא תמיד מופיעים סימפטומים, וגם כאשר הם נוכחים, הם דומים לסימפטומים האופייניים למגוון מחלות מין אחרות.

כיצד מטפלים:.טיפול תרופתי אנטיביוטי.

איך אפשר להמנע: שימוש בקונדום וכיסוי אביזרי המין השונים בקונדום וניקוי יסודי שלהם בסיום השימוש מפחית באופן משמעותי את הסיכון בהתפשטות זיהום זה.

קונדילומה – יבלות באברי המין

יבלות באברי המין, הנקראת גם קונדילומהה נגרמות עקב זיהום של העור על ידי נגיף הפפילומה האנושי (HPV, Human Papillomavirus).

איך נדבקים: הדבקה בנגיף הפפילומה מתרחשת בעקבות מגע מיני לא מוגן – ואגינלי, אנאלי או אוראלי, וכן על ידי שיתוף צעצועי ואביזרי מין. נגיף הפפילומה עובר דרך מגע עורי ולכן אין צורך בחדירה על מנת להעביר את הזיהום, כך שתתכן הדבקה בעקבות מגע שטחי עם העור שעליו היבלת – ישירות או בעקבות מגע בידיים. לעתים מתפתחות יבלות אנאליות בקרב אנשים שמעולם לא קיימו יחסי מין אנאליים, וזאת בעקבות מגע של האצבעות באזור עם יבלות (למשל איבר המין) ובהמשך מגע באזור פי הטבעת.

מהם התסמינים: היבלות באברי המין הן הסימפטום העיקרי של הדבקה בנגיף ה-HPV. היבלות מופיעות בצורת גידולים קטנים ובשרניים, בליטות או שינויים עוריים שנראים על או סביב אברי המין או פי הטבעת. הן מופיעות על הפין – בדרך כלל על גוף הפין, הכיפה, או מתחת לעורלה, באזור פי הטבעת, בתוכו, ולעתים נדירות באזור הפה. חלקן מיקרוסקופיות, שלא ניתן להבחין בהן אך הן עדיין מדבקות. זנים שונים של וירוס הפפילומה עלולים לגרום לסרטן בצוואר הרחם, בפי הטבעת או בלוע. לרוב הן אינן גורמות לכאב ואינן מהוות סכנה בריאותית. עם זאת, הן עלולות להיות מכוערות ולגרום למצוקה נפשית.

כיצד מאבחנים: תקופת הדגירה מרגע ההדבקה עד להופעת היבלות יכולה להמשך שנים רבות. האבחנה נעשית ע"י זיהוי בהסתכלות על היבלות, אשר להן מראה אופייני.

כיצד מטפלים: טיפול בקונדילומה כולל משחות וחומרים כימיים להשמדת היבלות, הרחקה של היבלות באמצעות ניתוח/לייזר או הקפאה בחנקן נוזלי. משחות לטיפול ביבלות הנמכרות ללא מרשם רופא אינן מתאימות לטיפול ביבלות באברי המין.

איך אפשר להמנע: שימוש בקונדום ביחסי מין וגינאליים, אנאליים ואוראליים יכול להפחית את הסיכון להידבק בקונדילומה בצורה משמעותית אך לא מוחלטת, וזאת משום שניתן להידבק ביבלות גם במגע שטחי של העור ודרך מגע בידיים.

לוירוס הפפילומה קיימים חיסונים אשר יעילים נגד 2-4 זנים של הוירוס, מתוכם 2 אשר גורמים לכ-70% ממקרי הסרטן שמקורם בוירוס. שני סוגי החיסונים אינם יעילים אם המתחסן כבר נדבק בנגיף ולכן מומלץ לקבל את החיסון עוד לפני תחילת הפעילות המינית.

לסביות, ביסקסואליות וטרנסים – מתי עברתם.ן בדיקת פאפ לאחרונה?

הרפס

הרפס הוא שם כולל למשפחה שלמה של נגיפים (וירוסים) הגורמים למגוון מחלות רחב. הרפס באברי המין (הרפס גניטאלי) הוא זיהום שכיח הנגרם על ידי נגיף מסוג הרפס סימפלקס (HSV) שלו שני סוגים – HSV1 הגורם בד"כ להרפס השפתיים, ו- HSV2 הגורם להרפס באברי המין.

איך נדבקים: ההדבקה מתרחשת בעקבות מגע עם השלפוחיות המופיעות בפה, באברי המין, בפי הטבעת ועל גבי שק האשכים. לאחר ההדבקה הראשונית נשאר הנגיף רדום בגוף, והוא מתעורר מעת לעת וגורם להופעת שלפוחיות. חשוב לזכור, כי הנגיף יכול להתעורר ולהיות מופרש בריריות גם ללא הופעת שלפוחיות.

מהם התסמינים: ההתפרצות הראשונית מתרחשת בד"כ בין יומיים לשבועיים לאחר המגע שהוביל להדבקה, וכוללת שלפוחיות כואבות ומגרדות בשפתיים או באברי המין. אצל גברים השלפוחיות עשויות להופיע בקצה הפין, באזור שבין שק האשכים לפי הטבעת, מסביב לפי הטבעת או בתוכו. לעתים מורגש עקצוץ או גירוי באזור כסימנים מקדימים להופעת השלפוחיות.

ההתפרצות הראשונית היא לרוב החמורה מכולן ונמשכת בממוצע שלושה שבועות. יכולים להתלוות לה תסמינים נוספים כדוגמת חום, כאבי ראש, צריבה במתן שתן והגדלה כואבת של בלוטות הלימפה המפשעתיות. לאחר שהשלפוחיות מתייבשות ומגלידות, הנגיף נשאר בגוף, ועלול להפוך פעיל שוב ושוב. ההתפרצויות שלאחר מכן הן לרוב קלות יותר וקצרות יותר (עשרה ימים בממוצע) והן כוללות הופעה של השלפוחיות במקומות שצוינו לעיל. עם הזמן, ההתפרצויות נוטות להופיע בתדירות הולכת ויורדת. מספר גורמים יכולים להוות טריגר להתפרצות: מחלה אחרת, מתח נפשי ועייפות.

כיצד מאבחנים: האבחנה נעשית לרוב ע"י זיהוי התחושה המקדימה להופעת הפצעים. מאוחר יותר ניתן לזהות בהסתכלות את הנגעים העוריים האופייניים. חשוב לפנות לרופא, כדי שזה יוכל להבדיל בין הרפס למחלות מין אחרות המתבטאות בהופעת פצעים על איברי המין או בהפרשות.

כיצד מטפלים: אף שלא ניתן לרפא הרפס באברי המין ניתן בדרך כלל לשלוט בחומרת הסימפטומים באמצעות שימוש בתכשירים נוגדי נגיפים (אנטי-ויראליים). הטיפול בכל סוגי ההרפס הוא טיפול תרופתי בכדורים. על מנת שהטיפול יצליח, יש להתחיל אותו מוקדם ככל שניתן ביחס לתחילת הסימפטומים (תחושת העקצוץ), ועדיף שלא יאוחר מ־72 שעות לאחר התחלתם.

עוד בנושא:  שרשראות ההדבקה שהסגר לא יקטע

איך אפשר להמנע: המניעה היעילה ביותר היא שימוש בקונדום, אם כי הוא אינו תמיד מגן וייתכנו נגעים מחוץ לאזור הכיסוי של הקונדום. בנוסף, בעת התפרצות של הרפס באיברי המין או בפה מומלץ להימנע לחלוטין מקיום יחסי מין עד היעלמותם של כל הנגעים. אם קיימות שלפוחיות הנראות לעין יש להימנע ממגע עמן. 

הפטיטיס A (צהבת A)

הפטיטיס A הינה מחלה חריפה (אקוטית) שחולפת עצמונית ואינה הופכת לדלקת כבד כרונית. הוירוס נפוץ מאוד בעיקר במדינות המתפתחות, בהן תנאי הסניטציה גרועים.

איך נדבקים: נגיף הפטיטיס A מופרש בכמות גדולה בצואה. כתוצאה מכך דרך ההדבקה בהפטיטיס A הינה על ידי מגע ידני עם החולה או צריכה של מזון או מים המזוהמים על ידי הנגיף. משום שרוב מקרי ההדבקה מתרחשים דרך אכילה של מזון מזוהם בחלקיקי צואה (למשל בשל אי הקפדה על שטיפת ידיים לאחר השימוש בשירותים, או אכילת פירות וירקות שהושקו במי קולחין ולא נשטפו היטב טרם אכילתם), הפטיטיס A איננה נחשבת מחלת מין. יחד עם זאת, ביחסי מין מתבצעת ההדבקה כאשר חלקיקי צואה זעירים חודרים לפה כתוצאה מרימינג (ליקוק פי הטבעת), מגע עם אצבעות או עם איבר המין לאחר שנחשפו לצואה של הפרטנר הנושא את נגיף הצהבת.

מהם התסמינים: תקופת הדגירה מרגע ההדבקה עד הופעת התסמינים נמשכת כחודש בממוצע. לעתים המחלה כלל אינה מלווה בסימפטומים, אך כאשר המחלה כן גורמת לסימפטומים, מדובר בהרגשה כללית רעה, חולשה, אובדן תיאבון, שלשולים, חום ובחילות. בהמשך מופיעה צהבת, עם גוון צהבהב של העור והעיניים, הופעת שתן כהה וצואה בהירה ולעתים מתלווה כאב בבטן הימנית העליונה. במקרים נדירים נגרם הרס מוחלט של הכבד המחייב השתלת כבד.

כיצד מאבחנים: בדיקה לאבחון צהבת A באמצעות דגימת דם.

כיצד מטפלים: אין טיפול יחודי להפטיטיס A חדה וברוב החולים הדלקת חולפת עצמונית, בעזרת טיפול תומך הכולל מנוחה, שתייה מרובה, הימנעות משתיית אלכוהול והקפדה על הגיינה.

איך אפשר להמנע: המניעה היעילה ביותר היא חיסון. ישנו חיסון יעיל וזמין כנגד צהבת A. דרכי מניעה אחרות הן הימנעות מרימינג והימנעות מהחדרת אצבעות לפה בזמן הסקס, אלא לאחר שטיפתן במים ובסבון. 

הפטיטיס B (צהבת B)

הפטיטיס B היא מחלה זיהומית של הכבד. הגורם לה הוא נגיף ששמו כשם המחלה: הפטיטיס B (באנגלית: Hepatitis B Virus, HBV).

איך נדבקים: דרכי ההדבקה בנגיף ההפטיטיס זהות לדרכי ההדבקה ב-HIV וכוללות הדבקה המתרחשת באמצעות מגע עם נוזלי גוף, כמו דם וזרע, של אדם שנושא את הנגיף. הנגיף חודר לגוף במגע של דם (שימוש משותף בציוד להזרקת סמים, קעקוע עם מחט שלא עברה סטריליזציה), זרע או הפרשות נרתיק (בעקבות חדירה אנאלית או ווגינאלית ללא קונדום, מין אוראלי וכו'). בניגוד להפטיטיס A אין נדבקים ב-HBV ממזון מזוהם. למרות הדימיון בדרכי ההדבקה, צהבת B מדבקת הרבה יותר מ-HIV בשל העובדה שנגיף ה-HBV מסוגל להתקיים מחוץ לגוף ובדם קרוש גם שבוע ימים, זאת בניגוד לנגיף ה-HIV שלא מסוגל לחיות מחוץ לגוף.

מהם התסמינים: המחלה יכולה להסתמן כמחלה חריפה או כמחלה כרונית. במחלה החריפה הסימפטומים זהים לאלו של צהבת A אולם יתכן שימשכו פרק זמן ארוך יותר. כ-10% מהחולים שנדבקים בהפטיטיס B מפתחים זיהום ממושך בנגיף ודלקת כרונית של הכבד. רוב הנדבקים ב-HBV אינם מפתחים את המחלה וניתן בבדיקות דם פשוטות להעריך את מידת הפעילות שלה ואת הסכנה לנזק כבדי. אם מתפתחת מחלה כרונית, צפוי הנדבק להיות ללא שום תסמינים במשך שנים רבות. במהלך השנים האלה עלול להיגרם בהדרגה נזק לכבד, ולאחר שנים ארוכות עלולים להופיע שוב תסמינים בעקבות סיבוכים של המחלה הכרונית כמו כאבי בטן, נפיחות של הבטן ודימומים ממערכת העיכול.

כיצד מאבחנים: האבחנה נעשית באמצעות בדיקת דם פשוטה.

כיצד מטפלים: הטיפול בשלב הכרוני של המחלה כולל טיפול אנטי נגיפי שנועד להאט את קצב ההתרבות של הנגיף בגוף וכך למנוע או להאט את הנזק לכבד. במחלה החריפה אין בדרך כלל צורך בטיפול ספציפי, וניתן להסתפק במעקב ובטיפול בתסמינים. במקרים קשים, שבהם גרם הנגיף לפגיעה נרחבת בכבד, יש לעיתים צורך בהשתלת כבד.

איך אפשר להמנע: ניתן להפחית את סיכויי ההדבקה ע"י שימוש בקונדום והימנעות ממגע של זרע בפה.

ישנו חיסון זמין ויעיל להפטיטיס B. מדובר בסדרה של שלוש זריקות הניתנות לאורך חצי שנה. החיסון ל-HBV ניתן כחלק מסדרת החיסונים הניתנת לילדים במדינת ישראל משנת 1998. החיסונים להפטיטיס A ו-B ניתנים במרפאות מטיילים טרם נסיעה למדינות עולם שלישי.

הפטיטיס C (צהבת C)

הפטיטיס C היא סוג של צהבת נגיפית הנגרמת על ידי  נגיף ההפטיטיס Hepatitis C Virus – HCV.

איך נדבקים: דרך ההדבקה העיקרית בנגיף ההפטיטיס C היא חדירת דם המכיל את הנגיף אל מחזור הדם, בדרך כלל בשל פרקטיקות מיניות כמו פיסטינג או אביזרי מין גדולים הגורמים לדימומים. בשנים האחרונות נרשמה עליה במספר מקרי ההדבקה ב-HCV גם ביחסי מין אנאליים "רגילים", בעיקר כאשר נשא וירוס HCV נושא גם את וירוס ה-HIV.

מהם התסמינים: בהפטיטיס C תיתכן מחלה חריפה (מייד עם ההדבקה), הכוללת לרוב חולשה, הרגשה כללית רעה וכאב קל או רגישות מוגברת בבטן הימנית העליונה. רק ברבע מהמקרים מופיעה צהבת במובן של שינוי צבע העור, הריריות, השתן והעיניים.

הפטיטיס C כרונית היא מחלה המתקדמת באיטיות, אולם לאחר שנים רבות עלול להופיע כשל של הכבד: ב־ 20%־30% מתפתחת שחמת לאחר 20־30 שנה. בנוסף, הפטיטיס C מגבירה באופן משמעותי את הסיכון לפתח סרטן הכבד.

כיצד מאבחנים: האבחנה נעשית בבדיקת דם לגילוי נוגדנים או חלקיקי נגיף (pcr).

כיצד מטפלים: הטיפול המקובל היום כולל שילוב של תרופות הניתנות בזריקות יחד עם כדורים. הטיפול אינו יכול לתקן נזק שכבר נגרם לכבד אלא לכל היותר להביא לחיסול הנגיף ולמנוע את התרחבות הנזק בכבד.

איך אפשר להמנע: להפטיטיס C אין כיום חיסון, לפיכך המניעה היא התגוננות הכוללת שימוש במחטים סטריליות בקרב מזריקי סמים, שימוש בקונדום בעת קיום יחסי מין עם פרטנרים מזדמנים, שימוש בכפפות לטקס בפיסטינג וקונדום על גבי צעצועי מין.

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן