מערכת WDG“עם אלים יווניים כמודל יופי, לא פלא שאנחנו, בני התמותה, מרגישים שאנחנו לא עומדים בסטנדרטים”. הצצה לפרויקט ‘תמונות פרטיות’ של הצלם עפר קידר
אירועי הגאווה מבוססים בעיקרם על קבלת והכלת השונה. אך יחד עם הגאווה, להט”בים רבים חשים גם פחד ובושה כאשר מגיעה התקופה בשנה בה הם נמדדים על סמך הישגיהם בחדר הכושר ובקליניקות האסתטיקה.
הצלם עפר קידר בחר להושיב מול המצלמה שלושה גברים אמיצים, שגם הם כמוהו מוטרדים מדימוי הגוף שלהם, והסכימו להיחשף ולדבר בגילוי לב.
“גברים צעירים, חסונים ונטולי חולצה מפזזים על משאית. אלו התמונות שעולות לנו בראש כשאנחנו חושבים על מצעד הגאווה בתל אביב”, כתב קידר, “אין לי דבר נגד חתיכים על משאית (כמה מחברי הטובים, וגו’), אבל בפועל מרבית המשתתפים במצעד אינם אלים יוונים על משאית בדרכה אל האולימפוס. רובנו א.נשים בטווחי גיל שונים ובעלי מגוון של מבני גוף. ואגב, אנחנו צועדות ברגל.
עם אלים יווניים כמודל היופי שלנו – לא פלא שאנחנו, בני התמותה, מרגישים לפעמים שאנחנו לא עומדים בסטנדרטים. אני אישית מוטרד מדימוי הגוף שלי ביומיום ואני מאמין שאני לא לבד. לדעתי, דימוי גוף שלילי והקריטריונים הנוקשים שאנו מציבים לעצמנו מפריעים להרבה יותר גברים ממה שנדמה, והנושא משפיע על ההתנהגות שלנו כלפי עצמנו והסובבים אותנו יותר מכפי שנסכים להודות”.
“אני מאמין בכוחה של שיחה ובכוחה של המצלמה לטפל ולהביא לשינוי, ומקווה שהצילומים והשיחות על דימוי גוף, גבריות, ערך עצמי וניכור – יעזרו לכם, להם ולי להתמודד עם דימוי הגוף שלנו. אני מאחל לכולנו שנהיה גאים יותר בגוף שלנו, שנהיה יותר נחמדים לעצמנו ולאחרים, ללא הבדלי גובה, גבריות ומשקל. חג גאווה שמח!”.
לפרויקט המלא ותמונות נוספות הכנסו לבלוג
אלעד
כל הקטע של דימוי גוף, העיסוק באיך אני מצטייר ואיך אני משווק את עצמי – הוא נרקסיסטי. כשאבא שלי היה בגילי, הוא לא היה מרוכז בעצמו, אלא בתא המשפחתי שלו. זו לא רק בעיה אישית שלי כפרט. אני מרגיש שכחברה הפכנו ליותר נרקסיסטים.
כפיר
בשיחות עם החבר הכי טוב שלי, למרות שהוא חתיך מאוד ושרירי, אני יכול לזהות סימנים של אותם הספקות שיש לי. אנחנו עובדים ביחד כדי לטפל בזה והוא עוזר לי לאהוב את עצמי. בכל פעם שאני מוריד מהערך העצמי שלי, הוא מראה לי שאני טועה. כשאנשים אחרים יגידו לי משהו דומה אני כנראה אתקשה להאמין, אבל כשזה מגיע מבן אדם שאני אוהב מאוד וסומך עליו, אני בהחלט אאמין לו.
אילון
הדימוי של הלוחם הוא גברי, עם דיבור בקול עמוק ודאווינים מול החיילים. אני הייתי מגיע ביום ראשון עם שאריות של איפור בעיניים – החיילים לא ידעו איך לאכול אותי. אני בטוח שדיברו מאחורי הגב שלי, אבל לא יכלו להגיד לי כלום כי הייתי חייל טוב. פשוט הייתי עושה את זה בדרכים שונות. אף פעם לא היתה לי הפריבילגיה להיות בארון. זה עניין של אופי.
אלעד, כפיר ואילון התראיינו והצטלמו ל-“תמונות פרטיות“, פרויקט ה-Body Pride של בלוג הצילום “המצלמה מוסיפה חמישה קילו”. המציג תמונות של אנשים “אמיתיים”, בעלי מבני גוף מגוונים ומציף את ההתמודדות של רבים מאיתנו עם דימוי גוף שלילי.
