“הדרך לחברה צודקת דרך אהבת הזולת”

הרב רון יוסף | cc0

יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות כחברה יהודית וישראלית צודקת, לאור חזונם של נביאי ישראל, אנו צריכים להתמודד עם שנאת האחר ואי מתן כבוד כלפיו. כרב אורתודוקסי בעל נטייה הומוסקסואלית העומד בראש ארגון הו”ד והנותן מענה למעל 6300 הומואים דתיים וחרדים, אני רוצה לשתף אתכם במחשבותיי:

להט”בים נתקלים פעמים רבות בלחץ חברתי וביטויי הומופוביה המלווים בדעות קדומות, סטריאוטיפים שליליים, אפליה ואף אלימות בשל נטייתם המינית. לאפליה המינית צורות רבות: אלימות מילולית ופיזית, הטרדות והעלבות, השפלות וגינויים, איומים, רצח ועוד.

לגילויים הומופובים אלו השפעה חברתית ואישית רבה. ברמה החברתית, דעות קדומות ואפליה כנגד להט”בים מתבטאים בסטריאוטיפים היומיומיים המופנים כלפיהם. סטריאוטיפים אלה נמשכים על אף היותם משוללי כל בסיס והגיון ולרוב משמשים למניעת זכויות ושירות מאותם אנשים (כהגבלות בנושאי אפשרויות עבודה, הורות והכרת הזוגיות). ברמה האישית, לעמדות וביטויים הומופובים אלה עלולות להיות השפעות שליליות על אישיותו של האדם במיוחד אם אותו הומוסקסואל או לסבית מנסה להסתיר ולהכחיש את נטייתו המינית.

על אף שהומוסקסואלים ולסביות רבים לומדים להתמודד עם הסטיגמה החברתית נגדם, לדפוס זה של דעות קדומות וללחץ החברתי המאסיבי המלווה אותו עלולות להיות השפעות שליליות רבות ומהותיות על בריאותם הנפשית. השפעות אלה  מתבטאות בין השאר בהערכה, ביטחון ודימוי עצמי נמוכים, בליבוי רגשות השנאה העצמית, בהגברת תחושות החרדה והתסכול, בגרימת מצבי דיכאון ממושכים ואף בסכנה ממשית לפגיעה עצמית. נסיבות אלה מחייבות תמיכה חברתית ומשפחתית ובמקרי הצורך אף התערבות מקצועית תמיכתית, כפי שאנו עושים בארגון הו”ד.

שנאת חינם היא שנאה מיותרת, אטומה, שחצנית. היא השחרת פני האחר במקום לנהל דו שיח אינטליגנטי. שנאת חינם מובילה לחורבן. שנאת חינם היא הרוע הפנימי המחלחל, היא הבוז השקט והארסי, היא ממלכת הדעה הקדומה ושלטון הסטריאוטיפ.

יהדות אינה עניין של הכל או כלום, “כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא”. על כל אחד להשתדל בעבודת הבורא באותו מצב ובאותה נקודה בה הוא נמצא. על המבקש להתחזק ולחיות בדרכה של תורה, לא להשלות את עצמו, ולא לסבור כי ניתן לעשות זאת בלי לקבל על עצמו עול, רצוי באהבה. עול מצוות הינו עול, וע”י כך האהבה והברית שבין האדם להקב”ה נובעת מהקומות העמוקים יותר שעול זה מרומם ונושא אותנו, מעבר להיותו מצוות ה’.

עבודת ה’ של ההומוסקסואל הדתי, עבודת המידות שלו והשאלות העומדות בפני כל בחור בהתמודדותו עם נטייתו שונות באופן מהותי וטכני-כמותי מהניסיונות שעומדים בפני אחינו ההטרוסקסואלים. ההתמודדות היא תמידית, אין ממנה מנוחה, אין זה שלב שיעבור, זו התמודדות לכל החיים ובעולם הדתי גם הוצאה לפועל של הרצונות הללו היא מורכבת פי כמה. הדיון החברתי והציבורי בנושא זה נעשה בשל המציאות הנוכחית. מכיוון שהמדובר כאן בעניינים של דיני נפשות, ראינו לנכון להשמיע את קולנו מתוך אחריות לתורת ישראל ומחויבות מוחלטת להלכה ומתוך האמונה כי על האמת להישמע ויש צורך להתמודד איתה על אף המורכבות.

הראי”ה קוק זצ”ל (אורות התשובה, פרק ה ופרק ו עמ׳ מ”ב-מ”ג) מסביר שהאדם השלם הוא זה החותר אל השלמות. וחתירה אל השלמות גם אם יש בה ירידות ומעידות, שהן חלק הכרחי במציאותנו האנושית, כל זמן שהכיוון הכללי נשמר, כל זמן שקיימת השאיפה לשוב אל הטוב, האדם ימצא את הדרך הנכונה”.

מצוות “ואהבת לרעך כמוך” חשובה ומהותית ביהדות, ביחס לתרי”ב המצוות האחרות. היא הוגדרה על ידי רבי עקיבא ככלל גדול בתורה ויחד עם מצוות “ואהבת את ה’ אלהיך” הן מהוות שני יסודות תורת ישראל. לפי היהדות, כל אדם, ולא משנה אם מעשיו טובים או רעים, אם הוא יהודי או לא, גוי או אפיקורס, הומוסקסואל או הטרוסקסואל, נברא בצלם אלוהים. רק כאשר בני האדם ילמדו לאהוב ולכבד האחד את השני הם יצליחו לראות בזולתם את הנשמה האלוהית.

הרבה פעמים חלק מהשנאה מוזכר הביטוי “סדום ועמורה” אך למרות התפיסה המקובלת שהחטא של סדום היה מיניות שלוחת רסן, הספרות היהודית ברובה לא קיבלה תפיסה זו. הנביא יחזקאל מצביע על חטאה של סדום בחוסר יכולת לקבל אורחים, ברשעות ועיוות הצדק. הנביא מתאר את סדום כמקום שחצני וחסר רגישות לצרכים אנושיים. לאנשי סדום היה שפע לחם, שלום ושלווה ואף על פי כן הם סירבו לתמוך בעניים ובנזקקים.

בין המפרשים, הקריאה המקובלת של חטא סדום שוכנת באכזריות, יהירות וחוסר אכפתיות לעני. כמו כן חכמי התלמוד הבבלי קשרו את סדום עם חטאי הגאווה, הקנאה, אכזריות כלפי יתומים, גזל, רצח ועיוות הדין. המדרש מתאר את סדום והערים השכנות כיהירות ובטוחת בעצמן יתר על מידה, ואת חורבנן כעונש על תאוות בצע וחוסר הענות לחלש ושנאת חינם.

“אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך, ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים”.
שנאת חינם היא שנאה מיותרת, אטומה, שחצנית. היא השחרת פני האחר במקום לנהל דו שיח אינטליגנטי. שנאת חינם מובילה לחורבן. שנאת חינם היא הרוע הפנימי המחלחל, היא הבוז השקט והארסי, היא ממלכת הדעה הקדומה ושלטון הסטריאוטיפ. שנאת חינם צריכה להמיר את מקומה ל”הקשבת חינם” ול”דיבור חינם”, שכן רק אלו מאפשרים את יצירתה וחשיפתה של אמת משותפת, פורייה ומקדמת. רק אלה יתקנו את החורבן ויביאו גאולה לעם ישראל וארץ ישראל.

יש צורך חיוני לקיים דיון יהודי וישראלי העוסק בסוגיות כגון השתייכות, צדק חברתי, רווחה ומוסר, כפי שהתנהלו במשך שלושת אלפי שנים ומתוך כך לזכות את הפרט והחברה בטיב המשמעות המסורתית של זיקת הברית, הכוללת לא רק חיי מצוות שבין אדם למקום, אלא גם כינונה של חברה צודקת המושתת על אהבת הזולת.