צילום: צילום מסך
מקבוצות הפנאי במתנ”סים, דרך הליגות המקצועיות ועד לתחרויות הבינלאומיות, בכל ענף ספורט קיימת חלוקה לגברים ונשים, כאשר גברים מתחרים מול גברים ונשים מול נשים. החברה מסבירה חלוקה זו בכך שנשים וגברים ניחנו במאפיינים פיזיים שונים, ולכן, בשביל שהתחרות תהיה שווה, צריך להפריד.
הסבר זה מזכיר לי קצת את החלוקה במספרות לתספורת נשים וגברים, כאשר תספורת נשים יקרה יותר כי לנשים יש שיער ארוך יותר ולכן לספר יש יותר עבודה. נשמע הוגן לא?
השבוע נחשפנו למקרה של המתאבק הטרנסג’נדר מאק בגס, שאולץ להתחרות מול מתאבקות נשים למרות שהעדיף, ואף ביקש, להתחרות מול גברים. גם נצחונו של בגס בתחרות לא הצליח לשמח אותו, לאחר ש”הואשם” בכך שהיה לו יתרון על יריבותיו.
בקיץ האחרון עלה הנושא דרך סיפורה של ספורטאית האינטרסקס באולימפיאדת ריו. פוסטים וכתבות רבות דנו בנושא ובשאלה האם זה מקובל או לא מקובל שהיא מתחרה מול נשים למרות רמות טסטוסטרון גבוהות בדם.
לשם ההבהרה, אינטרסקס הם א.נשים שהמין הביולוגי שלהם.ן הוא לא זכר או נקבה אלא שילוב כלשהו של השניים. הדיונים האלו הביאו אותי לשאלה, המתבקשת גם בכל תחום חיים אחר ומשום מה כמעט אף פעם לא נשאלת, והיא: למה בכלל קיימת חלוקה מגדרית?
כן כן, זה לגמרי לא ברור לי למה יש קטגורית נשים וקטגורית גברים בכל ספורט שקיים. נכון, זה מקובל וזה סידור שקיים שנים רבות אבל למה זה סידור הגיוני?
ההסבר הרווח שאנו שומעים מרוב האנשים הוא שהיכולות הספורטיביות של זכרים ביולוגים גבוהות יותר מאלו של נקבות ביולוגיות עקב רמות הורמונאליות שונות. אם זו אכן הסיבה, אז למה יש חלוקה מגדרית בשחמט? האם רמות הטסטוסטרון משפיעות גם על ספורט זה, שכל המאמץ הפיזי בו מסתכם בהזזת חיילים על לוח? ומה לכל הרוחות אמורים.ות לעשות א.נשים טרנסג’נדרים.ות, ג’ינדרקווירים.ות? להתחרות בהתאם למין הביולוגי ולא לקחת הורמונים בגלל זה? או להתחרות בהתאם המגדר ואז לקבל ביקורת מכל צד אפשרי? או אולי לא להתחרות בכלל? ומה באמת עם אינטרסקס?
Caster Semenya London 2012 | Tab59 | CC BY-SA 2.0
העולם הוא לא באמת בינארי. נכון שאחוז הא.נשים שנולדים.ות אינטרסקס הוא קטן יחסית אבל הוא עדיין קיים, והחלוקה המגדרית בספורט, שנועדה לגרום לתחרות שווה, פשוט מדלגת עליהם.ן.
החלוקה המגדרית בספורט היא מיותרת. גם בכזה שדורש מאמץ פיזי, מכיוון שחלוקה זו פוסלת על הסף א.נשים טרנסג’נדרים. ות, ג’נדרקווירים ואינטרסקס, שנאלצים.ות לפרוש מתחרויות.
רעיון אחד שהוצע כפתרון הוא הוספת קטגוריה שלישית למגדר, בה יתחרו פריקים כמונו שלא יכולים להתחרות בחלוקה ה”טבעית” ו”הברורה” כל כך של קטגוריות הגברים והנשים. פתרון אחר שעלה הוא להכניס אותנו לתחרויות הפראלימפיות (אולימפיאדת הנכים), כי הרי אם אנו לא מתאימים לחלוקה המגדרית ה”טבעית” כניראה משהו לא בסדר איתנו.
אך כנראה שמשהו לא בסדר עם החברה ולא איתנו. לחברה קשה לוותר על המושגים שנוחים לה ועל החלוקות שעבדו במשך שנים רבות כי פשוט לחריגים.ות לא היה מספיק כוח פוליטי להשפיע עליהן, ולצערי עדיין אין.
אם הייתם שואלים אותי, הייתי מציע לשנות את הקטגוריות ולקבוע משתנים לשיוך אנשים לאותה קטגוריה בספורט, כמו למשל קטגוריות הגיל והמשקל הקיימות באגרוף, להוסיף קטגוריה כמו רמת טסטוסטרון לדוגמא, ולחלק את הספורטאים והספורטאיות לפי מדדים עקביים ללא קשר למין, מגדר או כל דבר אחר.
תגידו שזה מסובך, קשה ומסורבל? נכון, זה באמת פשוט יותר לבדוק איזה איבר מין יש לאדם בשביל לקבוע מול מי יתחרה, אבל זו לא התשובה. ספורטאים.ות עוברים בדיקות דם עוד לפני התחרות, כך שזה לא בלתי אפשרי, זה דורש מאמץ וכל עוד לאף אחד לא אכפת באמת משוויון הזדמנויות בספורט זה לא ישתנה, רק פה ושם תצוץ כתבה על ספורטאי.ת שנוי.ה במחלוקת ויהיה דיון על כך אם בכלל מותר לו.ה להתחרות ומול מי. אבל הדיון צריך להיות על כך שצריך להפסיק לקבע את החלוקה הבינארית והלא משקפת מציאות, בה קיימות רק שתי קבוצות יחידות באוכלוסייה – גברים זכרים ונשים נקבות.
הכותב הוא גבר טרנס אשר שבר מספר פעמים את שיאי ישראל בלחיצה במוט לנשים והיה מוגדר מספר פעמים כ”אלופת ישראל” כל זה כמובן לפני תחילת תהליך הורמונלי